מעשי השם חלק ב שכג

אומרו נכסוף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי, שיפלא מאד שהלא תלונתו אליו למה גנב את אלהיו, בשגם לא הלך כלל או הלך למקום אחר תפול התלונה למה יגנוב את שלו. אבל נראה באר היטב שלבן היה שמח שיעקב ידבק באלהיו ויגנבנו, אבל אמר לו טענה מופלגת לאמר כיון שנכספת לבית אביך שהם שונאים הפסילים והתרפים, אם כן למה גנבת את אלהי וכן ראינו שלא הסיר יעקב אלהי הנכר מביתו והיו בני ביתו אדוקים בהם עד בואו לבית אל, ששם צוה אל ביתו ואמר הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם, ולכן כאשר ראה מראה הסולם הראה לו לענין ההשגה שקצתם עולים בה כר"ע וחביריו, וקצת יורדים בה כאלישע כמו שבארנוהו במקומו, מפני זה הראה הסולם כהתראה לו שלא יטה לבו אחרי לבן ועבודותיו הזרות ולכך אמר הוא כשנתעורר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ר"ל שישמור אותו שלא יכשל בדרך הזה שהוא בו בענין השגתו באלהיות שלא יצא מאותו הדרך. ואומרו ונתן לי לחם וגו' היתה הכוונה שלא ימשך אחרי התועלות המדומות רק בהסתפקות, כי לא תושלם ההשגה רק ע"י ההסתפקות שבזה ישוב בשלום אל בית אביו ולא אמר ושבתי בשלום אל באר שבע אבל אמר אל בית אבי, כלומר שאהיה באמונתם ובדעותיהם כאחד מהם. וביאר עוד ואמר והיה ה' לי לאלהים, כלומר שעם זה יהיה ה' לי לאלהים, ופירושו גם כן שיתרצה הקב"ה שיקרא שמו עלי כמו שנקרא אלהי אברהם ואלהי יצחק שיקרא אלהי יעקב. ותכף אמר שהכל שהוא עתיד לתת לו שתהיה המטה שלימה שאז יוכל ליתן מעשר, אבל אם הם מחולקים באמונתם אין מעשרים ממין על אשר אינו מינו. ובזה יובן מה שנאמר כאשר רדף לבן אחרי יעקב אמר לו הבנות בנותי והבנים בני, שהבנות בנותי יצדק אומרו כן על רחל ולאה, אבל הבנים בני זה לא יצדק שיקרא את בני בנותיו בני שאין הבנים של האם אבל הם של האב והיאך יאמר שהם בניו לפני האב. וכן וכל אשר אתה רואה לי הוא נראה מותר שאחר שאמר הבנות והבנים והצאן מה הוא הכל שנשאר. אבל אמר כן על הדרך שאמרנו שלבן אמר ליעקב שהבנות והבנים הם עדיין באמונותיו ובדעותיו, ולכך קראם בניו ושהיה יכול לעכבם, וכן הצאן שהרויח בביתו יכול בדין לעכב כיון שאינו מקבל אמונתו: ומה שאמר המגיד שלבן ביקש לעקור את הכל, ר"ל הכל שירש מאברהם רצה לבן לעקרו. והביא ראייתו מההגדה המחוייבת אל מביאי הבכורים שמתחיל לספר בגנות ארמי אובד אבי, כלומר ביקש להעבירו על דת ובשביל זה ירד למצרים. ובזה תבין טעם נכון אל מה שהסמיך לומר וירד מצרימה אחר שאמר ארמי אובד אבי, כי היה כאילו יאמר מפני שארמי היה אובד אבי ירד מצרים. והטעם שהרעב לא נאמר שהיה רק בארץ כנען כי בארץ ארם לא היה רעב, אבל יעקב להיותו ירא פן יכשיל את בניו לא שלחם לקנות שבר בארם אצל לבן אבל שלחם למצרים

ובזה יתיישב הכתוב שנאמר ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רד"ו שמה ושברו לנו משם כי היה מספיק אומרו רד"ו שמה ושברו לנו ונחיה ולא נמות ולמה חזר לומר משם. אבל יאות לפי דרכנו שאמר שברו לנו משם לא מארץ ארם. וזה אומרו ונחיה ולא נמות שודאי מי שיחיה לא ימות. אבל אמר ונחיה בעולם הזה ולא נמות בעוה"ב, שאם אתם הולכים ללבן אולי יכשיל אתכם באמונתו ולכן תלה מביא הבכורים ירידת יעקב במצרים במה שלבן היה מבקש לאבדו ולהעבירו על דתו, ואמר ארמי אובד אבי וירד מצרימה כאלו אמר בעבור שלבן היה מבקש לאבד את אבי באמונתו לכן ירד מצרים, ואומרו אובד אבי ולא הזכיר את יעקב בשם, הכוונה להודיע שיעקב הוא אבינו לא אבי אומה אחרת, אבל אברהם ויצחק הם אבות ג"כ לאומות אחרות ולא נקראו אבי סתם, וזהו שלא רצה שמביא הבכורים יזכיר רק מהתחלה האומה ישראלית שהיתה נבדלת משאר האומות מן האחוה, שזה אמנם לא היה עד יעקב שמטתו היתה שלימה. והטעם שלא הביא מעשה מלחמת עמלק, יובן בענין סמיכות פרשת בכורים לפרשת עמלק, שהיה אומרו תמחה את זכר עמלק והיה כי תבא וגו' כאומר כשתביא בכורים לא תזכיר את עמלק לפי שעדיין לא נשלמה מלחמת ה' עמו. וכאשר יעויינו דברינו אלה על פי דרכנו זה יותרו כל הספקות אשר נתעוררנו בהם בפרק זה

וירד מצרימה אנוס וכו'. הספקות בפסקא זאת הם: ספק א' אומרו וירד מצרימה אנוס שלשון וירד מורה על הרצון לא על האונס, כי כל פעולה שלא נאמר בה שאחרים אנסוהו הפעולה תורה על הבחירה לא על ההכרח

ספק ב' מה יוסיף לענין הבאת הבכורים ולענין ספור שבח הארץ שניתנה לנו אם בא יעקב למצרים באונס או ברצון

ספק ג' אומרו אנוס על פי הדבור ואדרבה אנחנו רואים שיעקב ירד ובא עד באר שבע ושם אמר לו הש"י אל תירא מרדה מצרים, כמי שמבטיח את אהובו שלא ירא מהמשך אחר רצונו ושהוא יהיה בעזרו. גם מכלל הספק הזה יתבאר מה ראה יעקב לעשות שם בבאר שבע זבחים לאלהי אביו יצחק ולא הזכיר את אברהם. וכבר נתבאר זה במקומו ח"ב פל"ב, ומה שהשיב רש"י ז"ל חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם ע"כ. באמת כי זה אינו טעם מספיק שכבר היה יכול להזכיר שניהם כמ"ש פרשת וישלח ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך. וכן אמר ללבן לולי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי, ומה שנאמר וישבע יעקב בפחד אביו יצחק ולא נאמר שנשבע באלהי אברהם, הוא הטעם שלבן אמר אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו ואם היה אומר אלהי אברהם הלשון היה מסופק אם כוונתו באומרו אלהי אברהם על מה שהיה עובד טרם