מעשי השם חלק ב שז

ענין התחבולה ההיא שחשבו שם להרוג את פרעה ואת חילו כאיש אחד. אבל כשראו שפרעה הקריב וראו ג"כ כל מחנה מצרים רודפים אחריהם הנה הגיע להם היראה המופלגת, וזה אומרו וירדפו מצרים אחריהם ר"ל אחרי השש מאות רכב והשיגום חונים שראו זה את זה מחנה מצרים את מחנה פרעה, וכן אומרו שראו שפרעה הקריב ר"ל השש מאות רכב לבד. ואומרו גם כן ומצרים נוסע אחריהם ר"ל כל רכב מצרים נוסעים אחרי פרעה וחילו, ולכן לא אמר רודפים אחריהם רק נוסעים, כי היו נוסעים אחרי פרעה לא רודפים ואז נתייראו וצעקו, ובזה הותרו ספק ג' וה' וו'

אמנם ספק ד' יובן שאמרו ישראל למשה, כאשר ראו שמשה לא אמר להם רק שפרעה וחילו לבד ירדוף אחריהם, ועתה ראו כל מצרים נוסע אחריהם אמרו א"כ ח"ו לא שלחך השי"ת לעשות המעשים האלה. ולכך הוצרך לומר אחרי קריעת ים סוף שנית ויאמינו בה' ובמשה עבדו, לפי שבאו שנית לכלל חשד על משה שלא הוציאם בשליחות ה', ולומר לו שהיתה כוונתו להרע להעם גם זה לא יתכן כי מה עשו לו. ועוד מלבד זו לא היו יכולים לומר לו שכדי להרע לנו הוצאתנו שגם אתה בצרה עמנו, אבל אפשר להיותך יודע כמה השתדל יעקב לבלתי היות נקבר במצרים, וכן יוסף להעלות עצמותיו, שהרי אתה מעלה אותם עמך שנראה היות הקבורה בארץ מצרים פחיתות וגרעון גדול לתגמול הנפש לכן הוצאתנו, ועל כן כאשר לקחת עצמות יוסף לסבה זאת, כן לקחת גם אותנו למות במדבר ולכן אמרו לשון לקיחה, וזה אמרם אם היתה כוונתך זאת המבלי אין קברים לכל אבותינו כמה דורות שמתו לאלפים במצרים לקחתנו שנהיה אנחנו טובים מהם, הלא כמו כל אבותינו שהם קבורים במצרים היה לך להניח אותנו ג"כ להקבר במצרים, ולמה באת עלינו בדרך זה שה' שלחך להוציאנו ובזה הותר הספק הד' והח' והט': וענין הצעקה היתה לה' תפלה שיצילם כאלו חטאו נגדו יתב' לשמוע אל משה בלתי היות שלוחו לעשות כל זה, שכבר חשבו שכל מה שעשה היה בחכמת הכשוף לא בשליחות ה', ובזה הותר הספק הז': ואומרו לא תוסיפו לראות הוא מקושר ונמשך עם מה שאמר התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום שהיתה כוונתו לומר שבזה לא תוסיפון לראותם, כאלו אמר אם תאמינו וישתקעו בלבכם הנפלאות שיעשה לכם הקב"ה היום הנה לא תוסיפון לראותם. אבל אם תשכחו הנפלאות אשר הפליא לעשות אתכם, הנה תוסיפו לראותם כמו שנאמר בקללות והשיבך ה' אלהיך מצרים באניות, ובזה הותר הספק הי'. והנה כאשר ראה משה שישראל חשבו להלחם בפרעה ובחילו ושבגבורתם ינצחום ועל כן שמחו לעשות התחבולה האלהית, ועתה שראו כל מצרים נוסע נתייראו הנה הוציא מלבם המחשבה ההיא ואמר שלא ייראו, שענין התחבולה האלהית לא היתה על מנת שישראל ילחמו עמהם ויהרגום, אבל ע"מ שהוא ילחם להם והם יחרישון. ר"ל שלא ילחמו כי הנלחם צועק ונלחם לכך אמר ואתם תחרישון, וכאשר אמר להם כן כיון לבו ג"כ לשמים ואמר אותו דרך תפלה וצעקה שה' ילחם להם. ולכך אמר לו הקב"ה שיאמר ענין זה שהוא אומר ה' ילחם לכם שיאמר אותו בנחת דרך הודעה לישראל ולא דרך תפלה וצעקה אל ה'. ולכן אמר מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל, ר"ל אלו הדברים שאתה אומר ה' ילחם לכם, דבר אותם אל בני ישראל דרך הודעה ובזה יסעו כי הנרדף כאשר יראה שאין מקום לנוס יהפוך פניו אל הרודף ויעמוד במקומו, אבל כאשר יודיעוהו שאין צריך שהוא ילחם הנה יהפוך ערפו אל הרודף וילך לו לדרכו. ובזה הותרו ספק י"א וי"ב

וענין אומרו הרם את מטך. היה לפי שלפעמים הטבע מקפיא המים כ"ש ברוח חזק ויתייראו ליכנס, לכן אמר הש"י הרם את מטך שיראו ישראל שע"י הרמת המטה נבקע לא דרך טבע, ולכן נאמר ובקעהו, והותרו ספק י"ג וי"ד ולדעתי שעמוד אש בלילה לא מש כלל מלפני העם גם במותו לילה כמו שנא' לא ימיש, וגם לא יתכן שבאותו לילה ימיש עמוד האש מלפניהם, שהרי אמרו ז"ל ראתה שפחה על הים, והיאך יראו נפלאותיו אם לא היה להם אורה, וגם עמוד הענן לא מש מעולם ביום מלפני העם , אבל אותו הלילה הלך מלפניהם עמוד הענן ובא לאחריהם. ועשה כן לפי שהיה הולך עמוד אש לפני העם. וזה ודאי שאם יראו מצרים עמוד אש הולך לפניהם ינוסו כי מי ימלאנו לבו להלחם בעם מושגח מן השמים שעמוד אש הולך לפניהם להאיר להם, ולכך בא עמוד הענן בין מחנה ישראל למחנה מצרים כדי שלא יראו עמוד האש וינוסו

והנה עוד היה תחבולה שנית כי ניצוץ אור עמוד האש היה מכה בענן והיה מתפשט בכל האופק, והיה זה שאם יראו מצרים שבמקום שישראל הולכים היה אור להם והם בחושך ידמו ודאי ג"כ ינוסו, אבל כאשר עמוד האש נתכסה מעיניהם ע"י עמוד הענן המפסיק ונתפשט האור בכל האופק, לא נהיה להם שום שינוי. ועל כן לא אמרו לנוס וזאת היתה תחבולת הענן לכסות עמוד האש שלא יראו אותו המצריים וינוסו. ואומרו ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, ר"ל לפי שכשהאדם יש לו בלילה נר לפניו אין ראות עיניו מתפשט רחוק אבל אם יהיה בלי נר לפניו בחשך הוא רואה מרחוק יותר ממה שיראה עם הנר, וזה אמר שעל ידי שנתכסה עמוד האש בהפסק עמוד הענן האירה הלילה. והעד הנאמן על דברינו שלכסות עמוד האש הושם עמוד הענן אחריהם מה שנאמר ביהושע וישם מאפל ביניכם ובין המצרים, ולכך האיר להם הלילה בכל האופק