מעשי השם חלק ב שיג

עליה לקיים מה שנאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, כמו כן כשרצו להתחיל בשמחת החג זכרו את ירושלים ואמרו פרק זה דרך קינה, ואח"כ התחילו בנחמה ובתפלה ואמרו השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. ולשני טעמים הללו אמרו שם בגלות פרק זה בלשון ארמי. א' כדי שיצטערו הטף והנשים על חרבן ירושלים, ועוד טעם שני שהנוסח שהיו אומרים בזמן ב"ה מתחיל ממה נשתנה, וכיון שאין פרק ראשון זה מכלל הנוסח אמרוהו בלשון ארמי, ושאר הנוסח שהוא חובה אמרו בלשון הקדש כמו שהיו אומרים בזמן בית המקדש

מה נשתנה וכו'. יש להתעורר כמה ספקות ספק א' בכללות הפיסקא הזאת מה היה הצורך בשאלה הזאת עד שארז"ל אין אשתו שואלו הוא שואל לעצמו, ולא מצינו בתורה שנאמר בה מצוה זו שיהיה חיוב בשאלה רק תנאי כי ישאלך בנך, ואנחנו רואים שרז"ל עשו השאלה הזאת כל כך מחוייבת עד שנאמר שהמגיד בלתי שאלה לא יצא ידי חובתו, והצריכו לעשות כמה שינויים כדי שישאלו, שהתורה לא חייבה לעשות רק אכילת המצה והמרור והפסח שהם זכר לענין הנסים שהיו. ספק ב' למה לא ישאל על שאר השינויים והלא אין לך שינוי גדול מזה שבשאר הלילות של י"ט תכף אחר קדוש אנו בוצעים המוציא על הפת ואנו אוכלים סעודתנו והלילה הזה אנו מוזגים כוס שני ועונין עליו כמה דברים וקורים הלל, ומהרי"א טען למה לא שאלו על הפסח ועל חיוב ד' כוסות ועל פעמים נט"י, ובאמת לא הבנתי דבריו שבזמן שב"ה קיים ודאי היו שואלין ואומרים שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי ומבושל ושלוק הלילה הזה כלו צלי, ועל פעמים נט"י לא ידעתי חיוב זה רק לבעל הבית מפני טיבול ראשון, והיינו שאלת הטיבול, ולפי דעתו היה לו גם כן לשאול שבכל הלילות אין אנו מברכין על אכילת מרור ועל אכילת מצה. אבל הא ודאי שבכלל שאלת המרור והמצה היא הברכה שהברכה חובה היא כיון שנאכלים, וכן הנטילה חובה כיון שטיבולו במשקה, ואין נטילה זו כדי לעשות שינוי ולא מפני היות עבדים ונגאלו, וכיון שלא תפול תשובת עבדים היינו על שאלה זו איך יתכן לשאל אותם

אמנם יתכן לומר בישוב הספקות בפסקא זאת, שאמנם מפורסם הוא השינויים הנמצאים הם תחת ג' סוגים, והם שאמרו ז"ל בבדיקת הריאה יתיר, או חסיר, או חליף, ובזה הדרך רצה המגיד לומר שהלילה הזה יש בו מן השינוי ממה שיהיה בשאר הלילות בכל שלשתם, שבראשון אמר שבכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים שהרי כאן תוספת מפורסם ולכן סיפר שבלילה הזה שני טיבולים תוספת על שאר הלילות אח"כ אמר השינוי השני שהוא חסיר, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כלו מצה, שנחסר החמץ מכל וכל, עוד אחר זה אמר השינוי הג' והוא חליף באמרו שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות הלילה הזה מרור במקום שאר ירקות, באופן שמחליפים מרור בשאר ירקות. ואחר שאמר כל הסוגים שבכללם כל השינויים, לא הוצרך לומר שינוי אחר להקשות שיאמר שינויים אחרים, ואחר שאמר כל השינויים בענין הסעודה אמר השינוי הגדול באנשים במדה בלתי נאות שכל חכמי לב ספרוה לגנאי, כי הגאוה מגונה ולא ינתן יקר לבעליה וזה מבואר שהסיבה מורה על גובה הלב ועל החרות המופלג, והיה הטעם עוד על הסיפור בשינויים בסדר זה נגד הד' בנים כפי מה שסודרו תחלה החכם ואחריו הרשע ואחריו התם ושאינו יודע לשאל, כי החכם לא ישאל ולא יפלא בעיניו רק על התוספת, לפי שהחכם תהיה לו מדת ההסתפקות ויתמה על התוספות, אמנם הרשע שבטן רשעים תחסר לא ישאל למה זה רק על החסרון שנחסר החמץ מלפניו, ולפי זה היה הסדר בזמן קרבן פסח שהיו אומרים אצל חמץ ומצה הלילה הזה כלו צלי, להיותו גם הוא מכלל שינוי החסרון שנחסר המבושל, עם היות שהיה ראוי להקדים ענין הפסח לכל השאר לא הקדימו אבל סדרוהו אצל שאלת חמץ ומצה, אמנם התם לא ישאל רק בראותו דבר שאינו מורגל בו, וכראותו המרור שהוא אינו מורגל רק בשאר ירקות ישאל מה זאת שאינו יודע מה הוא המרור, ושאינו יודע לשאל בזה יבחן שאינו יודע אחרי שלא ישאל בכל השינויים ההווים בסעודה, וגם לא יתמה בראותו שמחייבים אותו לאכול בהסיבה יתבאר שודאי איני יודע לשאל, כיון שעושה כל השינויים האלה ונוסף עליהם שינוי בגופו בעצמו לחייבו לאכול בהסיבה ושותק, ועם היות שרז"ל בגמרא נתנו טעם לטיבול ראשון, יתכן גם כן לומר שבהיות חיוב בלילה הזה לספר אופן ירידתם במצרים כמו שנאמר וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, נצטוינו לעשות שני טיבולים, אחד קודם הסעודה נגד מה שהיה קודם ירידתם והיא היתה סיבה לירידתם דהיינו טיבול הכתנת בדם, ואחר כן טיבול השני זכר לאומרו וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף, ואמנם חיוב ההסיבה שהוא על החירות המוחלט יתבאר טעמו בפרק שאחר זה

עבדים היינו וכו'. הספקות הנופלות בפסקא זאת שצריכים השקפה והתעוררות הם

ספק א' אומרו עבדים היינו לפרעה במצרים שהיה מספיק אומרו עבדים היינו במצרים ומהרי"א השיב על זה שהיה מלך קשה ורע מעללים, ולא ידעתי מה יאמר באומרו שנית משועבדים היינו לפרעה במצרים, שפרעה זה ידענו היותו רע מעללים אבל באותו פרעה שהיה עתיד להיות בזמן בנינו ובני בנינו מי יאמר שיהיה רע מעללים, ואולי יהיה כפרעה שהיה בזמן יוסף שכיבד את בני ישראל והטיב לעשות עמם: ספק ב' היאך תהיה זו תשובה על כללות השאלה באותם השנוים: