מעשי השם חלק ב שי

שמו אדני מורה על שני הענינים הללו, וזה אמרם ה' איש מלחמה ה' שמו, ואח"כ בביאור ענין זה אמרו עוד שעל כן מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף שאחרי חושבו עצמו אלוה לא רצה להשאיר אפילו אחד מכל העבדים שלו, כמו שנאמר לא נשאר בהם עד אחד כדין במשמשי ע"א:

ובמה שנאמר לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים ופלא כי מה ענין אומרו הבאים אחריהם, שאם פירושו הבאים אחרי בני ישראל, ידוע הוא שמי שלא בא אחריהם לא נטבע. עוד נתעורר במה שנאמר פה ומבחר שלישיו טבעו, שקודם אמר לענין המרכבות וחילו ירה בים. ובשלישים אמר שטבעו מעצמם בלא ירייה. אבל יתיישבו הדברים על נכון מאד על פי דרכנו שאמרנו, כי אמנם נאמר ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כלו, שפירושו שעל רכב מצרים מינה משריו ומשלישיו להנהגתם למלחמה, כי המון העם לא ידעו בטיב המלחמות, ולכך מינה פרעה שרים שלישים על כל המון העם של מצרים ולדעתי נקראו שלישים להיותם שלישיים למלך, כי השני יקרא משנה כמו שנאמר משנה למלך אחשורוש, באופן שהשליטים שלו היו פקידים על רכב מצרים, והיה הענין שהקב"ה ניער וירה פרעה וחילו בים. ועם היות שכל רכב מצרים לא באו בים כאשר אמרנו, הנה השלישים אשר היו פקידים עליהם שהיו עבדי פרעה גם הם רצו במרוצה. תוך הים אחרי פרעה, באופן שלא הוצרך לנער ולירות אותם בים שהם רדפו אחרי אדוניהם ומעצמם טובעו, ולכך נאמר שכל חיל פרעה הבאים אחריהם, ר"ל אחרי פרעה וחילו, דהיינו השלישים לא נשאר אפי' אחד, שהרי אפילו השלישים שנתאחרו עם רכב מצרים עשה השי"ת שגם הם באו אחריהם ונטבעו כדי שלא ישאר מן העושה עצמו אלוה ומעובדיו אפילו אחד, וזה אמרו ישראל בשירה מרכבות פרעה וחילו דהיינו שש מאות רכב ירה וניער בים, ומבחר שלישיו שהיו עם רכב מצרים טבעו מעצמם שבאו אחריהם ר"ל כעבדים המבקשים אחרי אדוניהם כן באו גם הם בים אחרי פרעה וחילו שכבר ניער אותם, כי השלישים כאשר ראו אדוניהם נטבע נכנסו גם הם ונטבעו אבל רכב מצרים נשארו חוץ לים, וזה היה הפלא שלא נשאר אחד מעבדיו שכלם נטבעו. ועליהם נאמר תהומות יכסימו ירדו במצולות כי נענשו בדין זה ועל השלישים הממונים על כל רכב מצרים אמר צללו כעופרת. ובזה יתיישב שיראה כפל ואין זה כפל שכאן אמר על השלישים ושם נאמר על פרעה וחילו:

ומה שאמר כאן תהומות יכסימו לשון עתיד היה כן להודיענו שימים וכל תהומות נזדרזו לכבוד הש"י להיותם נפרעים מהרשעים ואמרו בשירתם שירדו כמו אבן כדי שתהומות יכסימו, ר"ל שכדי שגם התהומות יהיה להם חלק בנקמה הוכרח הדבר שירדו במצולות כמו אבן, שכדי שימותו הם כבר בטפח אחד תחת המים יספיק למיתתם. אבל היתה הירידה כמו אבן כדי שגם התהומות יהיה להם חלק ויכסו אותן, ולכן נאמר יכסימו לעתיד כאלו יאמר כדי שתהומות יכסימו לכך ירדו במצולות כמו אבן. עוד אמרו בשירתם אחרי שהפליגו בסיפור גודל הנקמה שנהיתה במצרים, כי יראה כחסרון בחק הבורא יתב' שיתנהג במדת הדין הקשה לכן אמרו שכלו רחמים והכל נעשה בימין. אבל הרשעים מהפכין הרחמים לדין ולכן אמרו ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, כביכול כאלו הימין נרעצת מן האויב שהם הרחמים שמתהפכין מפני הרשע. עוד כאשר אמרו ה' איש מלחמה נראה להם כאלו אמרו ג"כ חסרון בחק יכלתו יתב' שצריך לעשות מלחמה ביתוש קטן כפרעה. לכן אמר עוד כמבאר שברוב גאונו יקום הוא עצמו להרוס אויב, אבל אם ירצה ישלח חרונו יאכלמו כקש. וכמביאים ראיה לדבריהם אמרו שהרי ברוח אפך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים, כ"ש שאם תרצה תאכלמו כקש. וחזר אל סיפור רוב גאותו ועזותו של פרעה ואמר שכאשר יצא ממצרים לרדוף אחרי ישראל והיו לו שש מאות רכב בחור וראה שכל רכב מצרים בא אחריו אמר להם שהוא רוצה להקדים ברדיפה להיותו קל מהם בשש מאות רכב בחור, ושאל יחשבו שהוא הולך קודם ויזכה בשלל כי אחלק עמכם, ושמא תאמרו איכה תרדוף בשש מאות רכב שש מאות אלף איש, על זה השיב ואמר תמלאמו נפשי פירושו כמו אשר מלאו לבו. כי כך אמר תמלאני נפשי שאריק חרבי מעלי ואוריש אותם בידי זולת חרב שכן היו פחותים ושפלים בעיניו שבלתי חרב יכניעם, ואמרו עוד בשירתם מדה נגד מדה כי הנה הרשע ההוא הגדיל עצמו בפיו לדבר עתק, והיה גדול וגבוה מאד, ובפיו יאמר כן. ואתה נשפת ברוחך כסמו ים, כלומר ברוח אפיך כסמו ים ואבדה גבורתם. ואמרו צללו כעופרת במים אדירים יפלא ודאי שמאחרי שרצון המשורר היה להפליג בסיפור הבלילה לא היה לו לומר שצללו כעופרת במים אדירים כי במים רבים שאינם אדירים תהיה הצלילה יותר מופלגת ויותר מהרה. אבל יתכן שאומרו אדירים שב אל פרעה ועבדיו שהיו משתבחים באדירות לכבשם בידיהם בלא חרב והנה צללו כעופרת, ויהיה טעם הכתוב כאלו יאמר צללו כעופרת אדירים במים. ואחר שסיפר באדירים שהיה משתבח פרעה אמרו שעל פי האמת היה הבל וריק כל אדירותו ושאין אדיר כהשי"ת. וכדי שלא להמשיל ענין אדירותו ית' לאדירות שהיה משתבח פרעה אמר מי כמכה נאדר בקדש, שאדירות פרעה בטומאה ולדעה. ואחר שסיפרו אמונת אומן שהאמינו היות לו שתי היכולות כמו שאמרנו שופט ואיש מלחמה כי השופט הוא המטיב, שאפילו שהוא מריע לעושק, הכוונה