מעשי השם חלק ב שלד

שתתקיים הכוונה הראשונה, א"כ כלם ענין אחד כפול ומכופל שבכל אחת מהם עשה שנהיה גוי גדול, ואולם בא המאמר הזה נמשך אל מאמר ר' אליעזר שאמר שכל מכה היתה של ארבע, לכן אמר שמדת הטובה מרובה מאד, שכל מכה היתה של ארבע וטובה אחת היתה שאמר הקדוש ב"ה ליעקב כי לגוי גדול אשימך שם ואותה הטובה היתה לי"ו טובות ושאלו שמנה כאן הם ט"ו ועשיית זרעו לגוי גדול שהיא הטובה בעצמו הרי לך י"ו, ובזה יתיישב למה לא מנה בכלל הטובות מה שהפרה והרבה אותם ועשאם גוי גדול, כי אותה היא הטובה שנדר ליעקב ולא מנה רק הנכפלות, אבל לפי שמכה אחת היתה לד' מכות וטובה אחת היתה י"ו טובות שכאשר תכפול ד' הרי ח' וכאשר תכפול ח' יהיו י"ו לכך אמר כפולה ומכופלת דהיינו שני כפלים יתר על מדת הרעה. ועם היות שדרשו ז"ל על מה שנאמר ועושה חסד לאלפים שמדת הטובה מרובה אחת לחמש מאות, היינו מדה רעה על רשעי ישראל שהיא קטנה, אבל מדה רעה על או"ה עם היותה גדול' מדת הטוב לישראל גדולה כפולה ומכופלת. והנה ימצאו כל עיקרי תורת משה לפי דרכו של הרמב"ם כפי מה שמנאם בפירוש המשנה פרק חלק כלם בדברים הללו. שהוציאנו ממצרים מודיע מציאותו ית' שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ועשיית בהם שפטים מודיע אחדותו שהוא המריע הוא המטיב. והעבירנו בחרבה ושקע צרינו הם שכר ועונש. ונתן לנו את התורה היא תורה מן השמים. ועשה באלהיהם שפטים הוא העיקר שראוי לעבדו ולא לזולתו ונתן לנו את השבת הוא העיקר שהוא ראשון. וקרבם לפני הר סיני הוא העיקר שאינו גוף. כמו שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה, ונתן לנו ממונם יודיע השפעת הנבואה וקיומה שאמר לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וקריעת י"ס הודיע שלא קם נביא כמשה שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, והרג בכוריהם מורה ידיעת ה' שהבחין בין טיפה לטיפה והכניסם לא"י מורה על ביאת משיח כמו שנאמר ובירושלים תנוחמו, ולכך אפילו בגלות אנו מונים בכלל הטובות הכנסנו לא"י, והספיק צרכנו והאכילנו המן מורה על תחיית המתים כמו שדרשו ז"ל על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ונאמר בו לנסותך להיטיבך באחריתך שהוא התחיה

רבן גמליאל כו'. לא אמר המגיד רבן גמליאל אומר כמ"ש רא"א ור"ע אומר, לפי שר"ג היה אומר כן בליל פסח שכל מי שלא אמר ג' דברים אלו לא יצא ידי חובתו, ולכן אמר דבריו בלשון שאלה ותשובה על שום מה, וכן אמר מצה זו בהיות מצה ומרור לפניו, וכמו שהוא היה אומר גם אנחנו אומרים כן. ולא אמר חייב אדם לומר ג' דברים אלו, שאם כן היה המובן שאין שם חיוב אחר זולתו, ואין הדברים כן שחייב להשיב על כל השאלות לבנים כמו שהובא ראיה בראש הגדה. אבל אומרו שמי שלא אמר לא יצא ידי חובתו, ר"ל אפילו שאין שם שואל הוא חייב לאומרם, והוצרך לומר כן שהיה נראה שבאמרנו עבדים היינו לפרעה ויוציאנו וגו' היה מספיק כשאין שם שואל. ועוד רצה להודיע החיוב בהזכרת הפסח לגליות וכאן בענין זה הפליג מהר"י לטעון שנפלא הפלא ופלא וז"ל בשער צ"ה מספקותיו בטעם הפסח שנתנה בו התורה ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל וגו', ולזכרון החסד הגדול הזה מהצלת בכורי בני ישראל, באה מצות הפסח בכל דור ודור ומצות קדש לי כל בכור באדם ובבהמה ותחתם נבדלו הלוים ומצות הציצית וגם המזוזה באו על זה, והוא דבר מתמיה מאד לפי שאם המצרים נתחייבו במכת בכוריהם לפי שהחזיקו ושעבדו את ישראל שאמר עליו ה' בני בכורי, הנה ישראל לא היה מחוייבים באותה מיתה כפי שורת הדין ולמה יומתו מה עשו, ואם המלך צוה איש אחד לצעקת גואלי הדם להרוג את הרוצחים האם ראוי שיאמר לעלובים צועקים על דמי אחיהם שעשה עמהם חסד בשלא הרגם גם כן, כי הנה הרוצחים היו חייבים מיתה לא הצועקים העלובים, ואיך יספו כצדיק כרשע. וכן היה ענין ישראל הם צעקו אל ה' בצר להם מן המצריים וישמע אלהים את נאקתם וקבע את קובעיהם נפש, האם ראוי שיאמר עליהם שהגדיל לעשות עמהם חסד ורחמים בשלא הרגם בכלל המצריים הפושעים השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ואתה תראה כי במכת הערוב הפלה ה' את עמו אשר בארץ גשן לבלתי היות שם ערוב, ובמכת הדבר נאמר גם כן והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל. ובמכת חשך נאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. ולדעת חז"ל בכל המכות היתה הפלאה. והנה לא נעשה שם סימן ונתינת הדם על המשקוף לשלא ילקו עם המצריים ולא נצטוו על זה במצה. גם בקריעת י"ס נכנסו בני ישראל בים ויבאו מצרים אחריהם והמצריים טובעו בי"ס אחד מהם לא נותר ובני ישראל הלכו ביבשה ולמה לא נצטוו על אותה תשועה במצוה מעשית וגם סימנין בהוראת שעה כדי שיזכו בהפלאה, ולא נתקנה עליה מצוה לדורות כמו שנצטוו בפסח ובקידוש הבכורות בעבור שלא הוכו עמהם. והספק הזה אצלי עצום מאד, ותמהתי הפלא ופלא מהמפרשים איך לא העירו עליו עכ"ל מהרי"א. וטענתו זאת והפלאים אשר הפליא בה באמרו שהמפרשים לא נתעוררו. אמת הוא לדעתי לפי שאין לה לא מציאות ולא התחלה. שכבר ארז"ל משניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע. והוא בעצמו פירש על ויוציאנו ה' לא ע"י מלאך שהמשחית שנאמר הוא עפוש אויר שאינו מבחין והוצרך נס להצילם עם היותם מבלתי מחוייבים גם כאן אפילו לפי פירושו מה היא טענתו ומה נזעק שהלא אחרי היות המכה ההיא או ע"י משחית כפשוטו או ע"י עפוש אויר הרי אינו מבחין. ולכן הוצרכו הסימנים ועשיית הזכר לזה בקרבן פסח וקידוש הבכורות שהקב"ה מנע המשחית ומיעט רשותו