מעשי השם חלק ב שלג

נראה שהבטיחם מכל מיני מחלה. לכן השתדלו ודרשו להוסיף במנין המכות, וכדי לכלול שכל מיני מחלה היו שם נתקרבו אל חשבון איבריו של אדם שברמ"ח אברי האדם יוכללו כל המחלות ור"א עשאם ר"מ מעשרה במצרים וחמשים בים. ור"ע עשה כל הר"ן בים והשנים הנוספים יהיו רמז לחולי הכולל כל הגוף כמו הקדחת וחולי הקור שהם צנים פחים שאינם באבר מיוחד וכ"ז להרבות בסיפור יצ"מ הן בעניני' והן בלשון שעם היות מכלל אזהרות רז"ל הבחירה בלשון קצרה, בענין הזה של יצ"מ אמרו שכל המרבה ומאריך בסיפור הן בענינים והן בדבור הרי זה משובח, והנה ר"ע כאשר ראה שר"א מנה הארבע רעות המגיעים ולא מנה הריפוי שהוא חיוב לחובל, אמר הוא שענין יצ"מ היה הריפוי קשה להם מן הארבע, שהרי הרופאים היו משה ואהרן להסיר המכות ממנו, כמו שנאמר העתירו ויסר הצפרדעים והם היו לו מלאכי רעים ולכן דרש שכל החמשה דברים היו לנחבלים הללו נזק צער וריפוי ושבת ובושת כי הרפוי לנחבל גם היא קשה לו

כמה מעלות כו'. הן כל אלה נאמרו על הסדר שהיו הענינים. זולתי נתינת ממונם אחר מכת בכורות, לפי שהשאלה היה קודם הריגת הבכורות ויתכן שר"ל שמאחר שאמר הקב"ה בני בכורי ישראל ואם מאן אתה לשלחו הנני הורג את בנך בכורך, שלכך הרג את הבכורות שלהם כדי שבכורי ישראל יירשו בכורתיהם. ולכן פה ר"ע אחר שאמר הרג את בכוריהם אמר נתן לנו את ממונם שב אל הבכורות, כלומר נתן לנו חלק הבכורות באופן שלקחו ישראל פי שנים מממונם כבכור: ואחר שבארנו ענין הסדר נבאר כוונת השלם הזה באומרו דיינו על הרבה דברים שהיו מוכרחים אלינו. שהרי קריעת הים היה מוכרח להנצל מיד מצרים, ואם הכוונה לומר שהיה יכול להציל באופן אחר כמו שכתב מהרי"א, הנה כבר היתה הטענה במקומה שגם אותו הדבר לא היה מוכרח, וכן בהריגת הבכורות שהיה סיבה ששלחם, וכן סיפוק צרכם במדבר והמן, שהלא על שהיה חסר להם רבו תלונותיהם ואמרו לו מתנו שהיו בוחרים המות ואתה אנחנו אומרים דיינו ומה שכתב מהרי"א שהיה יכול לעשות דבר אחר מבלתי השתנות הטבע המוטבע, ואמר כן לענין קריעת י"ס, באמת לפי יכולתו ית' אין הפרש בין שינוי טבע או בלתי שינוי טבע דלגבי דידיה זוטרתי היא. ועוד כבר הכריז הכתוב שלא שינה הטבע בשביל ישראל רק למען תדע כי לה' הארץ, וכן וידעו מצרים כי אני ה', אם כן מה שייך לנו לומר דיינו מאחר שלא נשתנה בעדנו רק לפרסם יכלתו ית' והיאך נאמר שהם טובות למקום עלינו. עוד יש להתעורר במה שהקדים עשיית משפט לאלהיהם טרם אומרו הריגת בכוריהם ומצאנו בכתוב הפך זה שנא' והכיתי כל בכור בארץ מצרים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ויתכן לומר שמשפט אלהיהם היה קודם באופן שעשה משפט לשרים שהיו עובדים טרם הריגת הבכורות או לאנשים שנולדו במזל טלה כאשר פירשנו, והכתוב יהיה פירושו שביום אמר שבלילה עתיד להרוג בכוריהם, ושתכף יעשה משפט באלהיהם קודם הלילה, וזה אומרו ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ר"ל תכף

