מעשי השם חלק ב שה

חשבת ענין זה, צריך שלאותו ענין יהיה אפשרות קרוב לחשוב כן, אבל שיאמר לו החשבת לעלות בשמים נראה טענה בלתי נאותה, שאחר שראו שמשה גם הוא באותה סכנה עמהם ויותר מהם, היה ראוי שיאמרו איזו טענה שהיה באפשרות שעל כן עשה אותו וחשבה לטובה, אבל שיאמרו מבלתי אין קברים הלא זה נודע שאין לך אדם שאין לו ד' אמות ושלא יחסרו קברים במצרים

ועוד יש לשאול שהל"ל המבלתי אין מקום לקבור, כי לא יקרא קבר רק אחר שיש שם איש שנקבר בו, ואברהם לא אמר תנו לי קבר רק אחזת קבר, ואם היות שנאמר איש ממנו לא יכלה את קברו, כבר היתה תשובה על מה שאמר אחזת קבר, אבל לקרא המקום הפנוי לכתחלה קבר הוא זר: ספק ה' אומרו וישיגו אותם חונים על הים, שכבר הזכיר באיזה מקום השיגום והפסיק ולא הודיע פרטי המקום שהשיגום ואמר שהיו המשיגים כל סוס רכב פרעה וגו' והיה לו להקדים לומר וישיגו אותם חונים על הים על פי החירות לפני בעל צפון, ואח"כ להודיע מי הם המשיגים ושהם כל סוס פרעה וחילו

ספק ו' אומרו ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע, ולמה לא אמר והנה פרעה נוסע כמו שהתחיל ואמר ופרעה הקריב, או הל"ל ומצרים הקריבו כמו שהשלים לומר והנה מצרים נוסע אחריהם. (ובהיות שישוב הספקות הללו יהיה בהתקשר הענינים יחד יתיישבו זה עם זה. הנה נציע עוד פרק אחר זה בזכרון שאר הספקות אשר בפרשה שאחרי זאת ואחריו יבא פרק בהיתר כל הספקות יחד וביאורם)

פרק כא

ספק ז' מה ענין הצעקה שנאמר ויצעקו אל ה', שקצת מפרשים אמרו שהיתה צעקת תרעומת. ולא ידעתי היאך יתכן והכתוב אומר ותרא את עני אבותינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף, וקצתם אמרו שהיו שתי כתות

ספק ח' אומרם לקחתנו למות, והל"ל לקחתנו ליהרג כיון שהמצריים היו רוצים להרגם

ספק ט' מה זה אומרם לקחתנו למות ולא השלימו דבורם כמו שהתחילו לשון הוצאה, והיה להם לומר מה זאת עשית לנו להוציאנו ולמה התחילו בלשון לקיחה: ספק י' אומרו לא תוסיפו לראותם, אם היה מצוה או הבטחה שבזה נחלקו המפרשים. ולשני הפירושים יפלא כי לענין מצוה או הבטחה בין כך ובין כך מה ענין אומרו כי אשר ראיתם והוא דיבור מותר והיה מספיק אומרו לא תוסיפו לראותם: ספק י"א מה שאמר משה ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, למה מנע מהם התפלה, ואם היתה הצעקה תרעומת מה צורך לומר שיחרישון שאחר התשועה ודאי לא יתרעמו: ספק י"ב אומרו מה תצעק אלי ולא מצינו שצעק

ספק י"ג למה נאמר בענין קריעת הים הרם את מטך ונטה ידך מה שבשאר המכות לא נאמר רק נטה את ידך: ספק י"ד מה שנאמר ובקעהו כאלו תצא פעולת הבקיעה ממנו. שהל"ל ויבקע כמו שנא' והכית בצור ויצאו מים ולא אמר והוצא מים: ספק ט"ו אומרו ואני הנני מחזק את לב מצרים ואח"כ אמר ואכבדה בפרעה והל"ל ואכבדה במצרים כמו שהתחיל: ספק ט"ז שכבר נאמר ואני אחזק את לב פרעה. ומה ענין החזוק השני שנאמר ואני הנני מחזק את לב מצרים

ספק י"ז טעם לענין נסיעת עמוד האש והענן, וכבר ארז"ל לקבל בליסטראות, אבל לפי הפשט צריך ישוב: ספק י"ח אומרו ויאר את הלילה למה היה האור הזה ולמי היה

ספק י"ט מה שנא' ולא קרב זה אל זה כל הלילה. שאם פירוש הדברים שב אל מחנה מצרים ומחנה ישראל, לא יתכן לומר לא קרב זה אל זה רק כששניהם משתדלים בקירוב ההוא, אבל כשזה בורח וזה רודף לא היה לו לומר רק לא קרב מחנה מצרים לישראל, שמצרים לבד היו המשתדלים להתקרב: ספק כ' אומרו ויולך ה' את הים ואין לשון הולכה נופל בענין זה, והל"ל וה' הטיל רוח על הים כמו שנאמר ביונה ויטל ה' רוח וגו'

ספק כ"א למה ברוח קדים ולא בזולתו וכבר דרשו ז"ל שהוא הרוח שבו נפרע מן הרשעים והטענה במקומה למה נפרע בו מן הרשעים ולא בזולתו: ספק כ"ב מה שנאמר וישם את הים לחרבה, והיה מספיק אומרו ויחרב כמו שנאמר ויגער בים סוף ויחרב: ספק כ"ג מה שנאמר ויבקעו המים אחר שנא' וישם את הים לחרבה, והפך זה הל"ל ויבקעו המים וישם הים לחרבה שהבקיעה קדמה: ספק כ"ד למה נאמר ויבקעו המים והל"ל ויבקע הים כמו שהתחיל אומרו וישם הים, וכבר דרשו ז"ל שכל המימות נבקעו, אף גם זאת לפי הפשט צריך ישוב: ספק כ"ה שאומרו ויבקעו המים נראים כפל ענין עם מה שנאמר וישם את הים לחרבה, כי לומר שלא היה שם אפילו טיט כבר נאמר שהלכו ביבשה

ספק כ"ו והוא נפלא היאך היה השגעון הזה בפרעה ועבדיו לראות הים בקוע חומה מכאן ומכאן ונכנסו בו, דבר שלא היה ולא נשמע כמוהו. ובראותם לבד ההנהגה בכבדות אמרו אנוסה מפני בני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים, ובבקיעת הים נכנסו שאין לך שגעון גדול מזה וכבר כתב הרמב"ן שהיה שגעון אבל שזה היה החזוק שהחזיק הקב"ה לבו עד שנכנס, וא"כ הוא יפלא מה היה צריך לכל אותה תחבולה שישובו ויחנו כדי שירדוף אחריהם, ולמה לא החזיק לבו לרדוף מבלתי שיטריח את ישראל. אבל ודאי שהקב"ה רוצה שהרשע בעצמו יפול במועצותיו, וא"כ יפלא מה השגעון המופלג הזה שנכנסו כך