מעשי השם חלק ב שיד

ספק ג' למה התחיל באומרו עבדים היינו ואח"כ שינה הלשון ואמר משועבדים היינו ולמה לא אמר עבדים כפי מה שהתחיל

ספק ד' אומרו מצוה עלינו לספר ביצ"מ שכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, שאומרו הרי זה משובח נראה שאין שם חיוב רק אם יספר יהיה משובח אבל אינה מצוה, והוא בעצמו הקדים לומר מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. ומהרי"א ליישב את זה בחר לגרוס וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, באופן שכוונתו לומר שהסיפור מצוה והריבוי בו שבח. אמנם הרבוי הזה צריך להבין מה הוא, אם הוא לספר ולחזור ולספר כמה פעמים זה אחר זה ואפילו הוא פועל בטל, לפי שכל פעם יחשב מצוה בפני עצמה כשאר תלמוד תורה, או הרבוי הוא שידרוש ושיחקור ביציאת מצרים וכן בספקות שבה ובטעמים הצריכות לישוב הענינים, שודאי כל זה בכלל המצוה בסיפור הוא שיסופר כראוי מלתא בטעמיה. והנה הגרסא כפי מה שהביאה הרמב"ם ז"ל היא כל המספר ביציאת מצרים ולא הביא כל המרבה, ועם כל זה כתב וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח, באופן שנתבאר שבאומר המספר ר"ל בדברים שאירעו לאבותינו ושהיו, ומבואר שגם הרמב"ם ז"ל כיון ליישב ספק זה שהזכרנו: ספק ה' שקודם שיתחיל הא לחמא היה ראוי לומר שמצוה עלינו לספר ושכל המספר משובח, ואח"כ היה לו להתחיל הסיפור אם היה הפרק הראשון מכלל סיפור יציאת מצרים

עוד ספק ו' שמנין למגיד שאנו ובנינו היינו משועבדים, והלא תחת האפשרות יש כמה וכמה מיני הצלות, או שהם ישחררונו ברצונם, או שיהיה כמו שאמרו כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא

לכן נאמר בישוב כל הספקות הנזכרות, שאחר שאמר המגיד השינויים ואמר ענין ההסיבה המחוייבת לכל להורות על החירות ורום הלבב המוחלט. נתן תשובה על זה ואמר שאין זה מרום לבב אבל להורות שעבדים היינו לפרעה במצרים והוציאנו ה' ביד חזקה, שהעבד שאדוניו שחרר אותו מרצונו אין לו רום לבב כי עד כל ימי עולם הוא כפוף תחת האדון. ועוד שהעבד שהיה עבד ונשתחרר רוצה לפרסם השחרור ויעשה כל מה שאפשר לו להורות על השחרור המוחלט, ואלו לא הוציאנו ר"ל שאלו לא הוציאנו ביד חזקה רק בריצוי, שכמו שהמציא חן לעם בעיני מצרים והשאילום היה אפשר להמציא להם חן בעיני פרעה לשלחם, וכבר יראה שלא נמשך שום תועלת לישראל מהיות יציאתם ביד חזקה, לכן אמר המגיד שאם לא היה מוציאם ביד חזקה היו בנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים, שאין ספק שהעבד המשוחרר שאדוניו שחררו לעולם העבד ההוא עם היות שלא יקרא עבד עם כל זה הוא משועבד לאדניו. וכן בניו ובני בניו עד עולם, דאל"כ היה כפוי טובה, ולא היה החירות מוחלט אם היה משועבד. ומפני זה גם כן לא רצה הש"י להוציאם ברצון פרעה רק בעל כרחו ע"י מכות משונות ורעות באופן שלא נשארו משועבדים לו כלל. וכן בזה יתיישב מה שאמר ר"ג שהוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה, שאמר קודם עבדות ואח"כ אמר שעבוד ואין זה הכפל, כי מעבדות לחירות נאמר בערך אבותינו שיצאו ממצרים, ואומרו משעבוד לגאולה הוא בערכנו אנחנו ובנינו שע"י שהוציאנו ביד חזקה הוציא אותנו משעבוד שלא נהיה משועבדים לפרעה על ששחררנו ברצונו, ובזה יהיה החירות מוחלט, שאם היה בריצוי לא היה החירות מוחלט כמו שאמרנו עד שלזכר זה נתחייבנו ההסיבה. ועל זה אמר עבדים היינו לפרעה במצרים שהזכיר פרעה לומר, שאפילו שאותו פרעה ואותם המצריים ששחררום כבר ימותו ספו תמו) היה נשאר היותם משועבדים לשם של פרעה ולשם המקום של מצרים, כי ידוע שפרעה אינו שם העצם אבל כל מי שהיה מלך במצרים נקרא פרעה. וזה כאלו אמר שאם לא הוציאנו ביד חזקה לעולם היינו משועבדים לתת תשואות חן למצריים על ששחרונו. ואחר שהודיע הטובה הכפולה שעשה הקב"ה עמנו להוציאנו ביד חזקה ולא בריצוי כדי שיהיה החירות מוחלט, אמר עוד שאין הסיפור של מצרים כשאר סיפורים שאין האדם מספר לחבירו מעשה שהיה רק למי שלא ידע המעשה ההוא, אבל סיפור יציאת מצרים שיודע כל הענין כמו שהיה אפילו הכי מצוה עלינו לספרו, לפי שכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, ולהיותו שבח לנו צוה לספרו ולהזכירו שאם היה הקב"ה מוציאם ע"י ריצוי ברצון פרעה ומצרים לא היה שבח הסיפור של יציאת מצרים, כי האדם שיספר שהיה עבד ושאדוניו שחררו מרצונו גנאי הוא לו ולא שבח, וזה אומרו שהוא מצוה עלינו לספר ביצ"מ ולומר גם כן בכל הסיפור שכל המספר הרי זה משובח, אם כן עיקר הסיפור לבנים הוא לומר להם שכל המספר ביצ"מ הוא משובח ואינו גנאי לו, והיה כאלו יאמר מצוה עלינו לספר ולומר שכל המספר הוא משובח, ואין אומרו עבדים היינו תשובה אל השינויים שעושים בסעודה רק אל שינוי ההסיבה המורה על רום לבב שהיא מן המדות המגונות, שר"ל שעם היות רום הלב והגאוה מגונה בענין הזה הוא משובח, ותשובת שאר השינויים באה אח"כ כמו שאמר מצה זו שאנו אוכלין וכן מרור זה שאנו אוכלים, אבל תשובת הטיבולים גם היא בכלל אומרו עבדים היינו כי אין העבדים מטבלים קודם הסעודה רק השרים והמלכים לעורר התאוה, ובדרכנו זה יתישבו כל הספקות שנתעוררנו בהם בפרק זה

מעשה ברבי אליעזר וכו' הנה אחר שסיפר כי המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ואינו גנאי לו כיון שלא יצאו על ידי ריצוי, ונתבאר מזה שאינו מספיק באומרו עבדים היינו וה' הוציאנו, אבל יצטרך לתת טעם וענין לכל פרט ופרט ממה