מעשי השם חלק ב שכ

למצרים נתפרסם אלהותו על ידינו שזו היא עבודתו לפרסם אמיתותו. וזה אומרו שמה שהיינו עבדים אינו גנאי לפי שמתחלה קודם שהיינו עבדים לא היינו קרובים לעבודתו, וכיון שבמה שנעשיינו עבדים קרבנו לעבודתו הרי הוא שבח ואינו גנאי, ומביא ראיה לדבריו שעבדו ע"א ושמגודל אהבתו את אברהם הורידם למצרים לעבודתו, מן הכתובים ביהושע, ולענין הע"א אמר ויעבדו אלהים אחרים. ולענין שקירב אותם לעבודתו בירדת מצרים הביא ראיה ממה שנתן הנחלה לעשו שכיון שניתנה נחלה לעשו הרי נתפרסם שלא נקרא זרעו של אברהם שנאמר עליו גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו' ומאחר שעשו נתיישב בארץ נחלתו הרי אינו נקרא זרעו של אברהם אשר הבטיחו הש"י שע"י זרעו תושלם כוונתו בפרסום האלהות. ובזה הביא ראיה נכונה מן הכתוב שקרבנו המקום לעבודתו, שמאחרי שמירידת מצרים נתפרסם אלהותו ית' ולתכלית זה נהיתה ירידתם לעבודת מצרים לקרבם לעבודתו אם כן נקראת עבודת מצרים עבודתו ית' על שם התכלית. ולפי שיעלה במחשבה שמה שאמר עבדים היינו הוא גנאי, בא להודיע סותר לזה שקודם היה גנאי אבל עבדות מצרים הוא שבח לנו אחרי שהיא עבודתו ית'. וכבר טען מהרי"א מה ראה יהושע לזכור בדבריו לישראל ענין עשו וירושתו, ואם רצה להודיע כל זרע יצחק למה לא הודיע ג"כ כל זרע אברהם מבני קטורה וישמעאל, אבל במה שאמרנו נתיישבו ספקותיו והותרו שהיתה כוונתו להודיעם שמאז רצה ה' שהם יהיו נקראים זרע אברהם לא עשו, כיון שישב בארץ נחלתו מבלתי היותו עבד, ולא היה לו צורך להזכיר בני קטורה ולא ישמעאל, שכבר היה פשוט שאינם נקראים זרעו של אברהם כיון שנאמר ביצחק יקרא לך זרע אבל בעשו שהוא זרעו הוצרך לומר כן

ומה שטען עוד על מה שאמר יהושע ויעקב ובניו ירדו מצרים שזה היה סימן היותו אוהב את עשו, כל זה נסתלק במה שאמרנו שאדרבה היתה אהבה וחבה יתירה לישראל: ומה שטען באומרו ויעקב ובניו ירדו מצרימה שיורה שהם ירדו מרצונם ורז"ל דרשו וירד שם אנוס על פי הדבור, בזה לא הבנתי דבריו, שמה בין אומרו על יעקב לבדו וירד לשון יחיד או על יעקב ובניו לשון רבים ירדו עד שזה יורה היותם יורדים ברצון, האמנם הענין מבואר שכל אדם נכספה נפשו להשגת השלמות, ובבחירה מוחלטת וחשק מופלג יטרח וישתדל להשיגו. האמנם אם היה אפשר לו להשיג השלמות מבלתי שום טורח כבר טוב לו אז מעתה להקל מעליו הטורח ההוא. אבל כאשר גזרה החכמה האלהית שהאדם יתחייב לעשות השתדלות נמרץ ויגיעה מופלגת להשגת השלמות ומבלעדי יגיעה לא יושג השלמות, הנה מן הבחינה הזאת הוא אנוס ומוכרח אל היגיעה, באופן שכל מה שהוא דרך הצעה אל השגת השלמות מבחינת החשק אשר לאדם להשגתו, ואמר באמת היותו יגע בחפץ מוחלט ורצון גמור. ומבחינה אחרת שכך גזרה החכמה האלהית שלא יושג השלמות רק ע"י יגיעה הנה תהיה היגיעה מוכרחת לא בחיריית, כיון שאין אפשרות להשגה בלתי יגיעה, כמו כן אחר היות ענין ירידת מצרים דרך והצעה אל השגת השלמות הנפשיי בפרסום האלהות הנה היתה הירידה שם לבני יעקב שמחה רבה ומופלגת מן הבחינה ההיא, כיון שכך גזרה החכמה האלהית שא"א להשגת השלמות בלתי הירידה ההיא. ומבחינת היות הירידה מצפה על צער עוני ולחץ הנה היתה מוכרחת אליהם הירידה כדי להשיג השלמות. וזה אמרם אנוס על פי הדבור רוצה לומר שהיה אנוס מפני שכך גזרה חכמתו ית', דאל"כ מאי אומרו אנוס על פי הדבור שודאי לא אנס אותו שום מלך או אדם אחר כפי הספור. ועוד שהש"י ג"כ לא אמר לו רק אל תירא מרדה מצרים אם כן לא אנסו רק הבטיחו ואין ספק שאנוס היה להיותם רוצים ובוחרים בהשגת השלמות שלא היה אפשר בלתי עבדות כמו שאמרנו ובזה יובנו דברי יהושע כשאמר להם לישראל הדברים הללו שאבותם היו בעבר הנהר ושהיו עובדים ע"א, שהיו נראים בהשקפה ראשונה דברי מותר ומצינו היותם נצרכים מאד וכבר אמרנו טעמו. ועוד יובן הענין באמת שהתועלת נמשך שם בסוף דבריו שהיה אומר להם שיבחרו לעבוד מה שעבדו בעבר הנהר או במצרים או במעשה ארץ כנען או שיבחרו בעבודת השם יתברך ולכך גם כן הקדים לומר להם כן

ברוך שומר הבטחתו כו'. ויאמר לאברם וגו'. הכתוב הזה כבר נתבאר ענינו בכלל ביאור מראה בין הבתרים חלק ב' מן המאמר הזה פ"א עד פ"ח. אמנם מה שהביא המגיד פה ענינו יהיה לאות ולמופת לאמתות הדרך אשר בחרנו בו במראה ההיא, שאם היה עולה על דעת שירידת אבותינו למצרים היה לסיבת חטא ועון אברהם כמו שפירש הרמב"ן ז"ל שם, וכמו שהיה נראה בהתחלת העיון במאמרם ז"ל שנתבאר ענינו באותם הפרקים הנזכרים מן המאמר הזה. הנה פה המגיד ברצותו לתת שבח להקב"ה ששמר הבטחתו לא היה לו צורך להביא רק עד מה שאמר לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול . שהיא הבטחת הטוב, וכך היה לו לומר ברוך שומר הבטחתו שהקב"ה מחשב את הקץ כמו שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. אבל ממה שהביא כל הכתוב לראיה שקיים ההבטחה ואמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, כנראה שגם גזרת העבדות היתה בשורה וחלק מן ההבטחה ההיא, ונתבאר אם כן מאד שכל הכתוב בזה היה בשורת הטוב המוחלט והבטחה שלימה שהבטיחם שהם הם יהיו אשר יעבדום ויענו אותם, לא בני ישמעאל ולא בני קטורה ולא בני עשו, ולכן אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל שהם ירדו למצרים ולא זולתם מזרע אברהם, שעל ידם נשלמה כוונת הצדיק ההוא ותאוותו לפרסם אלהותו ית' בירידת בניו למצרים ויציאתם על הדרך שיצאו ביד חזקה. ולכך הביא ראייתו אל שמירת ההבטחה מראש הכתוב שנאמר ידוע תדע