מעשי השם חלק ב שיח

בלב האדם רק כאשר יגיע אליו שיראה מעשים משונים מן המורגל ויפלא ויחשוק ויכסוף בלבו לדעת סיבת השינויים ההם, הנה כאשר תגיע אליו התשובה שישקיט צמאו ויפק תאותו ודאי תשאר התשובה ההיא תקועה וקבועה בלבו. ובזה נתיישב מה ששאלנו פרק זה ואמרנו למה הצריכו רז"ל השאלה מן הבנים, שהוצרך השאלה לענין מאד

רשע מה הוא אומר וכו'. כבר נתבאר שהשאלה לא תהיה רק על אחד מג' פנים. או שישאל על דבר אחד ידע איכותו וסבותיו ונעלם הטעם בפרטיו, או שידע כל האיכות ומהות וסיבות הדבר ולא נעלם ממנו בפרטיו כלל אבל תמה בכל כללות הענין ההוא על היותו כולו נותר בעיניו לא ירצה, או שישאל שלא הבין סבת הענין ההוא כלל. והנה הראשונה היא שאלת החכם כאשר אמרנו, לכן אמר עתה על השואל השני שיודע הענין והסבה והכל נותר בעיניו ובלתי ישר, ובהיות בכתוב ד' לשונות הללו שודאי שם במקומם כלם היו שאלת החכם, שמה שנאמר לענין קרבן פסח מה העבודה הזאת לכם היטיב לומר כן, שכאשר יראה הבן החכם שכל הקרבנות יש להם חלק לבני אהרן מהם והם מקריבים אותם וצולים או מבשלים ושהעבודה הזאת יעשו כל עדת ישראל, ודאי ישאל לומר מה טעם העבודה הזאת היא לכם ולא לכהנים כשאר הקרבנות, אף גם זאת כאשר היו מונחים לפני האדם מצה ומרור וזה הבן יקח בהשאלה לשון זה שנאמר שם לענין הפסח וישאל בו על המצה והמרור שאינם עבודת קרבן, הרי ודאי כיון שיודע עשיית המצה והמרור וסיבת אכילתם והוא שואל מה העבודה הזאת לכם יובנו דבריו שכוונתו לומר למה העבודה הזאת לכם, שכל זה מותר או מכחיש ומכזיב הדברים ולכן קראו רשע. וזהו שאמר המגיד להקהות את שניו באומרו לו גם כן לי תשובה מושאלת שנאמר בכתוב לאיש הבלתי שואל. ומשום שנאמר בתשובה הזאת מלת לי, צוה להשיב בה לו נגד מה שהשאיל הרשע ההוא לשון השאלה ההיא ובחר בה להיות נאמר בה לכם, ולא אמר אשר צוה ה' לכם כמו שאמר החכם, כי הרשע בלבו יכחיש היותם מצות ה'. ומפני שהרשע ההוא אמר מה העבודה הזאת על המצה והמרור אמר המגיד להשיב לו כענין בעבור זה עשה ה' לי, שמראה לו באצבע המצה והמרור כמו שדרשו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך כדי שיתפרסם אלהותו ית' ויהיה לדעתי פירוש הכתוב הזה שנא' בעבור זה עשה ה' לי כלומר אין אנחנו עושים המצה והמרור בעבור יצי"מ אבל בעבור שנאכל המצה והמרור ויתפרסם אלהותו הוציאנו ממצרים, ולסבה זאת גם כן הורידנו שם, ובהיות הלשונות שאלו הד' בנים שואלים בהם מושאלים מן הכתובים, ולא כמו שחשבו אחרים שחשבו ששאלת החכם היתה בכתוב מאיש חכם ושאלת הרשע היתה שאלת רשע, לכן נאמר חכם מה הוא אומר וכן רשע מה הוא אומר וכן תם מה הוא אומר, כאילו יאמר חכם איזה לשון יבחר וישאיל לעצמו, ורשע גם כן מה ישאיל, ותם מה ישאיל, שכבר אחרי שאמר שהתורה דברה על ד' בנים הל"ל בחכם נאמר כך וברשע נאמר כך, אמנם יובן ודאי באומרו חכם מה הוא אומר, ר"ל לשון החכם הצדיק כששואל שיפלא במצה ומרור הוא דרכו לשאל בלשון זה וכן ברשע ובתם, ובדרכנו זה יתיישבו כל הספקות שנתעוררנו בפרק זה

תם מה הוא אומר כו' ושאינו יודע לשאול כו'. כאן טען מהרי"א על הפרשות הללו שמה ראה משה כיון שהקב"ה לא ציוה לו רק על הבכורות למה לו לצוותם על המצה והחמץ, כמו שנאמר שם ויאמר משה אל העם וגו' ועוד למה הזכיר הפסח והמרור, וכבר השיב שם על פי דרכו. אמנם אנחנו נתקרב לפשוטן של דברים כפי מה שיעדנו ונתעורר עוד קצת על מה שאמר משה לישראל היום אתם יוצאים בחדש האביב ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, כי מה היתה ההקפדה הזאת שיהיה לעולם החג באביב, שמאחר שאין הכוונה רק לזכור יצי"מ אחת בשנה, אם כן מה ההקפדה שיהיה באביב.וכן חזרה תורה במצוה זו פ' משפטים אחר שצוה על השבת ובפ' כי תשא אחר שהזהיר על ע"א שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך חזר באזהרת האביב, ובפ' ראה אחר שצוה על קדושת בכור בהמה עוד חזר באזהרה. אבל יראה היות הדברים כאשר בארנו בפרקים הקודמים, כי קדושת כל הראשיות דהיינו בכור אדם ובכור בהמה וראשית עריסות ובכורים כלם באו לעורר הלבבות על האמונה האמתית שהש"י חידש העולם מאין והוא ראשון לכל, ושעל כן ראוי לעבדו בכל הראשיות, כי המצריים בהיות אמונתם הקדמות בחרו להם לע"א הטלה שהוא בכור למזלות, וכבר ידוע שבתנועה סבובית לא יתכן לומר ראשון, אמנם על פי החשבון מצאו שבעת תליית המאורות במעשה בראשית תחלת תנועתם היתה מתחלת מזל טלה ולכך אמרו היותו בכור, וגם המצריים העובדים מזל טלה יקראוהו בכור אפילו שהם מאמינים בקדמות לפי שכשיכנס השמש בטלה יהיה התחלת האביב והתחלת הצמחים והפירות. ולכך היו קוראים מזל טלה מזל ראשון והיו מאמינים היותו מושל על כל הפירות הראשונים ומכללם פרי הבטן הראשון שהוא פטר רחם בחשבם שאין ראשון אחר, ועל זה ציוה הקב"ה לשוחטו והכה בכוריהם אל הכוונה הזאת, לאמר שהבכורות אשר לפי דעתם היו מושפעים ממזל טלה שהוא בכור יעשה בהם דין, ולכן אמר משה במכת בכורות אחר שאמר לפרעה ומת כל בכור, אמר למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל, כי הם חשבו שאם פסק השפעת טלה וימותו הבכורות הנה ימותו ג"כ הבכורות של ישראל, ואמר גם כן שהש"י יספיק השפע של טלה וימותו בכוריהם, אבל הבכורות של ישראל הם תחת כנפי הראשון האמתי ושהוא יפלה ביניהם, ולכן כאשר אמר לו הקב"ה למשה שיקדש הבכורות רצה לומר לישראל הענין מלתא בטעמיה ואמר להם שיזכירו