מעשי השם חלק ב שכח

בין טיפה לטיפה כ"ש שיבחין בין ישראל למצרים, אבל כראות המשחית הדם על הפתח שהוא במצות ה' ידע ששכינתו עמהם באותו הבית שקיימו מצותו לא יהיה רשאי לבא לנגוף, באופן שזאת היא הפסיחה ששכינתו נראית על בית הישראלי ולא על בית המצרי ובהיות ההצלה מן הנגיפה כוללת בין בכורות ובין זולתם, לכן נאמר ואת בתינו הציל ולא אמר את בכורותינו, וכן נאמר ולא יהיה בכם נגף ולא נאמר ולא יהיה בבכורותיכם נגף. ולכן חשבו המצריים ואמרו שכלם מתים לפי שכלם היו נגפים וכאשר ראו אחד מת היו חושבים שכלם ימותו וזה אומרו ולא יהיה בכם נגף למשחית, רצה לומר שלא יהיה כח למשחית אפילו לנגוף, והשלים בהכותי בארץ מצרים ולא אמר בהכותי את מצרים כמו שנא' בנגפו את מצרים, כי ההכאה נאמר על ההריגה ולא היתה הריגה רק לבכורות, ולא יאות לומר רק בהכותי בארץ מצרים ר"ל שהכה הבכורים מהם, אבל כשאמר בנגפו שהיה הנגיפה כוללת אמר את מצרים, כי הנגיפה היתה לכל מצרים. ואין לאומר שיאמר שכיון שנאמר בנגפו את מצרים הרי הוא היה הנוגף הפך מה שהנחנו, שמה שנאמר בנגפו את מצרים הוא סיפור כל כללות הגזרה שהיתה על ידי שלוחיו ית'. כי לא דרשו ז"ל אני ולא מלאך רק ממה שהשלים הכתוב באומרו אעשה אני ה', אבל ועבר ה' לנגוף וכן ואגוף את מצרים שב אל סיפור כללות המכה ע"י שלוחיו ית', כי פעולת השליח תכונה אל המשלח ובזה יתיישב שהיתה הפסיחה כוללת על כל בתי ישראל להצילם מן הנגיפה, דאל"כ לא היה צורך הפסיחה ולא זריקת הדם רק בבתים שהיה שם בכור פטר רחם. ועוד בכורות הבהמה שהיו בשדות איזה דם פסח הצילם מיד המשחית. אבל זה מבואר שלא ניתן רשות למשחית רק הנגיפה באדם וזה שהיה בכור בבהמת מצריים היה מת לא זולתם כלל, כי ההריגה בבכורות האדם והבהמה היתה על יד עצמו ית' שהוא המבחין בין הטיפות ובבהמה לא היה שם משחית לנגוף כלל, ובדרכנו זה יותרו כל הספקות

