מעשי השם חלק ב שיט

שיצאו בחדש האביב שהוא טלה שהוא בכור למזלות ואח"כ אמר להם מצות קדושת הבכור. והטעם במה שאמר הקב"ה על הבכורות לי הם, לפי שאינם תחת טלה כמו בכורי מצרים אבל הם לראשון האמתי, וכן בפ' דברים הסמיך אזהרה על האביב לענין הבכור גם כן מטעם זה, וכן בפ' משפטים אחר אזהרת השבת שמורה על חדוש העולם שהוא ית' הוא ראשון האמתי כתב גם כן אזהרה על האביב, וכן בפרשת כי תשא אחר שהזהיר ואמר אלהי מסכה לא תעשה לך שהיו עושים טלסמ"א לטלה חזר עוד להזהיר על ענין האביב

ומה שטען מהרי"א למה נאמר פה בנך לשון יחיד והגדת לבנך, וכי ישאלך בנך, לדעתי הוא הטעם שאחר היות השאלה על מצות הבכורות מסתמא הבכור יהיה השואל על השתנותו משאר הבנים, אמנם לענין שאלת טעם אל הפסח שכל הבנים שוים אמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים. ומה שאמר המגיד שהתם יקח בהשאלה לשון השאלה הזאת בלשון הזה לומר על המצה והמרור המונחים לפניו מה זאת, אינו מפני שהכתוב שם היתה השאלה על המצה והמרור והבכורות כמו שכתב מהרי"א, שודאי השאלה לא היתה רק על הבכורות, שאילו היתה השאלה בכתוב על כלם הל"ל לשון רבים מה החקים האלה. ועוד לא היתה התשובה על המצה רק על החפזון שהוציאנו שמהירות אפיית המצה תורה אל החפזון. וכן לא היתה התשובה על המרור רק שמררו את חייהם, ולא היתה התשובה בחוזק יד רק על הבכורות שהכה בכוריהם שהוא מורה על החוזק. אמנם כי כן השאיל המגיד לשון השאלה הזאת אל הבן התם, בשגם הוא שואל על שינוי המצה והמרור והטיבול וההסיבה, אפילו הכי להיות השאלה הזאת קצרה במלות הנה זה מורה על חוסר ידיעת כללות מהות הענין להיותו תם, ואפשר יכוין התם ההוא באמרו מה זאת כאלו אמר מה הלילה הזאת משאר הלילות, באופן שתהיה שאלתו כוללת כל השינויים. והתימה למהרי"א שכתב שהתורה דברה נגד התם, ששאלת התם כפי מה שנאמר בתורה גם כן היתה כוללת שאלתו לדעת טעם אל הפסח ואל המצה ואל המרור, דא"כ הוא היה לו למגיד לומר כל התשובה ולא חציה, שהמגיד לא הביא סוף התשובה שנאמר שם ויהי כי הקשה וגו', אבל יאות לפירושנו מאד שאין זה רק לשון מושאל אל הבן התם, שהרי הספיקה חצי התשובה לשאלתו, כי הוא לא שאל רק מה ענין שנוי הלילה ההיא בכללות, והשיב ששינוי זה הוא מפני שהקב"ה הוציאנו מבית עבדים בלילה ההוא, ומה שהביא היות היציאה בחוזק כבר אמרנו שהיציאה בחוזק יד ולא דרך רצוי עשתה השיחרור המוחלט לבלתי היותנו משועבדים אליהם כלל. והבן התם ירצה ודאי בתשובה זו, שכאשר יודיעוהו שזו הלילה יצאו מבית עבדים ושלפיכך נשתנית משאר הלילות לא יתעורר למה אלו השינויים ולא זולתם ולמה כל כך שינויים, ולכן תהיה לו תשובה זאת מספקת לרוות צמאו

יכול מראש חדש כו'. מה מאד יפלא בפסקא זאת היותו דורש כאן זמן חיוב הסיפור ולא בשאר הבנים האמנם יתכן לדעתי שמאחר שאין תשובת הבנים האחרים באה רק כפי שאלתם, והם אינם שואלים רק מפני ראותם השינויים הנעשים בלילה ההוא, אם כן מבואר היות ההגדה להם מחוייבת באותו הלילה בשעה שמצה ומרור לפניו שהמצה והמרור סיבה לשישאלו, אמנם האיש שידע שאין בבנו דעת ומדרגת בינה לשאל מפני השינויים, היה עולה ודאי על הדעת שלא יהיה חייב להגיד לו כלל, ואם ירצה להגיד הזמנים שוים אפי' שלא יהיו מצה ומרור מונחים לפניו, לכך דרשו רז"ל שתהיה ההגדה ביום ההוא ובלילה ההיא לא קודם לכן. ולא אמר המגיד בשעה שמצה ומרור מונחים לפניו שיובן לפני הבן, לפי שהבן ההוא אינו מתפעל ואיננו ג"כ מרגיש בשינוי המצה והמרור והיה אם כן כאילו אינם מונחים לפניו, אעפ"כ אמר תגיד לו בשעה שמונחים לפניך, ולא אמר הכתוב והגדת לבנך בלילה ההוא לפי שהיינו אומרים שחיוב ההגדה תהיה לבלתי שואל אפילו אחר אכילת המצה והמרור, אמנם דרשו ז"ל שאחר שישמע הבן ההגדה וידע הסבה ופרטיה, אחר כך יאכל המצה והמרור לשם מצוה, ולפי זה גם כן היה עולה על הדעת שיגיד לו מבעוד יום קודם אכילת מצה. עד שלזה הוצרך לדרוש יכול מבעוד יום ולא דרש כן בשאר הבנים

מתחלה עובדי אלילים כו'. הספקות אשר תחוייב בהם ההשקפה בפסקא זאת. ספק א' מה ענין סיפור האמונה הרעה שהיתה לאבותינו אצל סיפור הנס של יצי"מ, ומה ענין אומרו מתחלה עובדי ע"א היה אבותינו, היה מספיק אומרו עובדי ע"א היו אבותינו ועכשיו קרבנו לעבודתו. ספק ב' שאח"כ אומר שנא' ויאמר יהושע וגו' כאלו מביא ראיה שקרבנו, ובאותם הכתובים שהביא לא נתבאר בהם נתינת התורה שהיה הקירוב לעבודתו, כי אין הסיפור מגיע בהם רק עד ירידת יעקב ובניו מצרימה ואם פירוש קירוב העבודה הוא אומרו ואקח את אביכם אם כן לא היה לו לומר ועכשיו רק ואז כי מלת ועכשיו תורה שבזמן חג הפסח קרבנו. ספק ג' על רוע סדר המגיד שהתחיל בספור עבדים היינו וחזר לאחור בסיפור עבר הנהר ומסיפור עבר הנהר היה נאות שיתחיל הסיפור אם הוא מענין הסיפור. ספק ד' מה ענין הסיפור כאן בנחלת עשו שנתן לו את הר שעיר

אמנם נראה ודאי שהמגיד הפליג בסידור הנכון ואמר תשובה אל שאלת מה נשתנה נכונה מאד, שאחר שאמר שהיינו עבדים שזה ודאי סיפור גנאי לאדם שהיה עבד עם היות שנשתחרר, חזר ואמר שמתחלה קודם היותנו עבדים היו אבותינו עובדי ע"א, ועכשיו ר"ל בזמן ההוא שנעשינו עבדים קרבנו המקום לעבודתו, שבמה שעשה אותנו עבדים למצרים והוציאנו קרבנו לעבודתו, לפי שבירידתנו