אמנם לענין כללות מאמר ר"ע נראה לומר שר"ע אחרי שהרבה בסיפור ענין המכות עד ר"ן להיות שכל המרבה לספר הרי זה משובח, היה רוצה עוד להראות שאנחנו אחרי שכל ענין ירידתנו למצרים היתה להוציא אותנו ביד חזקה ושיתפרסם אלהותו על ידינו, שזו היתה כל חשקו ותאוותו של אברהם, הנה אנחנו חייבים להודות להש"י ולשבחו על שהגיענו אל השלמות הנכסף לאברהם אבינו שיהיה ע"י זרעו, וכל מה שהוצרך הדבר יותר ענינים ונתן הקב"ה לנו את כלם הנה יותר יהיה החיוב בהודאה אליו, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לתת לעבדו מלכות על עיר אחת וכשבא לעשותו מלך לא היו לו הטכסיסים הצריכים למלכות כי לא היו לו מלבושי מלכות עשה לו, לא היו לו סוסים נתן לו. לא היו לו עבדים נתן לו, לא היה יודע טכסיסי מלוכה נתן לו ספר שממנו יתלמד טכסיסי מלכות. לא היה לו בית מלכות נתן לו ובא העבד אחר שמלך להחזיק טובה למלך אדוניו ולשבחו, ואמר אם היה נותן לי המלוכה ולא היה נתן לי מלבושי מלכות כלום הייתי יכול להיות מלך, ואם נתן לי מלבושים ולא נתן לי סוסים כלום הייתי מספיק להיותי מלך ואם נתן לי סוסים ולא נתן לי עבדים כלום הייתי מספיק, ואם היה נותן לי עבדים ולא היה נותן לי בית מלכות כלום הייתי מספיק, ואם היה נותן לי בית מלכות ולא היה נותן לי סגולות מלכים כלום הייתי מספיק, ואם היה נותן לי סגולות מלכים ולא היה נותן לי ספר שאתלמד טכסיסי מלוכה כלום הייתי מספיק להיותי מלך. כך אנחנו אומרים לפני הקב"ה שהוא אמר לאברהם לעשות אותנו גוי גדול, אלו הוציאנו מעבדות ולא עשה בהם שפטים רק שהיה ממציא לנו חן בעיני פרעה לשלחנו כלום היה דיינו להשיג השלמות שיתפרסם אלהותו על ידינו, ועוד שלעולם היינו משועבדים וכו' כאשר בארתי בפיסקא שנית מן ההגדה. וכן אם עשה בהם שפטים ולא באלהיהם וכן כלם עד שבא לענין קירוב לפני הר סיני ולנתינת השבת והתורה וא"י ובית המקדש שכלם היו מוכרחים לנו להשגת השלמות ובלעדם היינו ככל הגוים, באופן שאומרו דיינו היה ודאי בלשון תימה כאלו אמר כלום דיינו. וכדי להרבות בסיפור יצ"מ חזר ומנה כל הטובה ואמר על אחת כמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו כלומר על אחת שנדר ליעקב לעשות זרעו גוי גדול שהוא קרא אותם טובה אחת והוצרכנו כמה כפלים וכלם נתנה לנו. ובזה יתיישב אומרו כפולה ומכופלת כי ר הכפל לא יאמר רק כשהדבר בעצמו הוא כפול פעמים ואז היתה הכוונה כמו שנחשב שאמרו דיינו היה פירושו שמספיק היה בלעדיו, אם כן הוא דבר בפני עצמו ולא יצדק לומר שהוא כפל. האמנם על פי דרכנו שאמרו שלכל הדברים האלה היינו צריכים כדי