מעשי השם חלק ב שטז

שבעים. אבל ידמה ויתכן לדעתי לומר על פי דרכנו שהיה אומר ר"א הריני כבן שבעים ר"ל שכמו שאותם שגלו בין בית לבית שהיו שבעים שנה כמו שנאמר ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה, ואז באותם הע' שנה לא ספרו ביצ"מ להיותם עבדים, והאות שעל זה תמצא שנאמר בבנין בית שני בעזרא ויעשו חג המצות שבעת ימים בשמחה כי שמחם ה', כנראה שבתוך הע' שנה לא ספרו ביצ"מ לעשותו בשמחה, כי אין לומר שנאמר עשיית על קרבן שהרי לא עשו קרבן לא בשמחה ולא בדאגה. אם כן הטיב לומר ר"א שהוא כבן שבעים ר"ל כאותו הדור שהיו באותם שבעים שנה ושלא זכה למצא ראיה שתאמר יצ"מ בגלות עד שדרשו בן זומא, וכן בן זומא וחכמים לא היה מחלוקתם אם מזכירין יצ"מ בלילות ר"ל בגליות, רק מחלוקתם על ימות המשיח, שאפילו חכמים אומרים שהוא עיקר ויציאת מצרים טפלה. ולפי שבן זומא היה הדורש על הגליות הביא את דברי בן זומא וגם הביא דברי חכמים כיון שאינה חולקים עליו ולהיות ר"א כמה שנים אחר בית שני שכבר אמרו שהיה עשירי לעזרא, על כן אמר הריני כבן שבעים שלא ספרו ביצ"מ. ואפשר שמה שאמרו בגמרא פרק תפלת השחר היינו דאמר ראב"ע הריני כבן שבעים, הכוונה לומר שראב"ע כיון ג"כ להיותו כבן ע' בי"ח שורות שיבה, שנעשה לו נס, שדבר בלשון חכמה שהוא כמו אותם שגלו שבעים שנה והוא ג"כ כבן שבעים בי"ח שורות שערות לבנות שיצאו בזקנות. דאם לא כיון לשני הענינים מה היה צריך לומר שהוא כבן שבעים היה מספיק שיאמר לא זכיתי שתאמר יצ"מ בלילות עד שדרשה בן זומא, אבל אמרו הרי אני כבן שבעים אמר כן מכוין על שני הענינים, ובזה יאות שלא היה משבח עצמו בחכמה. ועוד שכיון שלא היה זקן בשנים מה היה נפלא שלא זכה ומה יעשו השערות לבנות לשיזכה

ברוך המקום וכו'. מהרי"א הרבה לדרוש למה נאמר כאן ברוך המקום, והביא כל חקירת המקום והמקומם, והשתדל לתת טעם אל שלא אמר כן בשאר פרקים פרקים. וסוף דבריו ז"ל ולפי שמעלת מציאותו ית' בלתי מושג ולא נודע לשום נמצא עד שמלאכי השרת היו שואלים איה מקום כבודו להעריצו, ר"ל איזו מעלה היא מכבודו ית' לשנעריצהו בה, לכן אמר המגיד לבלתי הכשל בדבריו ברוך המקום, עכ"ל דברי מהרי"א ז"ל. והם לדעתי בלתי נכונים, כי למה נאמר לפנים שהקב"ה מצילנו מידם וכן שלא אותנו בלבד גאל הקב"ה ולא אמר המקום, ואח"כ אמר עכשיו קרבנו המקום וכו', ועוד למה לא יאמר על שבח כמה טובות למקום עלינו שבה נתינת התורה השם המיוחד ולא תואר אחר כלל. אבל אין ספק שאין כאן מקום לאותם הדברים שכתב מהרי"א, אבל יתכן שהמגיד רצה לשבח להש"י על התורה וההישרה שנתן לנו, ולא רצה להזכיר לא שם ולא מלכות. שמחלוקת רב ור' יוחנן הוא שרב אמר שברכה שיש בה שם אעפ"י שאין בה מלכות הוי ברכה, ומפני שכבר תקנו לזה רז"ל ברכה על ענין נתינת התורה בא"י נותן התורה לא רצה להזכיר שם מן השמות, וכן בענין אומרו קרבנו המקום שהוא על נתינת התורה נמשך אחרי הלשון שהתחיל

