מעשי השם חלק ב שמא

אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, ומאלו הכתובים נתבאר שאין אנחנו רשאים מפאת הדת לקלל האומות שמודים ביצ"מ ויודעים את ה' בשגם לא קבלו התורה, ולכך המשיך הביאור שאין הכוונה רק לקלל העובדי אלילים שלא הועילה יצ"מ לפרסם עד שאינם יודעים את ה' אבל נשארו בעבודת אלילים, ולא הותרו ישראל לכבוש ארץ כנען רק אחרי יצ"מ, שאפי' שנתפרסם להם אלהותו לא האמינו ולא קבלו, וזה אומרו ידמו כאבן ולא הודו בפיהם ולכן נתחייבו כליה

ואמר לא לנו ה' לא לנו ר"ל כנותן טעם שלא ישפוך חמתו על עובדי האלילים שאכלו את יעקב ואת נוהו השמו, אבל שישפוך עליהם חמתו על אשר לא ידעוהו ובשמו לא קראו, וזה אומרו לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד, וביאר ואמר כי למען חסדו ואמתו עם הבריות הוא שירצה שיתפרסם כבוד שמו לא מפני שהוא צריך לכבוד שלהם וכמו שאמר דוד יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, שכוונתו כאילו אומר שזה אין ספק שאין שייך לפניו ית' לומר שישמח במעשיו כי אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל לו, ולכך קודם שאמר ישמח ה' במעשיו אמר יהי כבוד ה' לעולם, לומר שאין כבודו ית' תלוי בבני אדם, ויהיה כאילו יאמר התנצלות יהי כבודו במקומו אבל בלשון בני אדם אומר ישמח ה' במעשיו, כמו כן אמר פה לשמך תן כבוד לא שכבודו תלוי בבני אדם ח"ו, רק על פי חסדו ואמתו ברצונו להשלים בני האדם, כי כשידעו אותו ישיגו השלמות לכן יעשה נקמה בנכרים שלא ידעוהו, ולזה אמר אחרי שחסדך ואמתך סיבה להיות רצונך שיתפשט ויתפרסם לכל העולם שמך הגדול, א"כ למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם:

ואומרו ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה אינם דברי דוד, שלא היה צריך דוד במקום הזה לומר שהשי"ת כל אשר עשה, ועוד שאם היו דברי דוד היו לו לומר כל אשר חפץ עושה, אבל אומרו עשה הם הדברים שיאמרו הנכרים, שלפי שהיו עושים צורות של כל מזל והיו אומרים על ישראל איה נא אלהיהם ושאליהם נראה בעין בשמים דהיינו המזל או הכוכב, ושאותו המזל או הכוכב כל אשר חפץ עשה שנתן להם נצחון וגברו על ישראל, א"כ אומרו ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה הם דברי האומות. ונתבאר בזכריה והיה ביום ההוא ואם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ, כי היה מספיק אומרו אכרית את העצבים ולא היה צריך לומר שמות העצבים, וכן לא היה צריך לומר מן הארץ, אבל בהיות העצבים כינוי לע"א הנעשית על שם המזלות וקורין שמה בשם המזל, אמר אכרית את שמות העצבים מן הארץ, לומר כי לא יכרית המזלות מן השמים, וזהו שאמר דוד אחרי שגינה העצבים שהם צורות המזלות אמר שישראל מבורכים לעושה השמים וארץ כלומר שהוא עשה וברא הכוכבים, והשלים הביאור באומרו השמים שמים לה', ר"ל שהקב"ה ברא השמים כינוי אל הכוכבים וגלגליהם והם לה' להנהיג עולמו במצביהם, אבל לא נתנם לבני אדם, שאין על המין האנושי חיוב עבודה לכוכבים, שמה שנאמר אשר חלק להם אין הכוונה שיעבדום אבל שיהיו נכנעים תחת השר או הכוכב לבד. ועל צורות הכוכבים שעושים לעבדם אמר דוד עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם, וגינה אותם באומרו שאין ספק שזכירת חושים באלהות הוא חסרון, כי אין ענין החושים נופל רק בגופות השפלים לא בעליונים, וזה אמר בשפלות עצביהם, כי כדי ליפותם ולשבחם עושים להם כלי החושים ואף גם זאת אינם משתמשים בהם, ואמר עוד כמוהם יהיו עושיהם, ר"ל שאחרי שנתבאר שעובדי הש"י ויודעיו ועושי רצונו הם נקראים דבקים בה' אם כן אלו שכל עבודתם והשגתם היא לאותם העצבים, א"כ גם בהם יהיו דבקים עושיהם וכל אשר בוטח בהם, והשלים הביאור באזהרה בבטחון בהש"י, וכמו שכבר בארנו באומרו ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ וכן השמים שמים לה', עד בואו לומר ביאור דבריו שהתחיל שכמוהם יהיו עושיהם שלא יהגו בגרונם, כי לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה, אבל אנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה, כלומר שבעוה"ז ובעוה"ב נהלל שמו, לא כן אותם שבוטחים בפסילים עובדי אלילים. והן יפלא למה לא אמר גרון להם ולא יהגו, ועוד שנראה היות הדברים נכפלים שכבר נאמר פה להם ולא ידברו, אבל במה שאמרנו נתיישב העניין שאומרו לא יהגו בגרונם שב אל מה שנאמר אח"כ, והיה כאילו אמר לא יהגו בגרונם הנכרים עושי העצבים, וכן אמרנו בח"א מחבורנו זה פ"ב שיתכן ג"כ לומר שאומרו לא יהגו בגרונם שב אל הפסילים וזה לפי שיש פסילים שמכניסים בהם רוח טומאה והם מהגים בגרונם בלתי נענוע שפתים, ויש פסילים שאפי' בגרונם אינם מהגים ואו"ה בוטחים בהם. ולהפליג בסיפור סכלותם אמר שאפי' אותם שלא יהגו בגרונם הם בוטחים בהם כמו שהרחבנו הדבור ע"ש

ובמה שנאמר כמוהם יהיו עושיהם. יפלא שיתפלל דוד על אבוד אומות העולם כי הקב"ה רצה בישובו של עולם כמו שנאמר פן תרבה עליך חית השדה, אבל יראה ודאי שלא היתה זו קללה, אבל היה סיפור ענין שאותם שבוטחים בפסילים יהיו ודאי כמוהם, שאם נאמר להם מה זה תבטחו בעץ ואבן או שאר מתכות יש להם פה ולא ידברו, כי אין להם מה להשיב, וכן אזנים להם ולא ירצו לשמוע, וכן עינים להם ולא יראו את מה הם עובדים כי טחו מראות עיניהם, ולכן אמר שכן יהיו עושיהם וכל אשר בוטח בהם שלא יהללו את ה', ולכך ג"כ קראם יורדי דומה על שם רשעים בחשך ידמו שלא יהללו כמונו כיון שלא ידעו את ה' ולא השיגו מציאותו ית' ועוד יתכן שאמר לא יהגו בגרונם להפליג השיחוק בהם לפי שהאדם המדבר ידבר בפה ובכלים שבו שהם הלשון וההשפתים והחיך והשינים, האמנם האלם לא ישתמש הכלים הללו אבל בגרון יזעק וירמוז. לכן אמר שהבוטחים בעצביהם אפי' כאלמים המהגים בגרונם לא יהיו אבל ידמו כאבן. גם בארנו בח"א פרק ב'