מעשי השם חלק ב שכא

כי גר יהיה זרעך. ואומרו שהקב"ה מחשב את הקץ כבר נתבאר בחלק זה פי"ז ביאור רחב ע"ש, שהחשבון צודק ומדוקדק מאד כאשר יחשב ממראה בין הבתרים שהיה אברהם בן ע"ה עד לידת יצחק כ"ה שנה עד לידת יעקב ששים שנה הרי פ"ה, עד רדת יעקב למצרים ק"ל שנה הרי רט"ו שנה, ה' שנה שאכלו משלחנו של פרעה שאינם בכלל רד"ו שמה ושברו אוכל והם הם מה שנאמר עוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר ועליהם נאמר ויכלכל יוסף וגו' ואם כן מאחר שאכלו משלחנו של פרעה לא באו לכלל מנין רד"ו שמה ושברו לנו אוכל, באופן שנהיה החשבון מאתים ועשרים ורד"ו שהיה הסימן המקובל אצלנו, הרי לך ת"ל בדקדוק וצמצום רב, ומנין הת' שנה שנאמרו בין הבתרים לא התחיל חשבונם רק מלידת יצחק כמו שאמר לו גר יהיה זרעך ונאמר ביצחק יקרא לך זרע, שמלידת יצחק עד לידת יעקב ששים שנה ומלידת יעקב עד ירידתו למצרים ק"ל שנה, הרי לנו ק"ץ שנה ורד"ו שנה שהיו שם הרי ת' שנה בצמצום, מלבד הה' שנים שאכלו משלחנו של מלך לא באו לחשבון רד"ו כמו שאמרנו וכ"ש שלא באו לחשבון עינוי ולחץ. וידמה עוד לומר שהמגיד משבח ומפאר לשם ית' על שחישב הק"ץ שנה שאמר לאברהם שהם הששים מלידת יצחק עד לידת יעקב והק"ל שהיה יעקב ברדתו למצרים הרי ק"ץ, שכיון שעדיין לא היו במצרים לא היו לו למנותם מכלל הת' שאמר לאברהם ועליהם אמר המגיד ברוך הוא שמחשב את הקץ ושלא התחיל חשבון הת' מירידת יעקב למצרים זו היא נוסחת הרמב"ם ז"ל

והיא שעמדה לאבותינו וכו'. הספקות בפרק הזה: ספק א' היאך עמדה הבטחה זאת לדורות והיא איננה רק עד יציאת מצרים, ועוד מנין לו זה, שאם ראייתו מלבן הארמי כמו שנראה בתחלת ההשקפה, הלא גם ענין לבן היה קודם יציאת מצרים והיאך יאמר שההבטחה ההיא נמשכת לכל דור, שבאומרו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול נשלמה שם ההבטחה: ספק ב' מה הבטחה היא זאת שבכל דור ודור נהיה נרדפים והוא מצילנו מידם, הלא אויבינו טוב להם מבלתי הבטחה שהם אינם נרדפים אבל רודפים ואינם צריכים להצלה מידינו

אמנם יתכן שימשך ישוב הספקות הללו והיתרם על פי דרכנו שאנחנו בו, שאחרי שאמר המגיד לשבח לשם ית' ששמר ההבטחה שהבטיח לאברהם שזרעו יהיה עבד, ושע"י כן תושלם כוונתו בפרסום האלהות, ושמר ההבטחה ההיא לישראל, לא לבני קטורה ולא לבני ישמעאל ולא לבני עשו, שאחד מהם לא נהיה עבד, אמר עוד שמעשה יצי"מ כבר היה נשכח מן האומות עד שהפרסום שנהיה אז לא היה להועיל לולא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם, כי בזה יהיה הפרסום מיכלתו ית' ואהבתו אלינו בכל דור ודור, ויהיה אומרו והיא שעמדה איננו שב אל ההבטחה שנאמר לאברהם בין הבתרים, אבל שב אל מה שעומדים עלינו בכל יום לכלותנו, כי מה שעומדים בכל יום עלינו לכלותנו היא שעמדה לאבותינו לתשלום כוונתם בפרסום האלהות על ידינו שאנחנו זרעם, כי האמנם לא תתפרסם אהבתו ית' אלינו כאשר יהרוג הקמים עלינו כי אפשר לומר שאין הריגתו אותו לאהבתו אותנו אבל לשנאתו אותם, מה שאין כן כאשר יצילנו מידם בדרך היותו מגין עלינו כי אז תתפרסם אהבתו העצומה אלינו ותתאמת עד אשר אין ספק בה. וזהו שכאשר ראה אברהם שנצח אותם המלכים ורדפם והכם, הנה בא לו מן היראה לומר אולי המלכים ההם שנואים לפניו ית' והייתי אני שבט אפו ח"ו ולא היה הנצחון לאהבתו אותי, שאם היה לסבת אהבה היה עוזרני להציל לוט מבלתי שאצטרך לרדפם ולהכותם, כי על דרך זה נאמר גם ענוש לצדיק לא טוב. וכאשר נמשכה לאברהם היראה הזאת מן הסבה אשר זכרנו אמר לו השי"ת אל תירא אברם אנכי מגן לך, ר"ל אל תחשוב שאני הצלתיך ע"י הריגת המלכים לשנאתי אותם, כי אני מגן לך כלומר אהבתי עצומה אליך ולא שבט אפי אתה, ובהיות ההצלה על דרך ההגנה מורה על עוצם אהבה. לכן לא נאמר מגן רק לאברהם הנקרא אוהבו של הש"י, וכן ראינו במטבע הברכה ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה מלך עוזר ומושיע ומגן. כי הזכיר האהבה בהיותו רוצה לתת שבח לשם ית' על שהוא עוזר ומושיע אותנו על דרך ההגנה שהוא מגן לנו. וכן ראינו בדוד בברחו מפני אבשלום שסידר שיר ושבח ותפלה להש"י בספר תהלים מזמור שלישי אמר ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, וכבר יראה שיפלו במזמור ההוא כמה ספקות, תחלה אומרו מה רבו צרי רבים קמים עלי, שנראה היותו מתפלל בצרתו זאת של אבשלום על כל הקמים עליו, ואין זה דרך המתפלל שדי לו שיתפלל על צרה בשעתה, ועוד שמאומרו ואתה ה' מגן בעדי נראה שאינו מתפלל כלל על צרתו מאבשלום, שאילו היה מתפלל על צרתו מאבשלום היה אומר ואתה ה' תהיה נא מגן בעדי, אבל אומרו ואתה ה' מגן בעדי נראה שאין זו תפלה להווה אבל סיפור לשעבר שרבים קמים עליו ושהקב"ה מצילו, וכן המשיך הדבור ואמר אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני, שגם זה ספור מה שעבר. ומה שיקשה מאד הוא אומרו אח"כ בלשון תפלה על ההווה בצרת אבשלום קומה ה' הושיעני ואח"כ ג"כ שב אל סיפור מה שעבר אמר כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת, עוד יחוייב ישוב על אומרו לה' הישועה על עמך ברכתך סלה, כי אין תפלה זאת מן הענין במקום הזה. אמנם לפי דרכנו שאנחנו נמשכים אחריו יתיישבו הדברים באר היטב, כי כאשר ראה דוד מלחמת אבשלום שהיו נלחמים ישראל קצתם בקצתם, נתיירא להתפלל על הנצחון שמא ינצח ע"י אבוד והריגה ח"ו, לכן התחיל לספר ולומר שלשעבר נגד רבים שהיו קמים עליו הנה הש"י היה עוזרו דרך הגנה. וזה אומרו ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, הכוונה לומר שבהיות הש"י מציל