מעשי השם חלק ב שלה

שהיה לו לחבל בלתי הבחנה. ואם כן מבואר שאין לטענתו זאת מקום כלל, גם אין צורך לכל תשובותיו האמנם אנחנו כבר בארנו קצת אשר לדברינו שם נתיישבו כל הספקות ובפרט טענתו זאת בטלה מעיקרה, שאמנם אין עשיית הפסח זכר להצלת הבכורות, וגם לא הוצרך מעולם לעשות הצלה לבכורות שלא נכנסו כלל בכללות הסכנה, אחרי שמכת בכורות היה הקב"ה בעצמו המכה שהוא מבחין בין טיפה לטיפה כ"ש שיבחין בין זרע מרעים לזרע קדש, ועל אחת כמה שאין סבה לחייב בכורות של ישראל המות אחרי היותם הם הצועקים ונענים מאתו ית' על החמס הנעשה להם, וכן לא מצינו בכתוב שנאמר הצלה לבכורות, כי אומרו את בתינו הציל הוא מן הנגיפה שהיה המשחית נוגף בלתי הבחנה. והעד אומרו בנגפו את מצרים שלא אמר בהכותו שהיה מורה על מכת בכורות ולא נאמר את בכורי מצרים רק את מצרים, ולא אמר ואת בכורינו הציל רק את בתינו הציל, והבכורות של הבהמה אשר היו בשדה שאין ספק שלא היו כל מקניהם בבתים היאך ניצולו ואיזה דם על המשקוף הגין עליהם אמנם אין ספק שלא ניתן אז רשות למשחית רק לנגוף האנשים והקב"ה המבחין בין טיפה לטיפה המית בכורי הבהמה כמו שהמית בכורי האדם כמו שנאמר מאדם ועד בהמה, ואם היה הקרבן פסח זכר להצלת הבכורות לא היה נאות להיות הצווי באכילתו רק הבכורות ולא שארית ישראל. ועוד לא היה נאות להיות אכילתו ונתינת דמו על המשקוף רק בבתים שהיה שם בכור פטר רחם, ואנחנו ראינו שאכלוהו בכל הבתים ולא הבדיל בין אם היה שם בכור או לא. אולם נתאמת שלא נעשה קרבן פסח ונתינת הדם במשקוף רק להציל כל בני ישראל מן המשחית הנוגף שאינו מבחין אבל לא מן המיתה שמתו הבכורות, ועוד יתאמת שקדוש הבכורות ופדיונם לא היה מפני הצלתם מן המות, שאין ספק שכיון שלא נתחייבו בכורינו מיתה אין ענין הפדיון להצלתם שלא הוצרכו להצלה כיון שלא נכנסו בכלל הסכנה כלל, אמנם הקידוש היה מפני שקודם הריגת הבכורות ועשיית המשפט באלהיהם כי שתיהם בבת אחת היו כמו שנאמר בהדיא פ' מסעי ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים, שעשה שפטים בשרי המזלות שעליהם כפירוש הרמב"ן ז"ל, ואף לפי פירושנו שפירשנו שהמצריים היו מחזיקים הנולדים במזל טלה לקדושים, ועליהם נאמר שעשה בהם שפטים, אפ"ה לא יסור שטלה שהוא בכור וראשון למזלות היה משפיע טוב על הבכורות והקב"ה התיש כחו והרג הבכורות, וכאשר קודם הריגת הבכורות ועשיית המשפט באלהיהם דהיינו מזל טלה שהתיש כחו והרג הבכורות הנה היה מגיע גם לבכורי ישראל שפע טוב ממזל טלה, באופן שהגיע להם חסרון מהתשת הכח שעשה הקב"ה בטלה, ועל כן הבטיחם הקב"ה שיהיו נשפעים מאתו ית' ובמקום שהיו תחת ממשלת מזל טלה אמר הקב"ה להקדישם לו כמו שנאמר פ' במדבר ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם ועד בהמה לי יהיו אני ה', וכבר היה מספיק אומרו כי בהכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי וגו', אבל אמר ביום כלו' לא הנחתים מושפעים מפאת מזל טלה שהותש כחו אפי' יום א', ואחרי היותם מוקדשים להש"י הנה הם חייבים להיותם לעולם לעבודתו ולכך הוצרכו פדיון, כי בתתם הפדיון עם היותם שאינם מיוחדים לעבודתו ית' בלתי הטפל בדבר אחר כמו שהיו הלוים שלא היה להם חלק בארץ עם שאר השבטים שעליהם נאמר ה' הוא נחלתם, אף גם זאת בנתינתם הפדיון הרי לא יחסר לו השפע אשר הובטח בו במה שהותש כחו של טלה, ועוד שאם נאמר שקדוש הבכורות ופדיונם הוא מפני הצלתם מן המות שמתו בכורי מצרים, למה יתחייבו הבכורות האחרונים בפדיון, שהרי להיותם חייבים בספור יצ"מ אמר המגיד שאלו לא הוציאנו הרי אנחנו ובנינו משועבדים היינו, וכן אמר בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שלא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם שנאמר ואותנו הוציא משם, הרי שנתנו טעם להיותנו חייבים בסיפור מפני היות הנגאלים אבותינו, אבל הבכורות בדורות אחרונים למה יתחייבו פדיון שהרי כמה בכורות בדור שאינם מזרע הבכורות שניצולו וכמה שאינן בכורות והם מזרע הבכורות שניצולו. ואם היה הפדיון בעבור ההצלה לא היה ראוי להיות החיוב רק לזרע הבכורות ההם בין בכור ובין פשוט, לפי שהיה בכלל ההצלה כמו שאנחנו בכלל גאולת אבותינו. לכך נתבאר שהבכורות לא הוצרכו הצלה ולא נכנסו בכלל סכנה ולא נמצא בכתוב לשון הצלה בהם, וגם בנוסח התפלה בברכות ק"ש אומרים את כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת, ולא נאמר הצלת, ואין אומרו ובכורך גאלת שב אל בכורי ישראל, שאלו היה כן היה אומר ובכוריך לשון רבים כמו שאמר בכוריהם הרגת לשון רבים ועוד היה לו לומר ובכורינו גאלת, אבל אמת שב אל כל ישראל שקראם הש"י בני בכורי, ועל כל ישראל אנו אומרים בכורך גאלת. ובא האות על זה מה שבמטבע תפלת ערבית מצינו נגד זה המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא ישראל מתוכם. ואין לטעון על דברי אלה לומר שאם אומרו ובכורך גאלת שב על ישראל לפי שנקראו בני בכורי, הרי כבר נאמר ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו ויהיה כפל. שמוכרחים הדברים שאין זה רק שאמר גאולת מצרים דרך כלל ואח"כ פרט, דאל"כ היאך יאמר ממצרים גאלתנו קודם שיאמר בכוריהם הרגת שהרי לא נגאלו עד אחר מכת בכורות, באופן שנתבאר שמעולם לא נמצא בכתוב ולא במטבע התפלות כלל הצלה בבכורות וכבר מהרי"א כאשר בא להשיב על טענתו העצומה והנפלאה שהפליג, אמר שבכורי ישראל היו חייבים באותה מכה, אם כפי הסדור הטבעי כיון שהיו בכורות ונלקה מזלם, ואם כפי המשפט הישר לפי שגם הם היו עובדים מזל טלה ולא הבנתי דבריו שהרי הש"י