מעשי השם חלק ב שלט

באופן שנתבאר היות משפטי צדקתו ית' בשכר ועונש בשבע מדות אשר נגדם שבע שמות שאינם נמחקים וכנגדם אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, שפירושו מבואר על הדרך שאמרנו שהיה מהלל הש"י שבע ביום על היות משפטי צדקו ג"כ שבע והם הם שבע קני המנורה ג' ימין וג' שמאל וכלם פונים אל האמצעי: ומ"ש שהוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה שב אל מה שאמר שעשה לאבותינו ולנו, ויאות אומרו כן במה שכבר בארנו שאומרו עבדים היינו לפרעה במצרים ואילו לא הוציאנו משועבדים היינו, והיתה טענתנו שהתחיל בלשון עבדים והשלים בלשון משועבדים, ואמרנו שהכוונה לומר שאילו לא הוציאנו ביד חזקה רק במציאות חן היינו לעולם גם אנחנו גם בנינו משועבדים לפרעה ומצרים היו משתבחים שאנחנו עבדיהם ושהם שחררו אותנו, כמו כן אמר ר"ג שהוציאנו מעבדות לחירות היינו את אבותינו, ומשעבוד לגאולה היינו אותנו, שאם לא הוציאנו ביד חזקה רק ברצוי היינו אנו ובנינו כו', ואח"כ אמר מאבל ליום טוב לפי שיוסף קבע אבלות לאביו שבע ימים והקב"ה נתן יום טוב שבע ימים, ועל זה אנו משבחים להש"י שנתן לנו ז' ימים טובים נגד ז' ימים שהוא האבלות שנתאבל על יעקב, כי על כן נאמר ביעוד הרע ח"ו בעמוס והפכתי חגיכם לאבל שבעה נגד שבעה, ואח"כ אמר על שנתן את התורה ומאפילה לאור גדול שהוא התכלית האמתי לענין ירידתם למצרים ויציאתם משם. ואמר ר"ג עוד ונאמר לפניו הללויה שכבר אמרנו שכל מאמרו של ר"ג הוא פה מה שהוא היה אומר בלילי פסח שלכך נאמר ר"ג היה אומר, ר"ל שהיה אומר כל הדברים הללו בלילי פסח ולכן אחר כל דבריו אמר ונאמר לפניו הללויה כנוטל רשות לומר הלל, לפי שבהלל הזה יש בו כל חמשה דברים שגמלנו. הוצאה לחירות בצאת ישראל ממצרים, גאולה משיעבוד אומרו הים ראה וינס שהוציאם בעל כרחם של מצרים ולא נשאר עליהם שיעבוד, מיגון לשמחה צרה ויגון אמצא, מאבל את עיני מן דמעה, ליום טוב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, מאפילה לאור גדול אל ה' ויאר לנו יהי שמו מבורך לעד

הללויה הללו וגו'. הנה אחרי שהמגיד סיפר שהשי"ת הוציאנו מעבדות לחירות ושאנו חייבים להלל אותו, על זה אמר עוד שעלינו להלל שהוציאנו מעבדות והכניסנו לעבודתו יתב' כי ממנה ימשך כל החירות המוחלט כמו שאמר אל תקרי חרות אלא חירות, ואמר עוד שלהיות שאין העבדות סיפור שבח כלל, כי מי שישבח עצמו במרחקים על היותו עבד למלך אם המלך ההוא איננו מפורסם הרי גנאי הוא לו כאשר יאמרו לו לא ידענו את מלכך זה ולא שמענו שמעו, ואם האדם ישתבח למרחקים שהוא עבד למלך גדול מפורסם מאד, גם זה יהיה לו לגנאי כאשר יאמרו לו המלך פלוני יש לו כמה אלפי אלפים עבדים כמוך ואינך נחשב בעיניו לכלום ואפשר לא ראה אותך מעולם ולא ידע אותך, לכן אמר דוד שעם היות הדבר כן אפי' הכי שבח הוא לנו כשנשתבח היותנו עבדים להש"י אחרי שנתפרסם מלכותו ביצ"מ, וזה אומרו הללו עבדי ה' ר"ל שיאות להשתבח הנקראים בשם עבדים להש"י, ולכן חזר ואמר הללו את שם ה' שפירושו שיהללו את שמו שהוא גדול מאד ולא יגיע חסרון לנקראים עבדיו, ואמר כנותן טעם לדבריו יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', כאילו אמר תהלות לאל זה מלכנו הוא מפורסם בכל העולם שייך לומר שאינם מכירים אותו למרחקים. וזה אומרו ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', ואפילו לפני הגוים הוא גדול מאד באומרו רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, שהכוונה לומר שה אינם מאמינים בהשגחה פרטית ואומרים שלא יתכן לומר שהוא משגיח בבריות שפלות כמונו, ואין כן, ושלזה יאות להשתבח היותנו עבדים לו שהוא משגיח בפרטים. ולדעתי ע"ד זה אמר דוד ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, כאילו יאמר שכל כך מאדירים שמו ומרוממים אותו, עד אשר יאמרו שנתן הודו על השמים ואינו משגיח על הארץ, ובזה יאות מאד המשך הכתוב שאחרי שאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב, כאילו יאמר שנתן התורה לישראל וגילה בה השגחתו הפרטית להשבית דעת האויב ההוא האומר שהודו על השמים בלבד, ובח"א פי"ז הרחבתי הדבור ע"ש, ואחר שביאר היות האמת כן שהוא משגיח בפרטים התחיל בשאלתו לומר ה' מה אנוש כי תזכרנו, ובסוף אמר ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ ולא אמר תנה הודך, להורות שכבר הכריח היות אדיר שמו בכל הארץ ומשגיח בפרטים, וכן אמר דוד ע"ה על הסגנון ענין זה באומרו ישאו נהרות דכים מקולות מים רבים, שכבר אמרנו בח"ב וח"ד פרק ל"ד שהחכמות הטבעיות הם מכונות בשם מים רבים ע"ש, אמנם הנהרות הם כינוי אל ידיעת האלהיות כאשר כתבנו בח"א לענין הד' נהרות שסופר בתורה שהם יוצאים מג"ע. א"כ היה אומרו פה שימשך הסתר בידיעת האלהיות מפני חכמת הטבעיות והמורגלות עד שבהם יבאו לחשוב קדמות העולם ויכחישו חידושו, ואף גם זאת כאשר ימצא בחכמי הטבע שיודו היות מי שברא הכל, הנה אז יכחישו ההשגחה בשפלים ויאמרו כי רם ה' ולא שפל יראה, לכן אמר ישאו נהרות דכים מקולות מים רבים אדירים משברי ים שאומרים אדיר במרום ה', כלומר אינו משגיח בשפלים, והשלים המשורר לבאר כי אין הדברים כאשר חשבום כי עדותו של הקב"ה נאמנו מאד שנתן לבית ישראל שהיא התורה אשר ממנה תתפרסם השגחתו בשפלים, והוא אומרו עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, ומה שאמרנו שהמשתבח בהיותו עבד למלך רשום בגדולה שלא לשבח יחשב לפי שיש למלך ההוא כמה אלפים עבדים ואינו זוכרהו, הן זה לא יצדק במלכו של עולם כי הוא משגיח בפרטים ומפרנס עד יתוש קטן שבטבור הארץ וא"כ כ"ש שמשגיח בעבדיו עושי רצונו, וזה אומרו מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים