מעשי השם חלק ב שטו

שהיה ולבאר שהכל היה לצורך, ולזה הביא ראייה מאותם השלמים שהאריכו בסיפור כל אותו הלילה, שאין ספק שלא היה שם סיפור היציאה לבד אבל נתינת טעם על כל ופרט ושהכל היה לצורך הענין ושלכך האריכו. אם כן הביא ראיה מכאן שכל אדם חייב לספר ביצ"מ מן הטעמים והסבות כפי השגתו, ומהרי"א כתב שהבאת המעשה מאותם השלמים היתה ראיה אל מה שאמר שאפילו כלנו חכמים מצוה עלינו לספר. וזה לא יתכן שאם כן הוא כלנו היינו מחוייבים לספר כל הלילה כמו שעשו הם, ואם אתה אומר שמה שעשו הם הוא יתר על החיוב אם כן אין כאן ראיה מאותם השלמים לחייב הסיפור כשכלם חכמים, כי מה שסיפרו הם היה שרצו לעשות יתר על החיוב. אמנם ודאי שעל מה שאמר שאפילו כלנו חכמים אנו חייבים לספר אין צריך ראיה, שכיון שהכוונה היה לפרסם שאין אנו מתביישים ממה שהיינו עבדים כיון שיצאנו בעל כרחו אם כן מה לי אם אנחנו חכמים או אין אנחנו חכמים, ואדרבה יותר שהאנשים גדולים יתרבה החיוב שאם יהיו שותקים נראה כמתביישים ממה שהיו עבדים. עוד פירש מהררי"א שבני ברק רוצה לומר שהיו מסובין על כלים מבריקים בזהרם חור כרפס ותכלת, ופי' כן מחמת רוב דוחקו והלחץ אשר לחצו לומר כן. וזה היה שנראה אליו דבר בלתי נכון ששם מקום יקרא בשתי מלות דהיינו בני ברק, וכאשר רצה מהררי"א לומר שברק הוא שם מקום, הנה אמר שמלת בני ר"ל תלמידים או אנשי המקום שנקרא ברק, ובאמת נפלאה נשגבה מני שהיאך נעלם ממנו הכתוב פרשת מסעי ויסעו מבני יעקן שהרי שם המקום נקרא בני יעקן ב' מלות. ועוד נעלמה ממנו הלכה בסנהדרין פרק דיני ממונות צדק צדק תרדוף אחר ר"י בפקיעין אחר ר' עקיבא בבני ברק, הרי לך שבני ברק היה מקומו של ר"ע, ועוד נעלם ממנו הגורל השביעי ביהושע בחלוקת הארץ בנחלת מטה דן ששם נאמר בהדיא ויהוד ובני ברק וגת רימון

אמר רבי אליעזר ב"ע וכו'. רבו הספקות בפסקא זאת. ספק א' שזו משנה היא סוף פ' מאימתי, ואם כוונת המגיד הוא להביא ראיה שמזכירין בלילות יציאת מצרים למה לא הביא המשנה כצורתה סוף פ"א דברכות שת"ק אמר מזכירין יציאת מצרים בלילות. ספק ב' שרש"י פי' שם על משנה זאת וז"ל מזכירין יציאת מצרים בלילות ציצית בק"ש ואע"ג שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו אומרים אותו בלילה מפני יציאת מצרים שבה, ולזאת יפלא מאד מאמרו של ראב"ע שכיון שעיכוב זכירת פ' ציצית אינו אלא מפני הציצית, לא הל"ל רק לא זכיתי שתאמר פ' ציצית בלילות כיון שדרשת בן זומא היתה על פ' ציצית שתאמר. ועוד מה היא הראיה שמביא מבן זומא שצריך לקרות פרשת ציצית בלילה, שהרי בן זומא לא אמר רק שצריך להזכיר יצ"מ בלילות, ואם כן לא יחוייב לומר רק אחרי והיה אם שמוע אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי ולא לקרא פ' ציצית כיון שאינו זמנה. ועוד שכבר היה מספיק מה שקבעו בתפלת ערבית לומר האל העושה לנו נסים ונקמה בפרעה וכו'. ועוד למה הביא המגיד משנה זו בהגדת ליל פסח, שאם להביא ראיה שמגידים בלילי פסח כמו שכתב מהרי"א הלא כבר דרשו ז"ל בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. עוד יפלא שהרי חכמים נחלקו על בן זומא והלכה כחכמים ולמה אר"א עד שדרשה בן זומא. ועוד למה הביא המגיד דברי חכמים כיון שאין ראייתו רק מבן זומא, ועוד מה צורך להביא ראיה לשתאמר יציאת מצרים בלילות והלא נאמר בכתוב יציאתם ממצרים לילה, אם כן אדרבה היה צריך ריבוי שתחייב להזכירם ביום. עוד יש לדקדק בלשון שראב"ע אמר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים ולא אמר שיזכיר יציאת מצרים כלשונו של תנא קמא שאמר מזכירין יציאת מצרים בלילות

האמנם נראה בישוב כל הספקות האלה, שאמנם בן זומא וחכמים שהביא ראב"ע באותה משנה לא היו חולקים על ענין הזכרת יציאת מצרים בלילה דפשוט הוא שעיקר הנס הלא היה בחצי הלילה אבל מחלוקתם היה אם יש לספר יצ"מ בגליות או בימות המשיח, שבן זומא דרש שמספרים בגליות שדומים ללילה ואסמכוה אקרא שנא' כל ימי חייך, ואגב דת"ק קאמר מזכירין יצ"מ בלילות הובאו שם דברי ראב"ע ולא נסתפק ר' אליעזר לענין הזכרת יציאת מצרים בלילה, וידוע שדברי ת"ק דאמר מזכירין כולי עלמא מודו אבל בענין החיוב בגליות נסתפק, וחכמים מודים לבן זומא אבל דורשים אפילו לימות המשיח והוצרכה דרשה לענין הגלות אם יש להזכיר יציאת מצרים כיון דאכתי עבדי אנן כמו שהקדים המגיד לומר השתא עבדי. ולכך אמר ר' אליעזר שברוב חכמתו לא זכה להביא ראיה שאומרים יצ"מ בזמן הגלות, וחכמים שנחלקו עליו לא אמרו שלא לומר אותם בגליות. אבל אמרו לדרוש הכל לימות המשיח ושהגליות הם בכלל אומרו ימי חייך לכן אמר ימי חייך לעוה"ז כלומר עוה"ז כולל בין בזמן הבית ובין בגלות. ועל זה המגיד כאשר סידר ההגדה בבבל בגלות, הביא ראיה ממשנה זאת שאומרים יצ"מ בלילות ר"ל בגלות עם היותם עבדים לאחרים, דהוה אמינא כמו שארז"ל שאין אומרים הלל בפורים דאכתי עבדי אחשורוש אנן, והביא המגיד גם דברי חכמים להגיד גודל מעלת סיפור יצ"מ שיהיה אפילו לימות המשיח. שכיון שגדלה מעלתה כל כך שיש לספרה אפילו לימות המשיח ובגליות שאנו עבדים אם כן ראוי לקרא פ' ציצית שלא בזמנה מפני יצ"מ שבה, ובזה נתיישב שהביא דברי חכמים, וכבר בארנו שלענין סיפור יצ"מ בגליות לא נחלקו ובמה שאר"א הריני כבן שבעים עם היות שאמרו בגמרא פרק תפלת השחר שיצאו לו שערות לבנות, יפלא מאד שאחרי שלא היה זקן מה היה הפלא שלא זכה לדעת דרשת בן זומה. ועוד תמיהה שנית שאותו הצדיק ישבח עצמו בחכמה ויאמר הריני כבן