מעשי השם חלק ב שכט

ולמה לא דרש שאותות שב אל החמשה אותות שהוזכר שנעשו בנטיית המטה:

והנה מהרי"א ז"ל כתב בהתרת ספקותיו שנתעורר בהם בפרק זה וז"ל, הנראה לי בזה הוא שהמגיד מצא בכתוב הזה ויוציאנו ממצרים וגו' דברים שזכר בלשון יחיד כמו ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול, ודברים בלשון רבים כמו אותות ומופתים, ולכן דרש כל דבר כפי ענינו הוראת המעלה בדרך ג"ש ממקומות אחרים הוא דרש ביד חזקה על הדבר, לפי שהוא נקרא יד ה' כמו שהביא הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה. והנה א לא דרש זה על מכת בכורות לפי שידרוש עליו ובזרוע נטויה, כי הוא סבר שכמו שבאצבע אלהים הוא אבר קטן, ויד ה' הוא דבר חזק ממנו, כמו שהיד היא גדולה מהאצבע, זרוע נטויה מורה על חוזק המכה יותר מיד ה', כפי שהזרוע כלו הוא גדול חזק מהיד. ולכן בהיות יד ה' נדרשת על דבר המקנה, דרש זרוע נטויה על מכת בכורות להיותה מכה יותר עצומה. ועל זה אמרו זה החרב ירמוז למכות הבכורים ע"י חרב מלאך המות שהכה בהם, ועשה ג"ש מנטויה לנטויה נאמר כאן ובזרוע נטויה ונאמר להלן בדברי הימים במגפה אשר באה בימי דוד וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, מה להלן חרב מלאך המות שהוא שם למגפה הנטויה ככה מה שנאמר כאן זרוע נטויה היא נאמר על מכת בכורות. וחז"ל דרשו החרב על חרב הבכורות שהרגו את אבותיהם והוא דרך דרש, ולפי שהאלהות כמו שזכרתי נלקו עם מכת בכורות וכמו שאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים לכן דרש ובמורא גדול זו גלוי שכינה ואמר על דבקות השגחת ה' במצרים להכות הבכורות והאלוהות, והביא על זה הפסוק או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי שמדבר ביצ"מ, ונאמר בסוף הפסוק וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך. ומזה הוכיח המגיד שהדברים האלה כלם נעשו במצרים עם יד חזקה שהוא יד הדבר, והזרוע נטויה שהיא מכת בכורות, ובמוראים גדולים שהוא משפט האלוהות, ולהיותם נמצאים רוחניים קראו מוראים גדולים ולא היה זה בהר סיני כי אם במצרים כיון שהכתוב אומר במצרים לעיניך. ואמר ובמוראים לשון רבים לפי שכל מכה מהבכורות בהיותם ממנו ית' מבלי אמצעי מורא גדול, והמכות כלם היו מוראים גדולים. והמתרגם אונקלוס יראה שעשה מורה מלשון מראה ירמוז למראה השם שראו במצרים, ואמרו ובאותות זה המטה כבר חשבו אנשים שאמר זה על נס ההפך המטה לנחש, ואינו כן. כי הנס הזה לא נמנה מכלל מכות מצרים כמו שיתבאר ויש מן החכמים שאמרו שהיה כתוב על המטה שם בן ע"ב אותיות שבו נעשות האותות ושנכללו א"כ במטה כל י' מכות. אבל יקשה לדעת בענין הזה למה פרט הדבר והדם עכ"ל מהרי"א:

ולא ראיתי ישוב א' מכל ספקותיו בדרכו זה, זולתי אמרו בספקו א' שלא רצה לדרוש מכת בכורות מיד חזקה, לפי שהזרוע גדולה מהיד, ובאמת אחרי שעל מכת בכורות נאמרה יד חזקה בהדיא כמו שנאמר ביד חזקה ישלחם מארצו אין בתשובתו זה בנותן טעם. ומהרי"א ז"ל בחר לו דרך אחרת וז"ל, והנראה אלי בדרשה הזאת הוא א' משני דרכים. הא' הוא שהמגיד דרש ובאותות על האותות אשר נעשו באמצעות המטה שהם חמשה, ר"ל ההפך המים לדם והעלת הצפרדעים ותולדות הכניס ומכת הברד והארבה, כי בכל אלה נאמר שנעשו בתנועת המטה ואליהם כיון באומרו ובאותות זה המטה ר"ל האותות הם אשר נעשו עם המטה. ועל זה הביא פסוק ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו האותות שאותם נקראו אותות אשר נעשו ע"י המטה עכ"ל, ובאמת גם זה לא יועיל ליישב ספקו שנתעורר שאין המטה אותות אבל הוא כלי עוד כתב וז"ל א"כ יצא לנו מן הדרשה הזאת זכרון ז' מכות שהם מכת הדבר מכת בכורות וחמשת האותות שנעשו עם המטה, ונשארו ג' מכות שהם הערוב והשחין והחשך ואותם קרא המגיד בשם דם, לפי שהערוב היה מבעלי חיים הטורפים שהיו נכנסים בבתים והורגים הנערים וטורפים כל מה שיוכלו, ולהיותם שופכי דם תארם בשם דם. גם השחין תאר בשם דם לפי שהיה עפוש הדם והם מתים פתאום, גם החשך תאר בשם דם לפי שהיה אור השמש אדמדם ונחשך. וכל זה מדברי הנביא יואל שאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' וגו' עכ"ל מהרי"א. ובאמת טעם כל הדברים הללו כרוב חלמות, שאם כן כל העשר מכות נכללות בדם, כי דם הוא הדם וצפרדע יש בהם דם והם ג"כ ב"ח וכנים כמוהם וערוב כמוהם ודבר הרג הב"ח ושחין הוא דם המעופש וארבה הם ב"ח ויש בהם דם והחשך הוא הדם לדעתו ובכורות הדם בחרב מלאך המות הרי לך כל עשר מכות בכלל דם. ולדעתי אלו מכלל הדברים שאין להם שיעור עוד המשיך פירושו מהרי"א ז"ל שם וז"ל, הנה ביאר שלא אמר דם על ההפך המים אשר בנהרות לדם כמו שהיה במצרים, כי המופתים שיעד זכר שיהיו בשמים ובארץ לא במים, ולכן אמר דם ואש ותימרות עשן עכ"ל. ובאמת כל אלה הדברים הם תימרות עשן כלו כעשן, וכי מי נילוס שנהפכו לדם לא היו על הארץ. ועוד המשיך מהרי"א ז"ל כי הדם רומז למכות החיות רעות ע"ד ושן בהמות אשלח בם, והאש רמז לשחין שהוא כאש שורף ברתיחת הדם עכ"ל. ולא זכר שהשחין אינו לא בשמים ולא בארץ. עוד המשיך פירושו וז"ל ותימרות עשן הוא רמז לחשך לפי שגם החשך יתאר בשם דם, לכן אמר מיד השמש יהפך לחשך והירח לדם כי הדם הוא האדמימות החזק הנוטה לחשך, ולזה אמר המגיד ובמופתים זה הדם, ר"ל המופתים הם השלשה מתוארים בשם דם שעליהם אמר הנביא ונתתי מופתים. ועם היות שהכתוב ההוא נאמר על הגאולה העתידה, עשה המגיד ג"ש ממופתים מופתים, נאמר כאן ובמופתים ונאמר להלן ונתתי