חכם מה הוא אומר וכו'. הספק הכולל בכל תשובת הבנים הוא שלא אמר המגיד לכל אחד תשובתו כפי מה שאמרה תורה בצד שאלתו. וכבר השיב מהרי"א לענין שאלת הבן החכם שהכוונה היא שיאמר לו תשובה מלבד התשובה שהוזכרה בתורה, וכן אמר בבן הרשע. ואמר עוד שהתשובה שנאמרה לרשע היא בעבור זה עשה ה' לי היא מושאלת מפרשת התם, ואין ספק שבשגם נסכים לישב דברי המגיד בטלאי על גבי טלאי, עוד יפלא שאלת החכם מה העדות לא באה בתורה על ענין יצ"מ רק על כל כללות המצות, ושאלת הרשע גם כן לא באה רק על קרבן פסח לבד, ושאלת התם גם כן לא באה רק על קדוש הבכורות לכן נראה שהמגיד רצה להודיע התשובה הנכונה לכל אחד מן הבנים האלה כפי תכונתו ומה שאמר המגיד ברוך המקום שנתן תורה ושנגד ד' בנים דברה תורה, יתכן היות הענין דרך שבח למקום ברוך הוא שנתן תורה שחששה להזכיר כל מיני הבנים הנמצאים. ועם היות שהביא אותם לענין שאלתם שם, וכל השאלות ההם היו שאלת חכם, עם כל זה נתן המגיד שבח להש"י שנתן לנו תורה נדרשת לכמה פנים, עד שהבנים כאשר ירצו לשאל מאבותיהם על ענין השינויים הללו וירצו לקחת לשון מושאל מן הכתוב, הנה כל א' ימצא לו לשון כפי תכונתו ולא הזכיר המגיד הד' בנים רק כסדר עומק שאלתם כדי לומר באחרונה הבן שאינו יודע לשאל את פתח לו

והנה שאלת החכם אמנם היא על דרך חקירה בפרטים אחר שידע הכולל, ושאלת הרשע על דרך סתירה בפרטים, וגם הוא ידע הכולל וכוונתו לסתור ולהכחיש, אמנם שאלת התם היא על דרך מי שאינו מבין רק כללות הענין לא הגיע התעוררותו למדרגת החקירה על הפרטים. ולכן החכם שואל מה העדות והחקים ידמה היות לו קצת ידיעה בכולל ושהוא חוקר בפרטים לישב דעתו. והרשע גם כן חוקר בפרטים אבל לסותרם כמי שכבר הסכים בדעתו שאין הדברים אמת, וקדמה לו קצת ידיעה וכוונתו איננה רק לסתור, והוא אומרו מה העבודה הזאת לכם, שכנראה שכבר הוא יודע מה העבודה הזאת אבל שואל לאמר למה היא לכם, ועל כן לקח לו דרך השאלה לשון הכתוב ההוא, ומלת מה תשמש במקום למה כמו מה זאת עשה אלהים לנו, וכן מה תצעק אלי שפירושם למה. אבל הבן שהוא תם איננו שואל רק כללות הענין שאינו יודע מהותו ולא קדמה לו ידיעה כלל ולכן אמר מה זאת, וכן מצינו שיצחק שאל לאברהם כבן חכם ואמר הנה האש והעצים ואיה השה, כלומר האש והעצים אני יודע שנמצאים מן ההפקר ואתה מביאם עמך והשה שאינו נמצא מן ההפקר [אנה] הוא, הרי שהיתה