מעשי השם חלק ב שיא

היא להטיב לעשוק ויקרא מטיב, אבל היותו איש מלחמה למורד בו הנה בזה הוא נקרא מריע, וכאשר נלאו הלבבות לחשוב בענין זה שימשכו ההפכים מן הפשוט המוחלט לכן אמר נורא תהלות עושה פלא, שאמרו בזה שהיותו נורא בשתי תהלות זהו פלא, ואח"כ כמבארים קצת אמרו שהכל לפי המקבל כמו שנאמר כהמס דונג מפני האש יאבדו רשעים מפני אלהים, וכמו שאמרו ז"ל מוציא חמה מנרתקה שורפת הרשעים והיא רפואה לצדיקים, ולכך אמרו נטית ימינך תבלעמו ארץ נחית בחסדך עם זו גאלת וגו', כלומר גם שתיהן אתה עושה בנטייה אחת שבמה שנטית ימינך תבלעמו ארץ, באותה נטיה בעצמה נחית בחסד וברחמים עם זו גאלת ובה בעצמה נהלת אותם אל נוה קדשך: ואומרו אז נבהלו שמלת אז תורה על הוראת זמן ושלילת זמן זולתו הוא הטעם שאמר אז נבהלו, לומר שאח"כ שראו שהשי"ת קצף עליהם ושלח הנחשים הנה לא נבהלו, והעד שכן בלק נאמר שלא נתיירא מהם רק להיות רבים כמו שנאמר כי רב הוא, ולפי זה מלאו לבו לשלוח אל בלעם שיקללם שחשב שהקב"ה ברוגז עמהם, וזה השיב בלעם לבלק שטעה בחשבונו שאין הקב"ה ברוגז עמהם והוא שאמר מה אזעום לא זעם ה'. אבל אז בעת קריעת ים סוף כאשר שמעו העמים שאתה בעל השתי יכולות ירגזון וחיל אחז יושבי פלשת, ובכנען אמר כל יושבי כנען לפי שכבר היה מפורסם שארץ כנען נדר אותה לאברהם. וזה יתבאר היות הדבר כן ממה שנאמר מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר נשבע וגו' הרי שהיה מפורסם לאומות שנדר להם ארץ כנען, וחזר אל מה שאמר שנית שבאותה נטיית יד תבלעמו ארץ ובאותה נטיות יד בעצמה נחה בחסד את ישראל וכלו בימין, ועוד הוסיף לומר שגם לעתיד באותה נטייה יבואו אל המנוחה והנחלה. והנה קודם שהתחיל השירה נאמר וירא ישראל את היד כי אז ראו היד הגדולה בנקמת הרשעים, ויראו את ה' רומז על היכולת האחד אשר לקח נקמתו מן המצריים, ועל זה כמודים על האמונה שיש לו שתי היכולות אמר מקדש ה' כוננו ידיך, כלומר השתי יכולות יתפרסמו בבנין ב"ה שישכון בתוכם להשגיח עליהם והודו על מלכותו, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, שהמלכות יהיה שלם בשתי היכולות ופרסומם, ומסדרי התפלות סדרו לומר זה הפסוק ה' ימלוך לעולם ועד פעמים רומז על השתי יכולות, ואח"כ קבעו לומר עד ביום ההוא יהיה ה' אחד, שאחר שכל ענין השירה כבר היה להגיד היותו שופט ומלך איש מלחמה נהגו לומר כי לה' המלוכה ומושל בגוים ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, כלומר שלעתיד יניח מדת המשפט לישראל שישראל יעשו משפט באומות עע"א והוא יהיה מלך כולל. והנה קבעו עוד מסדרי התפלות לומר ביום ההוא לומר כי לעולם ודאי הוא אחד היה הוה ויהיה, אבל שמו בקריאתו בשם אדני מורה על רבוי היכולת, אבל לעתיד לבא יקרא שם ההויה ככתבו המורה על יכולת הרחמים לבד, כי לא יצטרך עוד דין כי תמלא ארץ דעה ובאומות העולם עע"א ישראל יעשו הדין כמו שנא' לשפוט את הר עשו, וזהו קשר הפסוקים הללו שסדרו סמוך לשירה

פרק כד בפירוש ההגדה אשר סודרה לספר ביציאת מצרים כי בפירושה יושלם המכוון אשר יעדנו בביאור כל המקראות אשר נאמר לענין יציאת מצרים המפוזרים בכל התורה וגם הספקות אשר יפלו בענינה והיתרם, ונבאר כל פיסקא ופיסקא בפני עצמה: הא לחמא עניא וכו'. לבא אל ביאור הפיסקא הזאת נקדי' הספקות שהתעוררות מחוייב בהם. ספק א' כבר קדמוני המפרשים להתעורר ולומר למה סודר פרק זה בלשון ארמי. ומהר"י אברבנאל הביא דעות מאשר קדמוהו בענין זה שקצתם אמרו שסודר בל' ארמי כדי שלא יבאו המזיקים שמבינים בלה"ק ללכלך הסעודה, וטען על זה ואמר שהוא ספק ספקא בכמה מדרגות. ראשונה במציאות השדים, והשנית שיבינו בלשון הקדש ולא בלשון ארמית. ועוד הרבה להשיב על זה והאריך מאד. עוד כתב דעת אחר שנתן טעם כדי שלא יבינו מלאכי השרת ולא יתחילו לשורר וטען גם כן על פירוש זה באומרו שהיה ראוי א"כ לומר הלל בלשון ארמי שהוא שיר המיוחס ללילה הזה וגם טען ממה שאמרו שגבריאל לימד את יוסף שבעים לשון ואם כן נתבאר היותם מבינים בלשון ארמי. ובאמת לא ראה מה שנאמר בגמרא בסוטה פ' אלו נאמרין ששם אמרו שכל המלאכים אינם מבינים לשון ארמי חוץ מגבריאל שהוא מבין וכאן לא אמרו רק שלא יבינו מלאכי השרת. עוד כתב בשם מי שקדמו שבחרו לסדר פרק זה בלשון ארמי כדי שיבינו הטף, והוא טען על זה שא"כ פרק מה נשתנה הוא יותר נגד הנשים והטף ממה שהוא הפרק הראשון. אמנם מהרי"א ז"ל על פי דרכו הסכימה דעתו לאמר בסילוק כל הספקות הנזכרות שסדרו לומר זה בלשון ארמי לפי שאין העניים מבינים בלשון הקדש וזו היא הכרזה לעניים שיבאו לאכול כאומרו כל דכפין ייתי ויכול וכו' עד כמו שנאמר ושמחת וגו' ובאמת כפי דעתו של מהר"י אברנבאל שהיא הכרזה לעניים היתה ראוי להיותה בפתח הבית לא על השלחן אחר שכבר סגר הפתח, גם היתה ראויה להיותה קודם שיקדש וקודם שיטול ידיו וקודם אכילת הכרפס כדי שגם העני יצא ידי חובתו, ועוד יותר היה ראוי לעשות