מעשי השם חלק ב שח

ולא היה זר בעיניהם דבר עד שינוסו. ועוד רצה הקב"ה שמחנה מצרים יראו בעיניהם את פרעה וחילו טובעים בים, לכן האיר את הלילה ואז המצריים יהיו עדות על טביעתו. כמו שיבא הביאור שאומרו לא קרב זה אל זה רוצה לומר מחנה מצרים אל מחנה פרעה, שעם היותם שתי המחנות משתדלים להתקרב זה אל זה, אפי' הכי לא קרב זה אל זה, כי כן היה רצונו יתברך שפרעה וחילו דהיינו שש מאות רכב בחור יוטבעו וכל רכב מצרים יהיו עדים ויראו באבודם, וזה"ש ואכבדה בפרעה ובכל חילו. והעד גם כן מה שנאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו. ובזה נתבאר ענין נסיעת הענן בספק י"ז, והותר ספק וי"ט

ועתה נבאר אופן הקריעה ההיא. והוא שהש"י הוליך את הים ברוח עזה הולכה ממש שהרוח דוחה המים מהים אל היבשה כמנהג, והרוח היה מוכרח להיותו כדי להוליך המים אל היבשה נגד פרעה וחילו שיהיה רוח קדים, לפי שאחוריהם היה כלפי מצרים א"כ היו פניהם למזרח, וכדי לדחות המים מן הים כנגדם מוכרח שיהיה רוח קדים. ומכאן התחיל ליפרע מרשעים לעולם ברוח קדים, אפילו שהיה אפשר ברוח אחר כיון שהתחיל בו. גם אפשר שהוא נפרע מן הרשעים ברוח קדים שבא מא"י, כדי שידעו שממקום שהשכינה שורה בא עליהם הרעה, באופן שהרוח אחר שנבקע הים הוציא המים לחוץ ליבשה ובהיות הים בקוע גם המים היוצאים משני חלקי הים ודאי היה יבשה ביניהם, כי חצי הים שופך לכאן וחציו שופך לכאן. והנה פרעה וחילו עם היותם רואים המים שיצאו מן הים לא נתייראו, שכן טבע הים ומנהגו כאשר ידחה אותו הרוח יוליך המים חוץ לשפת הים כמה מילין, ולא נמנעו מליכנס תוך אותם המים שיצאו, שכבר ידעו מקום קרקעית הים היותו עדיין רחוק כמה מילין, ולכן נכנסו באותם המים ולא חששו כלל, והעד על היות הענין כן שדחה המים מן הים והוציאם חוץ מהים מה שנאמר בעמוס הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ. וזהו וישם את הים לחרבה שהרוח דוחה מי הים אל היבשה, ואח"כ נאמר ויבקעו המים שב אל המים שיצאו מן הים, שלא יקרא ים רק מה שהוא בגבול הים על קרקעיתו, אבל מה שיצא לחוץ קרא מים, ועליהם נאמר ויבקעו שגם המים שיצאו נבקעו, ובני ישראל נכנסו בים ממש בקרקעיתו. ולז"א אח"כ וירדפו מצרים ויבאו אחריהם וחזר ופירש שלא באו בים רק כל סוס פרעה ורכבו ופרשיו, דהיינו השש מאות רכב בחור ובישראל אמר שבאו בתוך הים, אבל בפרעה לא אמר רק אל תוך הים, כלומר שבאו ורדפום עד שהנרדפים הגיעו סמוך לתוך הים. וכאשר הגיעו שם השקיף עליהם הש"י בעמוד אש, ר"ל שנתגלה להם העמוד אש ההולך לפני מחנה ישראל. וענין וישקף הוא כמו ותשקף בעד החלון שהוא ההראות בחלון. וכן היה זה שעשה בענן מקום פנוי כדי שיתגלה להם עמוד אש וזהו ויהם מחנה מצרים, כי אין לך הממה ורעדה גדולה מזו בראותם עמוד אש מן השמים הולך לפני ישראל להאיר להם, והיאך לא ימס לבבם ויהיה למים. ואומר ויסר את אופן מרכבותיו שב אל מחנה מצרים שכבר הם היו רודפים בכל עוז, וכאשר ראו עמוד אש הולך לפניהם נבהלו וקשרו האופן האחד של כל מרכבה ומרכבה, שכן מנהג כשרוצה בעל העגלה שלא תלך במרוצה ובפרט בירידה קושר אופן אחד שלא יתגלגל במרוצה, והג' האחרים מתגלגלים וגוררים הרביעי בלתי גלגול ומחמת כן אין העגלה הולכת במרוצה רק בכבדות. וזהו שכאשר ראו עמוד אש הולך לפני ישראל ונבהלו נתייעצו לראות בעניניהם ושלא לרוץ במרוצה, ולכן קשרו אופן מרכבותם לבלתי ירוץ, ואומרו וינהגהו בכבדות שב אל מנהיג מחנה מצרים, שאחר שקשרו האופנים נתייעצו ואמרו אנוסה לפי שהם מושגחים מאתו יתברך שהרי הולך לפניהם בעמוד אש והפכו פניהם אל מצרים, והמים שיצאו כאשר נטה משה ידו ושבו למקומם הנה אותם המים ניערו את מצרים תוך קרקעית הים. והעד שכן נאמר קודם וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים ולא אמר בתוך הים, אבל כשנאמר וינער נאמר בתוך הים שהניעור היה שאותם המים ניערו אותו מחוץ לים בתוך הים ממש דהיינו בקרקעית גבול הים. והנה עם היות שנסתלק רוח קדים לא היו שבים המים רק בנחת כפי טבעם לשוב אל מקומם. ולכך הוצרך שיטה משה ידו וישובו כדי שישובו בכח גדול כדי לנער אותם בעל כרחם תוך הים. ואחרי שנתבאר היות אופן הקריעה והרדיפה כן כאשר תשקיף בהשקפת עיון, תמצא שעל פי דרכנו זה הותרו כל הספקות ספק כ' וכ"א וכ"ב וכ"ג וכ"ד וכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט ול' ול"א ול"ב עד אחד מהם לא נותר

פרק כג

כבר אמרנו שהיו המצריים שני מחנות אחד מחנה פרעה וחילו כשש מאות רכב בחור, והשני כל רכב מצרים, ונתבאר זה בכתוב בהדיא שנאמר וישובו המים ויכסו את הרכב לכל חיל פרעה, הרי לך שבא למעט חיל מצרים, וכן בשירה מרכבות פרעה וחילו ירה בים, והיה זה שרצה הקב"ה להנקם מפרעה שהיה עושה עצמו אלוה לכן הטביע אותו בים, והחזיק את לב חיל מצרים שיבאו אחריהם כדי שיראו טביעת פרעה והשפלתו, כמו שנאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ועתה נבא בזה אל ביאור השירה ולא נזכיר הספקות שבה שכלה סתומה ודבריה