וכי יפלא ממך דבר אמרם ז"ל שלא היה ההורג רק הוא בעצמו, כי מה שבח הוא זה שהוא בעצמו יהרגם והלא היה יותר שבח ביכלתו ית' שאחד משלוחיו הקטנים יהרגם, אבל כאשר הקדמנו שמצרים היתה להם אמונה באלהות היותם שנים א' מריע וא' מטיב לפי שא"א לדעתם להמצא שני הפכים בפשוט אחד יתיישב הדעת מאד. שע"כ רצה הקב"ה בעצמו להכות הבכורות ולא אחר, וכן רצה להרוג הבכורות ולא זולתם, להודיע שהוא בעצמו המכה, שודאי אין אחר מבחין בין הטיפות זולתי אשר בראם. ואחר שהטיב לברוא אותם ונתבאר שהוא בעצמו הרגם לסבת חטא, הרי נתפרסם היות בידו ב' היכולות להריע ולהטיב. ובא האות על אמתות דרכנו זה, שמעולם לא נאמר נגיפה אם לא יאמר המיתה בצדה כמו שנאמר ויגוף ה' את נבל וימת. ובאומרו ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל טען הרמב"ן ז"ל שלא מנה המתים במגפה ההיא, ולדרכנו יאמר שנגפו ולא מתו, שלא יאמר הנגף רק על החולי לא על המיתה, כמו שנאמר החל הנגף, וכן בספר שמואל ויגוף ה' את הילד ויאנש ואחר כך ויהי ביום השביעי וימת הילד, אמנם ההכאה האמורה סתם ומכוונת אל הש"י שהוא המכה כלם מורים על המות, ויך ה' בהם מכה רבה ויקרא שם המקום קברות התאוה ומן הטעם הזה שהכוונה כלה היתה לפרסם אשר בידו שתי היכולות כמו שנתבאר במאמרנו זה, ומטעם זה בעצמו בא המגיד פה לומר שהקב"ה בעצמו הכה את הבכורות, כי אין ספק שהיה נראה שבח נוסף בענין זה שהקב"ה יהרגם על ידי קטן שבשלוחיו אמנם לפי שרצה הקב"ה לסלק ולהכזיב אמונתם, הכה הבכורות שיתפרסם שהמבחין בטיפת הכה אותם הוא בעצמו. ודרש המגיד כן על וידוי הבכורים כי כמו שנאמר וירא את ענינו, וכן ויביאנו אל המקום הזה, וכן ויתן לנו את הארץ הזאת ולא נאמר באחד מהם שם ה' רק סמך על מה שנאמר וישמע ה' את קולנו, כמו כן היה יכול לומר ויוציאנו ממצרים שב אל השם האמור, ומפני זה דרש כי מה שמזכיר שנית שם ה' הוא לפרסם שהוא בעצמו היה המכה, והמגיד הביא כל הפסוק ואחר כך חוזר ודורש כל פרט ופרט מפני שעיקר דרשתו היתה מאומרו באחרונה אני ה'

ביד חזקה כו' ובאותות כו'. הן הספקות אשר נתעורר בהם מהרי"א בפ' הזה הם שמנה וז"ל. א למה דרשו ביד חזקה על דבר המקנה ולא דרשו אותו על מכת בכורות שנקראת בכתוב יד חזקה ויצדק יותר אומרו ויוציאנו ממצרים ביד חזקה כי במכות בכורות יצאו משם. ב במה שדרשו ובזרוע נטויה על החרב ולא מצאנו במכות מצרים מכת חרב. והכתוב שהביא לראיה ידבר על ירושלים לא ממצרים. ג במה שדרשו ובמורא גדול זו גלוי שכינה. כי במעמד הר סיני נגלה השכינה לישראל לא במצרים. ד שהפסוק שהביא עליו הוא כלל כל נסי מצרים ה במה שדרשו ובאותות על המטה, והנה אין המטה אותות אבל הוא כלי להם, והכתוב שהביא מורה עליו. ו במה שדרשו ובמופתים זה הדם, כי עם היות הדם מכלל המופתים אין ראוי לומר שהדם הוא המופתים כי הוא מופת פרטי לא מופתים רבים. ז שהפסוק שהביא על זה הוא מדבר מהגאולה העתידה. ח איך מכל מכות מצרים לא פרט בדרשה הזאת כי אם שנים הדבר והדם והשמיטו שאר המכות. ויותר ראוי היה לדרוש ובאותות ובמופתים על כל המכות מלדרוש אותם על הדבר והדם בלבד ע"כ. ובאמת יש עוד ספקות אשר לא הזכירם וגם בתשובתו לפי דרכנו לא יתיישבו. א למה לא הביא המסות כמו שהביא המורא מאותו הכתוב פרשת ואתחנן. ב למה לא אמר המוראים לשון רבים כמו שנא' שם ג למה השמיט המלחמה. ד למה שינה הסדר ממה שנאמר שם, ששם הקדים האותות והמופתים ופה אמרם באחרונה. ה מה שדרש ובאותות זה המטה