מעשי השם חלק ב שלא

להקטין הפעולות בערכו ית' ואינה מכה מיוחדת, וכן לא הביא המסות לכשאינם מכה. וכאשר ראה המגיד לפרש ולתרץ הספק המופלג שנראה שדברי מביא הבכורים לפני ה' היו נראים היותם להחזיק טובה על רוב הטורח שהוצרך לחזוק יד ולנטיית זרוע וראה שפירושו זה אינו כ"כ מתישב, שהרי יש לטעון מה ראה להזכיר הדבר ומכת בכורות והדם יתר על שאר המכות, מפני זה אמר פירוש אחר לסלק הטענה ההיא בעצמה. ולכך אמר דבר אחר ביד חזקה שתים וכו' כלומר דבר אחר יש לומר שודאי לא היתה כוונת מביא הבכורים לומר שהוצרך הש"י חזוק יד ונטיית זרוע לאבד יתוש כפרעה. אבל השאיל לו אלו החמשה דברים מפ' ואתחנן לרמוז בהם מנין המכות לבד לא על איכותם אם יש בהם חוזק יד ונטיית זרוע כדי שלא להאריך בסיפורם, באופן שעלה למגיד התירוץ השני נאות מן הראשון, ובדרכנו זה יתיישבו כל הספקות בפסקא הזאת

דבר אחר ביד חזקה כו'. בחשבון העשר מכות לא פחות ולא יתר יראה טעם נכון. כי נברא העולם בעשרה מאמרות לפני שאין קיומו של עולם רק בנתינת התורה והתורה היא עשרת הדברות, לכך נברא בעשרה מאמרות, כמו שארז"ל לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים, כי הצדיקים מקיימים עשר הדברות ומתקיימים עשרה מאמרות, אבל הרשעים שמבטלים עשרת דברות מבטלים העולם שנברא בעשרה מאמרות. ועל כן פרעה שאמר לא ידעתי את ה' שהכחיש בריאת עולם הוכה עשר מכות נגד עשרה מאמרות. ובענין הפיסקא הזאת כבר בארנו שכוונת המאמר הזה הוא לומר שהמביא בכורים השאיל החמשה ענינים הללו שאמר משה לישראל שבהם הוציאם, ולא הביא רק חמשה כפולות מהם, לרמוז על מנין העשר מכות לא על איכותם כלל, ושאין כוונתו לומר שעשה הקב"ה זה בחיזוק יד או בנטיית זרוע. והנה הביא בעל המאמר חשבון העשר מכות כלם בשם יקרא לפי שכבר ראינו שכל מכה היה בה כמה רעות. שבמכת הדם היה שלא יכלו לשתות מים והיה מיתת הדגה ובאישת היאר. והצפרדע היה בביתם ובגופם ובתנורם ובמשארותם וכן באישת הארץ. והכינה היה באדם ובהמה. והדבר היה בכל מיני בהמות טמאות וטהורות. והברד היה באדם ובבהמה ובעשב השדה והעצים. והארבה החשיך הארץ ואכל העצים, באופן שרוב המכות היו כפולות לכך בא וביאר שכללי המכות היו עשרה, ובא רבי יהודה ונתן בהם סימנים להורות סדר המכות שעליהם נאמר אשר התעללתי, שפירושו שחקתי, שהמכה הראשונה היתה ביאור רחוק מן גוף האדם, והצפרדע בא אליהם ובביתם יותר קרוב אל הגוף, והכנים היו דבקים בעור האדם היתה מכה קרובה אל הגוף מהשתים שקדמו לה. והנה נתיירא פרעה שאחרי שהמכות הולכות ומתקרבות אל גופם שאחר הכנים לא תבוא מכה מגעת בגופם ממש, וכאשר ראה שבא הערוב שהיה רחוק מן הגוף יותר מן הכנים, הנה עלה בלבו שאין לו יכולת על גוף האדם, בא הדבר גם הוא בשדה כמו שנאמר הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה, עוד נתחזק לבו לאמר שהמכות חוזרות ומתרחקות מן הגוף. אח"כ בא השחין שהיה ממש בעורם ובבשרם יותר קרוב אל הגוף מן הכנים, חזר להמשיך אליו מן היראה פן יגע בגופו אחר זאת המכה. הנה בא הברד גם הוא בשדה כמו שנאמר ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה, הנה חזר ונתחזק לבו שראה שהמכה מתרחקת, בא הארבה קרוב מזה שעם היות הנזק נמשך בשדה, כבר נאמר ותחשך הארץ שהיתה קרובה מן הברד אל הגוף. וזה היה השחוק כי בהיות המכות מתקרבות ומתרחקות היה מכביד לבו וכבר הארכתי בזה פרק י"א ע"ש, ומה שנאמר במכת הארבה הטרם תדע כי אבדה מצרים, הוא הטעם שכאשר ראה פרעה שהברד לא השחית הכל אמר נבל בלבו שאין ביד שולח המכות ההם לאבד את הכל כי שר של מצרים ימנע זה ויצילם מידו, וכאשר עשה משה התראה בארבה אמרו עבדי פרעה אליו שאותה מחשבה שחשב היא בטלה ושיאבד כל מצרים כמו שהיה שהארבה השחית מה שהשאיר הברד להראות לו שמחשבתו בטלה ושיאבד כל מצרים כדי שידע שאין שולח המכות שר או מלאך כמו שחשב ששרו של מצרים יעמד נגדו, אבל הש"י בעצמו לפי שכך היתה מחשבתו של פרעה ששולח המכות הוא שר של ישראל ואחר כך אמרו לו שהוא הש"י, לכן אמר למשה לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים, ר"ל שאין הקב"ה מבקש רק העבודה, אבל ההליכה בנשים והטף כדי להשתחרר אתם מבקשים זה לא הש"י, ואמנם אם היה השר שלכם היה ודאי כוונתו להצילכם מידי מכל ואם הוא הש"י אין רצונו רק בעבודה. אמנם כי כן כאשר ראה פרעה שהמכות נתוספו עליו וראה שמשה אמר שרצונו בטף ונשים כי חג ה' לנו ועיקר השמחה היה בטף ונשים. אמר פרעה הרי כאן ב' עבודות הקרבנות או עבודה זו תפלה בשמחת החג, ואם עבודה זו קרבנות ילכו הגברים והצאן והבקר, ואם העבודה היא שמחת החג והתפלה אז ילכו גם הטף והנשים ויתעכב הצאן והבקר. ובזה יתיישב מה שיפלא בענין זה שמשה אמר כי ממנו נקח לעבוד את ה', הרי נראה שיודע הוא מהות העבודה, ואח"כ אמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד. אמנם יתכן כפי מה שהקדמנו שפרעה אמר לו העבודה היא הקרבנות או התפלה ושמחת החג, ואם הקרבנות ילכו הגברים עם הצאן והבקר, ואם העבודה היא התפלה ושמחת החג יתעכב הצאן והבקר, ומשה אחרי שאמר לו כי חג ה' לנו אמר שהוא רוצה גם כן הצאן והבקר, לפי שאין אנחנו יודעים איזו עבודה הוא רוצה קרבנות או תפלה גם כן, וזו היתה תשובה נכונה על טענת פרעה ובזה שאמרנו יתיישב מה שנאמר לכו עבדו את ה' כדברכם גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם. שהלא יש לשאול מה הוצרך לומר כדברכם וכאשר דברתם