מעשי השם חלק ב שמב

שאומרו כמוהם יהיו עושיהם ר"ל שנפשותיהם נעשים רוחות רעות כמו שתמצא הרחבת דבור תראנו משם

ואומרו ה' זכרנו יברך וגו'. יש מפרשים שהוא לשון זכר ובית ישראל לנקבה, והרמב"ן טען על זה וז"ל אמר ר' משה כי ה' זכרנו הזכרים שלנו יברך בית ישראל הנקבות, ואין זה נכון כי בית אהרן אינם נקבות ובית בכל המקרא נאמר על הכלל רק זכרנו מגזרת זכירה והאות ע"ז שהוא קמוץ כי אלו היא מגזרת זכרים היה הרי"ש בקמץ קטן רק הטעם השם שזכרנו תמיד הוא יברך אלה הבוטחים בו וישוב להזכירם, עכ"ל. והאמת כן שלא דרשו בית יעקב על הנשים כשלא נזכרו ישראל ג"כ, ולכן ודאי נראה כפירש הראב"ע שהוא מגזרת זכירה, אבל טעמו יהיה לפי דעתי שהוא אמר שנבטח בה' שיהיה עזרנו ומגננו, והנה העזר והמגן לא יאמר רק בהצלה מן הרעה אבל אין בכלל עזר ומגן נתינת הטוב, לכן אמר שעם היות שאנחנו בוטחים בו שיהיה עזר ומגן הנה כאשר נזכיר שמו יברך אותנו שהרי כן הבטיחנו שנא' בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ולכך אמר המשורר שתכף ששם של ה' נזכיר הרי יברך אותנו: הן נמשך המשורר ע"ה בפרק זה בסיפור שבח המגיע לאומה ישראלית ממה שהקב"ה הוא עזרם ומגנם, כמו שבארנו שמה שהקב"ה מגין על ישראל הוא כבוד להם שעל זה אמר דוד ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, שר"ל בזה שכשהקב"ה מציל אותו ע"י המתת האויב אין זה כל כך כבוד לו כמו כשמצילו ע"ד ההגנה, כי כאשר ינצל ע"י הריגת האויב אפשר לומר שנהרג האויב ברשעו כמו שנאמר ברשעת הגוים האלה וגו', אבל כשיצילהו ע"ד הגנה הנה אז תתפרסם אהבתו יתב' אליו, וכן כשהשי"ת רצה להפליג בהבטחת רבוי האהבה לאברהם א"ל אנכי מגן לך כי בזה תתפרסם האהבה, וכן כאשר תהיה הישועה לישראל ע"י הריגת האויב לא יחשב כל כך לכבוד, כי לא תתפרסם עוצם אהבתו להם לפי שאפשר היתה לשנאתו האויבים כמו שנא' לא בצדקתך כי אם ברשעת הגוים. ועתה המשורר אמר לזה שבית ישראל ובית אהרן ויראי ה' שהיה ראוי שיבקשו ויבטחו בהשי"ת שירבה ויגדיל ויאדיר הטובה להם, אפי' הכי שלא תהיה בטחונם רק להיותו עזר ומגן כי זה יורה על עוצם אהבתו והיא תהלתם, ובזה המשיך הדבור ואמר שעל כן היה דוד שמח שלעולם ירדפוהו ויהיו מצירים לו כדי שהקב"ה יתמיד להיותו מגן לו כשישמע תפלתו ויצילהו בכל יום מיד הקמים עליו, ואפילו שכל ימיו הוא שרוי בצער אמר שזו היא שמחתו ורצונו בכך

ואמר על הענין הזה אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני, כי זה היה נראה היותו דבר ידוע לכל עד שנראה היותו דבור נותר שאין ספק בזה שכל מתפלל אוהב ורוצה שתשמע תפלתו. אמנם הדברים יובנו כמו שאמרנו שהיה אומר שהוא אוהב ושמח שכל ימיו יהיה שרוי בצער וירדפוהו אויביו כדי שכל יום ויום יצילהו ה' ויהיה מגן לו, וזה אומרו ובימי אקרא אפפוני חבלי מות. ועוד המשיך לומר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, כי חפץ למצא צרה ויגון כדי לקרא לה', שאחרי שמזה יגיע שלמות לנפש ודביקות בשי"ת, לכן היה שמח שיהיה כל ימיו בצער שע"י היותו בצער והקב"ה מגן לו ומצילו היה מתפרסם על ידו אלהותו השגחתו ויכלתו ית', וכן היה אומר דוד אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים, כי כוונתו לומר לפי דרכנו שהקב"ה עושה לו טוב וחסד שאויביו ירדפוהו כל ימי חייו, שכיון שלעולם ירדפוהו יובן ודאי שמעולם לא ישיגוהו כי המושג איננו נרדף וא"כ טוב וחסד הוא לו מאתו ית' הרדיפה ההיא כדי שישב בבית ה' לאורך ימים, כיון שתתפרסם השגחתו על ידו, כמו כן פה ביאר הענין הזה ואמר שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עלייכי כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי אתהלך לפני ה' וגו', שהכוונה לומר שבהיות הש"י מצילו מן הרעות יזכה להתהלך לפני ה' בארצות החיים, ולהיות מבואר הענין כמו שכתב הרמב"ם בספר המורה ח"א פ"נ, שאין האמונה בדבור לבדו, שכשאדם יאמר אני מאמין כך וכך אין האמונה תלויה בדבור אבל בעיון ובהשכלה, לכן אחרי שדוד האריך לומר היות זאת אמונתו קיימת שע"י שיצילנו השי"ת ויהיה מגן לו ימשך לו מזה להתהלך בארצות החיים, אמר האמנתי כי אדבר, ר"ל שהיתה לו אמונת אומן בדבורו וציור בנפש בדבקות האלהי לא דבור לבד, ועוד אמר שאחרי שאין הפה יכולה לדבר באיכות השכר הנכסף אשר עליו נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך, והנה כלי הפה החומריים לא יכילו לדבר בזה, לכך אמר שכל זה שאנו אומרים שובי נפשי למנוחיכי, וכן כל מה שאנו מדברים בענייני השכר המצופה הכל כלשון בני אדם, שאין מנוחת הנפש כמנוחה האמורה בגוף שהיא הפך התנועה וכן כל שאר התוארים האמורים בשכר, ולפיכך השלים ואמר כמתנצל אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, ר"ל שהכל כלשון בני אדם לא על נכון הענין כפי מה שהוא רק כמי שידבר בחפזון בלי עיון

ועוד המשיך דברו לומר שאחרי שאין הפה יכולה לדבר א"כ מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי איך אוכל להשיב על תגמוליו ואח"כ אמר על מה שהקב"ה נדר לו שמשיח צדקנו יהיה מזרעו, כמו שנא' מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם, אמר על אותה הישועה כוס ישועות אשא שביאת משיחנו לא תקרא ישועה אחת כמו שנקראת יצ"מ אבל נקראת ישועות, שביצ"מ נאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, אמנם בביאת משיחנו נאמר מגדיל ישועות, וזה לפי שישועת מצרים היתה ישועת הגוף מן העבדות, אבל בישועת משיחנו שנתייעד לאמר ומלאה הארץ דעה את ה' שהיא ישועת הנפש גם כן, לכך נאמר ישועות שהיא על הנפש ג"כ, וזה אמר דוד ע"ה פה בכתוב שבח להשי"ת על היות משיח צדקנו מזרעו ולא יספיק שהוא מזרעו אבל יקרא על שמו ממש, והוא אמרו כוס ישועות אשא כאלו הוא