מעשי השם חלק ב שלב

פעמים. ועוד כיון שידע שהעבודה תהיה בצאן ובבקר היה לו לומר קודם בקרכם וצאנכם קחו ולכו עבדו את ה'. אמנם נתבאר ששאלת משה היתה על כל עבודות הקרבנות ושמחת החג. לכך אמר פרעה לכו עבדו ה' כדברכם שהיא שמחת החג גם צאנכם ובקרכם וגו' על הקרבנות. וכבר בארנו זה באופן אחר פי"ד גם הוא מתיישב על נכון ע"ש. ונשוב אל מה שאמרנו שהיה הארבה קרוב אל הגוף מן הברד אחרי היותו מחשיך הארץ. ואחר כך בא חשך קרוב מאד אל הגוף ממנה עד שלא קמו איש מתחתיו עד שבסוף בא עליהם מכת בכורות בגוף עצמו, באופן שזה היה השחוק שעליו נאמר התעללתי. ולכן נתן ר' יהודה סימנים וחלקם לשלשה חלקים שלעולם האחרונה מהם קרובה אל הגוף קירוב נוסף על הראשונה לה, וכבר הארכתי בזה פרק י"א תראנו משם

רבי יוסי הגלילי כו'. אתה המשכיל ראה שהנוסח מן הדרשות האלה ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר ור' עקיבא לא הביאם הרמב"ם בנוסח ההגדה. גם הנוסח שאנו אומרים כמה מעלות טובות למקום עלינו לא הביאה בנוסחתו, נראה שנהגו לאומרה לקיים מה שנאמר שכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח. אם כן ניתן רשות להוסיף על המטבע, ולכך הוסיפו כל הדרשות הללו והנוסח באמרנו כמה מעלות טובות היא תשובה אל מה שאנו מוסיפים על המטבע, כלומר שכיון שהקב"ה עשה לנו כמה טובות כפולות ומכופלות, גם אנחנו נכפול ונוסיף על אחת כמה מן המטבע ולדרוש כל מה שאפשר להוסיף על אשר ראו עינינו מן המכות שנתן להם והנסים שעשה לנו הש"י כשנמצא מקום בכתוב גילוי בעלמא שנוכל לדרוש תוספת ראוי לנו שנדרוש, כי ודאי אמת היו הנסים הרבה יותר על מה שאנו ראינו מהם כמו שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו, שאין פירושו לומר שאין עוזר לו בנפלאות כי זה פשוט לכל משכיל, אבל פירושו כשהוא עושה עמנו נפלאות אין הנפלאות כלם גלויות לנו שהרבה מהם נסתרות ונעלמות מעין השגתנו והוא עושה אותם רק הוא לבדו, וכן עשו השלמים הללו דהיינו ר' יוסי הגלילי ור"א ור"ע בקשו להם סמך לבד מן הכתוב לדרוש היות המכות חשבון נוסף על אשר ראינו, בהיות ברור אצלם שאין כל הנפלאות נגלים אלינו. ובהיות כי כל המרבה לספר מרבה בשבח הביא השלמים האלה שכל א' הוסיף על חבירו במנין המכות כל מה שאפשר לדרוש. בשגם הדרשה של ר' יוסי הגלילי שעליה עלה הבנין שדרשו ר"א ור"ע יש לשאול בה כי היאך הביא ראיה מדברי החרטומים שאמרו אצבע אלהים היא שכל העשר המכות היו באצבע, ולא הביא ראיה הפך זה ממשה שאמר בדבר הנה יד ה' הויה אבל אפשר לומר שלענין ההיזק המגיע להם מן המכות יאות להביא ראיה מן החרטומים שסבלום יתר שאת מלהביא ראיה ממשה ע"ה, מפני שלב יודע מרת נפשו, אמנם מבואר היות כל זה דרוש וקבל שכר, ולכך בקשו השלמים הללו להוסיף על מנין המכות כל מה שאפשר להם למצא סמך מה מן הכתוב. כדי להורות לנו שבכל הנסים שאנו רואים שהש"י עושה לנו יש בהם עוד וכמה נסתרות ונעלמות מעינינו והוא יודעם לבדו. ולפי מה שיעדנו במאמרנו זה להתקרב אל הפשט כל מה שאפשר לנו נראה לתת טעם אל מה שאמר משה הנה יד ה' הויה במכת הדבר יתר על שאר המכות, וכבר נאמרה היד על כל המכות כלם שנא' ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו, אם כן מה נשתנית מכת הדבר שאמר בה משה ע"ה עליה יד מה שלא אמר באחרונה לכך יראה לומר שהחרטומים הכחישו השתי מכות הראשונות שהם מאת ה', דהיינו דם וצפרדע וחשבו שעשאם משה דרך להט וכישוף כיון שגם בלטיהם עשו כן, אמנם במכה ג' הודו שאמרו אצבע אלהים היא כאלו אמרו מה שעשה עד עתה משה היה בלהט וכישוף אבל הכנים הוא התחלה בכח אלהי, לכך משה כאשר הביא הקב"ה עליהם הדבר שהיא מכה חמישית, אמר להם אתם טועים בחשבונכם שאתם חושבים שממכת כנים התחיל אצבע אלהים באופן שהדבר מכה ג', אין הדברים כן שכלם מאת ה', באופן שמכת דבר היא חמישית ולכך אמר להם הנה יד ה' הויה כלומר חמישית היא ולא שלישית

ר"א אומר כו'. כבר אמרנו שהשלמים הללו בקשו לדרוש ולמצא סמך מה להוסיף על המכות. ולפי זה היה אפשר לדרוש ששה ולחלק חרון אחת ואפו שתים ואפי' ששתי מלות הללו סמוכות שפירושם חרון של האף, עם כל זה היה יכול לדורשם לשתים לגבי המנין כמו שאמר יד חזקה שתים וזרוע נטויה שתים ומורא גדול שתים. אמנם יראה לומר שאלו שני השלמים ראו שהחובל חייב ה' דברים שהנחבל נחסר, נזק צער ריפוי שבת ובושת. באופן שר"א אמר שכבר הגיע למצריים ארבעתם הנזק מבואר, והצער גם כן מבואר, השבת אמרו הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם, וכן החשך שלא קמו איש מתחתיו שהוצרכו לשבות, בושת מפורסם שהיה בושת להם, שעל כרחם הוכרחו לשלח עבדיהם חפשים, מה שהיה להם לסיפור גדולה שאין עבד יוצא חפשי ממצרים. ולכך לא ביקש לדרוש ר"א רק שכל מכה היתה של ארבע והסמיך הדברים אל הכתוב דהיינו חרון אפו אחת עברה שתים וזעם שלש וצרה ארבע, אבל משלחת מלאכי רעים הוא הפך הריפוי שהרופא הוא מלאך טוב לכן לא מנה, ואדרבה הוא כמו דבור כולל הארבע הקודמים שבאו עליהם ע"י מלאכי רעים

ר"ע אומר כו'. כבר אמרנו שכל אחד מהשלמים השתדל להוסיף. ור"א אמר ד' ור"ע אמר ה' נגד חיובים ה' דברים בחבלה ושיהיה הריפוי בכלל דהיינו צער הריפוי. עוד יתכן שהשלמים האלה בראותם הכתוב אומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. שנראה שמחלות שלא שם במצרים לא הבטיחם, וסוף הכתוב שאומר כי אני ה' רופאך