מעשי השם חלק ב שכה

הש"י לומר שם ואעשך לגוי גדול נמלך להשתקע שבא מביא הבכורים ללמד שבא לגור ונמלך, ולכך אמר המגיד גם כן מלמד שלא ירד להשתקע ולא אמר ויגר שם כמו שנאמר לגור בארץ באנו כמו שאמר בפסקא שאח"ז במתי מעט שנאמר בשבעים נפש וגו', שאמנם סיפר כל זה לומר שכיון שבאו לגור ואח"כ נשתקעו עד שאם לא היו הצרים מריעים להם לא היו מבקשים ללכת משם, לכך נתחייבו היסורים העצומות ההם יתר על מה שנאמר לאברהם בין הבתרים, ועוד סיפר שהש"י הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאותות וגו' לתת להם הארץ, כמו שדרש ר' יצחק כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שהודיע להם מעשה בראשית להודיע שהוא ברא הכל, והוא השטר שביקש אברהם כמו שנתבאר בח"ב מן המאמר הזה שהשטר היא התורה המעידה שהוא אדון כל העולם, והאותות והמופתים שעשה במצרים הם עדי השטר, עד שאחרי שמביא הבכורים הביא ראיותיו שהארץ ניתנה לו מאת מי שהוא אדון הארץ ועדיו בחותמיו זכין לו, אז אמר היטב בשמחה רבה האדמה אשר נתת לי ה'. ואחר ההשקפה הנכונה בדברינו אלה יותרו כל הספקות שנתעוררנו בהם בפסקא זאת

במתי מעט כו'. גם כאן אומרו במתי מעט שנא' וגו' אין הכוונה להביא ראיה, אבל הכוונה תיקון לשון כי לגודל הקיצור שנאמר במביא הבכורים ימשך קצת השתנות בהבנת הענין. כי אומרו ויגר שם במתי מעט נראה שכל ימי היותם גרים בארץ לא להם היו במתי מעט, לכך ביאר שאומרו במתי מעט שב אל הירידה לא אל הגרות. וזה אומרו שבמתי מעט הנאמר פה שב אל מה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך. ועוד היתה כוונת הסיפור לומר שאומרו במתי מעט בערך אל מה שהיו אז אין הדברים כן, כי איש א' אשר יהיו לו יוצאי ירכו ע' נפש לא יקרא מתי מעט, ואדרבה יעקב לא היו לו עדיין ע' נפש והיה נראה אליו היותו רב הכמות כמו שנאמר ועתה הייתי לשני מחנות. לכך ביאר שאומרו במתי מעט שב אל מה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך, שפירושו היותם מעט בערך אל מה שנתרבו אח"כ בחסד אלהי לא שהיו מעט בערך מה שהיו אז, שגם אז היו רבים כאמרו קטנתי מכל החסדים. ובדרכנו זה יותר ספק א' מופלג בפסקא זאת, שמה לו להביא הכתוב בפ' עקב שירדו בשבעים נפש ולא הביא הכתוב פרשת ויגש שנאמר כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, שאם היה מביא כתוב זה היה נראה כאלו כיוונו לומר שהיו מעט בירידתם לא בערך אל מה שנתרבו, ואין זה ראוי שנקרא ע' נפש יוצאי ירך איש אחד שהם מתי מעט, לכך הביא הכתוב שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב

ויהי שם לגוי כו'. מהרי"א כתב שמסדר ההגדה דרש ממלת גוי לבד שהיו מצויינים ואם כן לא היה לו להביא כי אם ויהי שם לגוי כיון שאחר כך הוא דורש מלת גדול על ריבוי הכמות. ועוד יש לראות מה ראה המגיד להוציא הכתוב מפשוטו שהוא על ריבוי הכמות שהכתוב אומר בהדיא וירבו האמנם ליישב הפרק הזה נתעורר על מה שתרגם אונקלוס, שבפרשת לך לך נאמר לאברהם ואעשה אותך לגוי גדול והוא ז"ל תרגם לעם סגי, וכן פרשת ויגש נאמר ליעקב כי לגוי גדול אשימך שם והוא ז"ל תרגם גם שם עם סגי, ופר' תשא נאמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול והוא ז"ל תרגם לעמא רבא, וכן פ' ואתחנן נאמר שם רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וכן עוד שם נאמר כי מי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וגו' וכן עוד שם ומי גוי גדול אשר לו חקים וגו', ובכלם תרגם ומאן עמא רבא, ופה בענין שאנחנו בו פ' כי תבא שנאמר ויהי שם לגוי גדול גם כן תרגם לעם רב. וכבר נתבאר מה שפי' אונקלוס בשנותו את טעמו במלת גדול בפרקים שעברו ובארנו שלהיות ענין הגדולה נאמרת לפעמים על גודל הכמות ורבויו כמו התנינים הגדולים וכן ערים גדולות ורבים כמוהם, ותהיה נאמרת גם כן על גדולת האיכות כמו והאיש משה גדול וכן וה' ברך אדני ויגדל ורבים כמוהם, הנה לפי זה תרגום אותם אונקלוס כל מקום כפי ענינו. וכשתרגם עם רב כוונתו על גודל האיכות, וכשתרגם עם סגי כוונתו על גודל הכמות. והיה לאות שבאומרו מי גוי גדול שאותו ודאי הוא על האיכות תרגם עם רב, וכבר נתבאר באריכות. לכך נראה שהמגיד הזה שסידר ההגדה ראה ויוכח לומר שאם לענין הבכורים יהיה מלת גדול על גודל האיכות ואומרו ורב הוא על הכמות היה לו לומר ויהי שם לגוי גדול רב ועצום על הסדר שנאמר בכתוב וירבו ויעצמו שהקדים הריבוי לעוצם, ועוד שבכל הכתובים כך נאמר כמו שנאמר ועצום ממנו וכן וירבו ויעצמו וכן וירב העם ויעצמו וכן גוים רבים ועצומים וכן ביואל עם רב ועצום לעולם הקדים הריבוי לעוצם. ולכך פירש מסדר ההגדה שמלת גדול פה יהיה פירושו על הכמות ועל האיכות, שעל האיכות אמר שהיו מצויינים, ועל הכמות חזר ודרש גדול ועצום. והביא ראיה ממה שנאמר וירבו ויעצמו נגד גדול ועצום, לפי שרצה לבאר מלת גדול על הריבוי גם כן, ולכך הזכיר מלת גדול פעמים כדי שתהיה נדרשת לכאן ולכאן. ואחר כך פירש מלת ורב כמו רבבה כצמח השדה, שאותו אינו על ריבוי האישים אבל נאמר על גובה הקומה והצמיחה המהירה כצמח השדה, ששם ביחזקאל נתבארו הדברים שאומרו רבבה הוא הכוונה על מהירות הצמיחה כמו שנאמר רבבה כצמח השדה. ולפיכך סיפר המגיד שהיתה גידולם בצמיחה במהירות עד שלא היה צריכין ליניקה וחוזרות לעיבור, כמו שדרשו ז"ל וייניקהו דבש מסלע מסלע שהקב"ה היה מלקט להם ב' עגולים א' של דבש וא' של שמן, באופן שזה היה סבה לריבוי שלא היו יונקים וכמו שדרשו ז"ל גם כן שם שהיו הולכים בשדה ללדת, לכן נאמר רבבה כצמח השדה והביא הצמיחה והגובה, כי הריבוי והגודל כבר נאמר ותרבי