מעשי השם חלק ב שד

ובחציפות שהיה רוצה להראות עצמו שותף באלהות, הנה אז חייבה החכמה האלהית להשפילו באותה התחבולה שירדוף אחריהם, כי קודם לכן לא היתה הכוונה האלהית רק לקרוע הים כאשר קרע הירדן כדי שישמעו העמים, אבל לא להטביע את פרעה. שאין הכרח לומר שקריעת ים סוף לא היה רק להטביע את פרעה, כי מה שארז"ל שמששת י"ב התנה הקב"ה עם הים להיותו נקרע לפני ישראל, ודרשו כן מאומרו יקוו המים, לא מפני זה יתחייב להטביע אנשים בתוכו. וברבות הכתוב להראות הכוונה האלהית להוליכם דרך רחוקה כדי שלא ישובו לפיכך כתב כאן ענין עלייתם מזויינים, לומר שאם לא היו עולים מזויינים הנה היה נראה היותם בוטחים שה' ילחם להם, שעם היות שהם הולכים להוריש הכנעני מארצו הולכים בלתי כלי זיין, אבל עלייתם ממצרים מזויינים הראו היות מחשבתם שבגבורתם ירצו לנחול את הארץ, ולכך אמר הש"י אלו חושבים שבמלחמה טבעית ינצחו שבעה עממים, והנה ידע יתב' היותם רבים ועצומים מהם א"כ כאשר יראו שבמלחמה טבעית לא יוכלו להורישם ישובו למצרים כמו שהיה שאמרו נתנה ראש, ובח"ד מחבורנו זה בענין המרגלים יורחב הדבור בענין זה. ואם כן היה כאן אומרו וחמושים נתינת טעם אל מה שראה כוונתם השי"ת ושעל כן רצה להוליכם דרך רחוקה שלא יוכלו לשוב במהירות. ומתוך שישהו יהרהרו ויחזרו בתשובה כמו שהיה הענין באמת. ועוד סיפרה תורה בגנות ענין עלייתם חמושים שהיה להם לראות מלכם בראשם דהיינו משה שלא לקח כלל כלי זיין ולא לקח עמו רק עצמות יוסף דהיינו עשיית המצוה ההיא לקח לו לכלי זיין. ובזה הותרו כל הספקות אשר נתעוררנו בהם

פרק כ

כבר אמרנו שפרעה חייבה אותו החכמה האלהית העונש, ההוא להטבע בים על אשר נשאו לבו בעת השליחות לדצותו להראות היותו משותף באלהות. ועתה יש לשאל בענין פרעה ועבדיו על אומרם מה זאת עשינו כי שלחנו ישראל מעבדנו, כי אמנם כאשר יעשה האדם דבר בבחירתו וברצונו יכול היטב לגנות הבחירה ההיא ולהתחרט ממנה לאמר מה זאת עשיתי. אבל מה שהאדם עושה בהכרח ע"י יסורין לא יכול לגנות הענין ההוא ולומר מה זאת עשיתי כמתחרט, כי ההכרח לא ישובח ולא יגונה. אמנם לפי הפשט יתכן לומר שהטיבו לומר כן באמרם שוטים היינו, שאחרי שהש"י כל מה שעשה לנו ההתראה אם לא נשלחם לא היה רק הנני הורג בנך בכורך, אם כן אחרי שכבר עשה אותו והרג הבכורות מה זאת עשינו לשלחם, כיון שכבר הביא עלינו כל מה שאמר להביא אם לא נשלחם: או יתכן לומר עוד כי פרעה ועבדיו ראו היותם נבוכים בארץ וחשבו להחזירם לעבודתם, ובהיות זה גנאי גדול להם נגד שאר מלכים באמרם שחררו מצרים את עבדיהם אח"כ רדפו להחזירם, לכן אמרו מה זאת עשינו כי שלחנו, כאלו רצונם לומר הנה אנחנו לא שחררנום עד שיהיה גנאי לנו אם נחזירם לעבודתנו, כלומר מה עשינו להם עד שנשתחררו, הלא שטר שחרור לא עשינו להם, גרעון כסף לא עשינו, אם כן מה זאת עשינו כי שלחנו כלומר לא עשינו דבר שיקראו משולחים ומשוחררים, אם כן אינו גנאי לנו נגד שאר מלכים שנחזירם לעבודתנו: ובזה יובן שלכך נאמר וירא ישראל את מצרים שעל זה דרשו ז"ל שכל אחד היה רואה את אדוניו מת, ולמדו זה ממה שנאמר מת בלשון יחיד ולא אמר בלשון רבים מתים, ולא סופר בדבריהם ז"ל מה תועלת היה לישראל כשיראה אדוניו מת. אבל יתכן לומר שהנה הקב"ה אמר בג' דברים העבד משתחרר בשטר ובגרעון כסף ובמיתת האדון. ואמנם הם אמרו שלא עשו דבר שנשתחררו לא שטר ולא גרעון כסף אמר אם כן אני אשחררם במיתת האדון, ועל כן נאמר ויושע ה' ביום ההוא, כלומר שלא היו נקראים משוחררים עד היום ההוא שכל אחד ראה אדוניו מת

ועוד [יאות] התעוררות בקצת ספקות אשר בפרשה הזאת כדי לבא אל ביאורה

ספק א' אומרו וירדוף אחרי בני ישראל ועוד חזר לומר וירדפו מצרים אחריהם, מה הם אלו השתי רדיפות

ספק ב' אומרו שהשיגו אותם על פי החירות לפני בעל צפון ולמעלה נאמר שישראל חנו לפני פי החירות לא על פי החירות, ואם הכל א' למה שינה הלשון, ועוד ששם נאמר נכחו תחנו

ספק ג' שלא ימלט או שמשה אמר להם התחבולה האלהית, שמה שרצה שישובו ויחנו לפני פי החירות הוא כדי שפרעה ירדוף אחריהם להנקם ממנו, או שלא אמר להם דבר, ואם יעלה על הדעת שלא הודיע התחבולה האלהית עוד נאמר שלא ימלט או שהם היו הולכים אחרי הענן מבלי הביטם אם למזרח או למערב, או שהיו לעולם רואים ומשתדלים להתרחק מן האויב, ואם היו הולכים לתומם אחרי הענן מה זה שנאמר דבר אל בני ישראל וישובו הלא לא היה צריך דבור רק כשילך הענן וישוב גם הם ישובו, ואם היו משתדלים להתרחק מן האויב דהיינו ממצריים, אם כן איזו טענה אמר להם שישובו לאחור כלפי האויב ולהתקרב למצריים. ואם נאמר שמשה הודיעם התחבולה האלהית כאשר הדעת נוטה, א"כ כאשר ראו פרעה רודף למה צעקו הלא על מנת כן שבו לאחור כדי שירדוף

ספק ד' אמרם המבלי אין קברים במצרים לקחתנו וגו' כי האדם כאשר יאמר לחברו האם