מעשי השם חלק ב שג

הזאת. ואין לך לומר שזה בכלל מ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שודאי זה אינו שהרי נאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שהיציאה מארץ מצרים ברכוש גדול היה היעוד האחרון שנאמר לאברהם, אם כן ודאי לא היה הדין בטביעה בכלל אומרו דן אנכי, שהרי קודם הטביעה היתה היציאה ברכוש גדול גם למשה בסנה לא נתייעדה טביעה זאת שהרי לא נתייעד דבר אחרי יציאתם ברכוש גדול, ולא נאמר רק שישלחם ביד חזקה וברכוש גדול, ומה זה נתחדש עד שגזרה החכמה האלהית בתחבולה ההיא כדי להטביעו. ועוד שלא נאמר מה התועלת הנמשך לישראל מזה, אבל אדרבה פחד ורעדה אחזתם בראותם מצרים רודפים. ורבותנו אמרו שאין לומר הלל מפני שמעשיו טובעים בים, וזה תימה שמדבריהם ז"ל נראה שלא היה השי"ת חפץ בטביעתם ועינינו הרואות שאחר שהציל את ישראל רצה שיעשו התחבולה ההיא כדי שירדוף אחריהם, ואם כן למה היתה הסבה שהכריחה התחבולה ההיא שירדוף אחרי ישראל, כיון שאין רצונו בטביעת מעשיו. ואם היה רוצה לקרוע הים כבר היה יכול לקורעו מבלי הטביע שום אדם כמו שעשה בירדן

ספק ו' מה שנאמר בפ' בא שפרעה כאשר שלחם אמר וברכתם גם אותי, כי סיפור דבריו של פרעה בזה מותר מאחר שלא ברכו אותו ולא נהיה מן הדבור הזה שום פועל, מה צורך לספר שפרעה אמר כן (והובא פה התעוררות הספק הזה שלא במקומו להיות היתרו נמשך בכלל היתרות הספקות האלה שהזכרנו)

אמנם נראה בהתרת הספקות הללו, כי פרעה כאשר שלחם ואמר לכו עבדו את ה' וברכתם גם אותי לא היה זה פיוס כמו שכתב הרמב"ן, שלדעתי אין לדרוש עליו זכות, כי אדרבה בעת שליחותו את ישראל הראה עוד סרבנותו וגאותו והיותו מחזיק עצמו אלוה כבראשונה, וקודם לא היה רוצה להודות שיש שם אלוה כמו שאמר לא ידעתי את ה'. אמנם אחר שראה כל המכות הודה שיש שם אלוה אבל שהוא שותף עמו ורצה להשוות עצמו ולהשתתף באלהות, עד שהחציף לומר שכמו שראוי לעבוד האלוה כן ראוי לעבוד אותו גם כן. ולכן אמר להם כששלחם לכו עבדו את ה' וברכתם גם אותי, כלומר כמו שתעבדו לאלוה בעבודה תעבדוני גם אני בברכה על ששלחתי אתכם, שהיה רצונו שיברכו אותו כמו שמברכין להשי"ת על הטובה אשר יגמול וזהו מלת גם שנאמר וברכתם גם אותי כלומר לשתף עצמו והעד הנאמן על זה שקודם לענין הערוב אמר העתירו בעדי, והיה דרך היתול שסופו הוכיח שלא שלחם אבל כאן אמר וברכתם גם אותי, וכאשר ראה הקב"ה עזותו ורשעו שהוא מחזיק עצמו אלוה ועודנו עומד בטומאתו לומר שברצונו שלחם להחזיק לו טובה ולברכו על אשר נתן להם רשות, הנה נתחייב הטביעה בים, ועל כן נאמר ואכבדה בפרעה ובכל חילו, כלומר שעד עתה חושב היותו שותף עמי אבל עתה ידעו כי אני ה' ולכך התחילה פרשה זו לומר ויהי בשלח פרעה ולא אמר ויהי בצאת ישראל, לומר טעם אל מה שירצה לספר שנהיתה התחבולה האלהית להטביעו. והיה כאלו אמר ויהי בשלח פרעה את העם שליחות בחציפות והקב"ה לא רצה לנחותם בדרך קרוב והנה הוליכם דרך ים סוף, לפי זה נהיה ענין התחבולה האלהית לעשות שירדוף אחריהם להטביעו, שאם היה שולחם כראוי בהכנעה והודאה לגדולתו ויכלתו ית' לא היה עושה שירדוף, כלומר שלא יעלה על הדעת שלכתחלה הוליכם דרך ים סוף כדי להטביע את פרעה בים שאין הדברים כן, שלסבה אחרת שהיה פן ינחם העם לאותה סבה הוליכם דרך ים סוף, אבל בשלח פרעה את העם באותו החציפות והגאוה, ומלבד זה עלתה הסכמתו יתב' להוליכם דרך ים סוף פן ינחם העם, לפיכך נהיתה התחבולה ההיא להטביעו בים. והותר בזה הספק שנתעוררנו שאמר ולא נחם בוא"ו, כי אין כאן סיפור הענין אשר לא נחם דרך ארץ פלשתים, אבל כל הכוונה לספר טעם אל התחבולה האלהית שהיתה כדי להטביע את פרעה, באופן שעונותיו ילכדוהו את הרשע. וכבר יועיל הענין להוליכם בדרך רחוקה שלא יוכלו לשוב בקרובה, שזה ביאר הכתוב באומרו שהסב את העם דרך המדבר שא"י היתה במזרחה של מצרים, ואם היו הולכים דרך ישרה ממצרים לא"י דהיינו דרך ארץ פלשתים היו באים לכבוש הארץ בתחלה ממערבה של א"י, כי לעולם היו פניהם למזרח. אבל כאשר הסב אותם השם הנה באו פניהם אל דרומה של א"י, והעד מה שנאמר במרגלים עלו זה בנגב ומדרום היו צריכים להתחיל לכבוש, ואם כן בראותם מלחמה אם היו רוצים לשוב בדרך הקרובה לא היה אפשר להם לבא אל דרך פלשתים אם לא יעברו בתוך אויביהם דהיינו מתוך ארץ כנען, ולכך היו צריכים לשוב בדרך שבאו. ולדעתי זהו שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרים כמו שיבא בס"ד בהרחבת ביאורו שם במקומו גם כן, הוא שאמרו בלבם בדרך הקרובה א"א לשוב ובדרך רחוקה שבאנו מי ינחנו במדבר, שבהליכה היה הענן והעמוד לנחותם הדרך. לכן אמרו נתנה ראש ר"ל שניתן מס לגלגולת, כי כן עד היום העוברים דרך המדבר לא ידעו הדרך ויחוייבו לקחת מאנשי המדבר לנחותם ונותנים מס לגלגולת ואנשי המדבר הולכים עמהם לנחותם, לכן אמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה שפירושו ניתן מס לראש ונשובה למצרים

ונחזור אל הענין שאנחנו בו, שאחר שגילה הכתוב שכן היתה הכוונה האלהית מבתחלה לנחותם דרך ים סוף כדי שלא ינחם העם, ועתה ראה שפרעה שלחם באותו רום לב