מעשי השם חלק ב שכב

אותו ע"י הגנה זה היה כבודו ומרים ראשו, שמזה יתפרסם עוצם אהבת הש"י אליו) והמשיך הדבור ע"ד זה שהקב"ה היה מצילו מבלתי שילחם אף בהיותו ישן, וזה אומרו אני שכבתי ואשינה הקיצותי כי ה' יסמכני. ואחר שהקדים הצעה זאת לומר שההצלה ע"י הגנה היא כבודו, התחיל להתפלל על צרת אבשלום ואמר קומה ה' הושיעני ואמר שיושיע אותו על ידי הגנה, שאם רצונו ית' להראות לו תשועה גם בשני המינים דהיינו ע"י הגנה להיות מגן לו וגם ע"י הריגת ואבוד האויב, לפי שעל דרך ההגנה היא להורות על האהבה אליו, וע"ד הריגה ואבוד האויב היא להורות היותו שונא את שונאיו, אמר דוד כבר זה עשית כמה פעמים כי הכית כל אויבי לחי שני רשעים שברת, אבל הישועה שאני מבקש עתה הוא ע"ד ההגנה שלא היה רצונו שיהיה נהרג א' מישראל במלחמה זו ואפילו אבשלום שהוא הרודף עצמו כמו שנתבאר שם בסיפור הענין. וזה אומרו לה' הישועה על עמך ברכתך סלה, ר"ל יש ביד ה' ישועה להושיעו מאבשלום ושלא ימשך נזק כלל לאומה ישראלית כאומרו על עמך ברכתך סלה

ונשוב לענין שהמגיד אמר שמה שקמים עלינו בכל דור ודור לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם ואינו הורגם היא תהלתנו שבזה יתפרסם אהבתו העצומה אלינו. ומה שהביא ראיה מלבן הארמי כאשר יבוא בפרק שאחר זה אין כוונתו להביא ראיה על שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו ושההבטחה לאברהם עמדה לאבותינו ולנו, שהרי אין מלבן הארמי כלל ראיה על זה, שאותה ההצלה מלבן הארמי היתה לאבותינו. וגם אין ראיה שההבטחה לאברהם לבד עמדה לו, ואדרבה נאמר שם שזכות אברהם ויצחק עמדו לו, כי שם אמר יעקב לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי, הרי שלא תלה הצלתו בהבטחת אברהם לבד, אמנם יתבאר שראיית המגיד איננה רק שהצלה ע"י ההגנה היא מעולה ומשובחת כאומרו והקב"ה מצילנו מידם שאינו ממית אותם. שהרי פרעה לא גזר רק על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל ועכ"ז לא הרגו הש"י אבל היה למגן ליעקב, ולהיות אלו השתי תשועות דהיינו אחת ע"י הריגת האויב ואחת על ידי ההצלה וההגנה כל אחת מהם יש בה מן השבח, כי ע"י הגנה תורה על האהבה והריגת האויב תורה על היותו שונא את שונאינו, לכן בלבן הציל על ידי הגנה אפילו שהיה מבקש לעקור את הכל וביצי"מ בהריגת האויב היינו הבכורות, וכן כאשר חטא באומרו וברכתם גם אותי כמו שנתבאר במקומו, הנה אז עשה שירדוף אחריהם בים והרג אותו ונתקיימה אופן ההצלה השניה, ישתבח שמו הגדול

צא ולמד מה ביקש לבן וכו', כבר בארנו שאין כוונת המגיד בראייתו זאת רק להביא ראיה שההצלה ע"י הגנה בלתי הריגת האויב משובחת מאד, בראותנו שלבן ביקש לעקור את הכל והש"י עם כל זה לא הרג אותו אבל הציל יעקב מידו. אבל הספקות שהתעוררות מחוייב בהם בפרק זה הם אלו

ספק א' אומרו צא ולמד מה ביקש לבן, שאם הכוונה על מה שנאמר יש בידי לעשות עמכם רע, למה לא הביא המגיד אותו הכתוב שנאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע אבל הביא הכתוב במשנה תורה שנאמר ארמי אובד אבי

ספק ב' למה לא נאמרה במשנה תורה ההצלה כמו שנאמרה הסכנה, ואין לך לומר שההצלה ידועה כיון שלא אבדו, שאם כן גם יצי"מ ידועה ולמה הוצרך לומר מביא הבכורים ויוציאנו ה'

ספק ג' אם הכוונה היא שהיה רוצה להרוג את כלם, כמו שכתב מהרי"א שיצא לו זה מאומרו הבנים בני, אם כן יותר מבוארים הדברים שם בסיפור המעשה פ' ויצא ממה שהם במשנה תורה ולמה לא הביא המגיד ראייתו משם

ספק ד' אם הכוונה לומר שהיה לבן רוצה להורגו הלא גם עשו רצה להרגו, ומהרי"א השיב שאין הבטחת אברהם מתפשטת רק על מי שאינו זרעו אבל עשו גם הוא זרעו, אלו הם דבריו. והוא בעצמו כתב שההבטחה נמשכת עד שעבוד גליות, ואם כן הוא הרי נתבאר שהיתה ההבטחה אפילו נגד זרעו שהוא אדום אחד מד' מלכיות. ועוד יש להתעורר על הלשון שתפס ואמר ארמי אובד

ספק ה' למה לא הזכיר מביא הבכורים מתחלה מעשה סיפור מה שקרה לאברהם באור כשדים וכן כל מה שקרה ליצחק, אבל התחיל מיעקב ולמה לא הזכיר שהצילם ממלחמת עמלק

אמנם יתכן לומר בישוב הענין שכאשר נאמרה הבטחת נתינת הארץ לאברהם וליצחק שאמר לכל אחד מהם לזרעך אתן עדיין לא נתאמת היות ההבטחה ההיא לאומה ישראלית, לפי שאמנם אברהם יצאו מזרעו כמה אומות, ומיצחק שני לאומים. אבל כאשר הבטיח את יעקב שהיתה מטתו שלימה, אז נגמר באמתות היות ההבטחה לאומה ישראלית לא לזולתם. ובהיות מביא הבכורים רוצה לספר החסד אשר עשה הש"י עמנו בנתינת הארץ לנו אשר הוא מביא מפריה, לכן התחיל ביעקב וסיפר מה שקרה ליעקב עם לבן, שלבן רצה לעקור את הכל, ברצותו לומר שאברהם נתברך בכל, כלומר שפרץ זרעו להיות ממנו הרבה קליפות, ויצחק נתברך מכל שהיה לו עשו קצת מן הקליפה, ויעקב שהוא הכל, באופן שלא היה אחד מהם כלו שלם בלי קליפה רק יעקב שלא היה זרעו נפרד כמו שהיה באברהם וביצחק שבני יעקב נקראו גוי אחד. ולכן אמרו ליוסף בני איש אחד אנחנו שנים עשר אחים, כלומר אפילו שנפרדו הגופים האחד מן האחד בנשמות אין אנחנו נפרדים להורות על האחדות המוחלט באמונה. והנה לבן היה משתדל להעביר את יעקב על הדת ולפתותו אחרי ע"א, ולכך אמר ארמי אובד אבי כי כן נאמר ובאו האובדים מארץ אשור שפירושו שהועברו על דת, והוא אומרו אח"כ והנדחים שפירושו לע"א, ובא האות שלבן היה מבקש מאד להעביר את יעקב