מעשי השם חלק ב שט

בלתי מובנים ונאמר מה שיאות בביאורה. וטרם כל נתעורר שעל מה התחיל משה אדוננו בשירה ואמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, ועל אחת כמה שארז"ל שתחלת השירה הוא אמר אויב כאשר נתבאר בח"א מחבורנו זה פ"א ע"ש. אמנם יראה שהיה כאלו יאמר שלהיות שמעשה ידיו נטבעים בים, אין ראוי לומר שירה, אבל אחר שפרעה גאה גאה להיותו רוצה לשתף עצמו באלהות ולמרוד בבורא יתברך כמו שאמרנו בפ' י"ט במאמר זה הנה יש לנו רשות לומר שירה על טביעתו. ובהיות הכתוב הזה כמו רשות לומר שירה אמרה מרים שירו לה' כי גאה גאה, כאלו לא יאות לומר שירה על טביעת מעשיו והיא נותנת רשות לנשים לומר שירה בשביל שנתגאה ואמר וברכתם גם אותי כאלו הוא גם כן אלוה, ולכך אמר סוס ורוכבו רמה בים שמאחר שעשה עצמו אלוה השליך גם הסוס לים, שכן ארז"ל בע"א ומשמשיה יוליך הנאה לים המלח, כן עשה השי"ת, פרעה עשה עצמו אלוה הרי העבדים והסוסים משמשי ע"א הוליכם כלם לים המלח ובהיות שישראל היו נרפים באמונה ולא נתחזקה אמונה שלימה בלבם עד קריעת ים סוף כמ"ש בהדיא ויאמינו בה' ובמשה עבדו לכן אמר משה שירה על שראה שנתחזקה האמונה בישראל. ולהיות שראינו שתי סבות שמפניהם נעשית התחבולה האלהית שיתחזק לבו של פרעה לרדוף אחריהם להטביעו, אחד שרצה הקב"ה לפרסם שהוא האלהים אין עוד מלבדו, כמו שנאמר בהדיא וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי וגו', וסבה אחרת שיתחזקו ישראל בענין האמונה שלהיותם עם קשה עורף, הנה הם היו מחזיקים בקבלת אבותיהם כי על כן היו נרפים באמונה בשליחותו של משה להיותם מקובלים שישתעבדו ת' שנה ולא היו חושבים שהקב"ה ימנה השנים מלידת יצחק, אבל חשבו שהמנין מן ת' שנה יתחיל מעת רדתם למצרים. ובהיותם רואים שעדיין לא עברו מהם רק רד"ו לא היו רוצים כלל להאמין בשליחותו של משה להיותם מחזיקים באמונת קבלת אבותיהם ואבותיהם מאבותיהם עד אברהם. וכבר יבא בפירוש ההגדה שזהו שסידר לומר שהקב"ה מחשב את הקץ ר"ל ששם בחשבון הת' שנה אותם הק"צ, דהיינו ס' מלידת יצחק עד לידת יעקב וק"ל שהיה יעקב כשירד למצרים. ובהיות שראו ישראל שקשיות ערפם להחזיק בקבלתם ורצות ה' לפרסם אלהותו ותהלתו שהוא ואין אחר, כמו שנאמר כבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, ואלו היו שתי סבות עצמיות על ענין הטבעת פרעה וחילו בים, על כן כאשר אמר משה אשירה לה' כי גאה גאה, השיבו הם עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. שפירושו עזותי כמו שארז"ל ג' עזים הן, ישראל באומות, וקושי ערפי להחזיק בקבלתי וגם זמרת ותהלת ה' שהקב"ה רצה לפרסם אלהותו אלו השתי סבות היו לי לישועה כי לשתי סבות הללו נהיה הענין הזה. ולהיות הענין כאשר אמרנו שישראל כל מה שהיו מתעצמים לבלתי האמין בשליחותו של משה הנה היה לסבה שהיה אומר להם להוציאם בשליחות ה', והם היו מקובלים מאביהם אברהם שהשעבוד ת' שנה, ועתה שנתאמת להם שליחותו של משה והבינו וידעו באמונה שהאלהים שאמר לאברהם ועבדום וענו אותם ת' שנה הוא האלהים שמהר את הקץ והוציאם, לכן אמר זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, כלומר זה הוא אלי שהוציאני וזה בעצמו הוא אלהי אבי שאמר וענו אותם ת' שנה וארוממנהו. ובהיותם באמונתם על פי קבלתם מהאבות שעתידים להשתעבד ושאח"כ יעשה דין למשעבדים כמו שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי גם היו מקובלים שלענין החמס הביא המבול, וכן החריב סדום, וכן קראו אברהם שופט הארץ, ולא נגלה רק באל שדי שהוא מדת הדין, הנה ישראל גם כן חשבוהו שופט יעשה משפט להציל עשוק, וכן נאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' שכבר היתה זאת אמונתם. אבל שהקב"ה רוצה שיהיה לו דירה בתחתונים ושיעבדו אותו ושיביא העונש למי שימרוד בו, לא הגיעו עדיין למדרגת אמונה זאת, כי חשבו שאין הקב"ה חושש על בני אדם בשגם לא יאמינו בו, כי זה ידוע שהשופט אין ענינו רק להציל עשוק ויהרוג את העושק או הרוצח את רעהו או עושה לרעהו רעה, אבל המלך בשגם לא יעשוק האדם את רעהו ולא יריע לו, אפילו הכי אם לא יקבל מלכותו יהרגנו וזו היא כל מלחמת המלכים, כי כל אחד מבקש שיכבוש המלך האחר תחתיו שיקבל מלכותו ולכך עושה מלחמה עמו. והנה כאשר ראו ישראל מה שעשה הקב"ה לפרעה בשביל שמרד בו ונתגאה לעשות עצמו אלוה, הנה הודו שהקב"ה מלבד שהוא שופט בין איש לרעהו גם כן הוא רוצה שהאנשים יקבלו עול מלכותו, ועתה שרצה השי"ת לתת לישראל תורה ומצות ושידעו אלהותו כמו שנאמר וידעת את ה' אלהיך, הנה עשה הענין הזה לפרעה לעיניהם כדי שיאמין ישראל שיעשה משפט ג"כ למורדים בו. וזה ראו בהדיא שענין המשפט בין איש לרעהו כבר ראו במצרים המכות שהביא עליהם כדי שישלחם ולא יחזיקו בהם שלא כדין, אבל אחר שיצאו לחירות שיעשה לפרעה תחבולה שירדוף אחריהם להטביעו כבר הבינו שאין בזה עשיית משפט בין איש לרעהו, אבל מפני היותו חושב עצמו אלוה עשה לו כן. אכן אמרו ה' איש מלחמה מלבד שהוא שופט גם הוא איש מלחמה, שכמו שהמלך עושה מלחמה ורוצה שזולתו יהיה נכנע אליו כך הקב"ה ג"כ הוא מלך ומעניש המורדים בו ולכך הכריזו מלכותו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, ואחר שנכנסה אמונה זאת בלבם היותו שופט בין איש לרעהו וגם איש מלחמה, בזה הגיע אליהם והבינו שעל כן נקרא