מעשי השם חלק ב שב

במערכת הכוכבים שלכך נקראו מערכות אלהים חיים, ולא יצא מציאות אומה ישראלית לעולם רק ע"י שדוד והריסת המערכות. וא"כ העולם השפל אשר תחת ממשלת מערכות הכוכבים לא היה להם לישראל חלק ונחלה בו. וזה שאמרו רז"ל אין מזל לישראל, וזהו שנאמר אשר חלק להם כי כאשר מלאו את הארץ וכבשוה הנה נחלק להם העולם השפל עם המערכות אשר העולם נמסר מאתו ית' תחת הנהגתם אבל חלק ה' עמו הוא יתב' המציאם בריה חדשה נגד מערכות השמים ובחר ונתן להם ארץ כנען שהיא באמצע העולם, שכמו שהש"ץ המכריז לעם מה שצריך לסדורם ולהזהירם הנה יעמוד באמצע העם כדי להשמיע דבריו לכל, כן רצה השי"ת שיהיו ישראל שהם המכריזים ומפרסמים אלהותו ית' באמצע העולם, וכמו שהושם עץ החיים באמצע הגן כן שם האומה ישראלית באמצע העולם ולסבה זו רצה שישתעבדו במצרים כמו שבארנו כן בתחלת חבורנו זה, שהיה כדי שתתקיים כוונת אברהם וכל חשקו בפרסום אלהותו ית' ע"י זרעו, וכמו שבארנו במראה בין הבתרים באריכות. ורצה שיהיה השעבוד במצרים יתר משאר האומות לשני טעמים, אחד שגם מצרים סמוך לאמצע העולם ושם תהיה הכרזת קריעת ים סוף והניסים המודיעים אלהותו ועוד טעם שני לפי שמצריים היו חכמים יותר מכל שאר באי עולם בחכמת הכשוף שמכחישים פמליא של מעלה. שכאשר יודו הם יכולות האל גם שאר האומות ימשכו אחריהם. ועוד לפי שכנען חטא נגד אביו לגלות ערותו ואביו קללו שיהיה עבד עבדים לאחיו, הנה עשה השי"ת שישראל יהיו עבדים לאחיו של כנען דהיינו מצרים כדי שכנען יהיה עבד לישראל ויתקיים שיהיה עבד עבדים לאחיו וזהו שנא' בנתינת הארץ לישראל שנתנה להם מורשה, שהלא במלחמות לקחוה והיאך קראה מורשה, וכן נאמר וירשתם אותה. אבל האמת כן שהיתה ממש ירושה שירשו אותה מנח, שנח זכה בכל הארצות וחלקם לבניו והעביר נחלת כנען למי שיהיה עבד לאחיו וכיון שמצרים הוא אחיו וישראל נהיו עבדים למצרים, הרי א"י להם ירושה והיה כאומר ואחריך לפלוני, כן אמר נח שלא תהיה ארץ כנען לו רק עד שיבאו עבדי אחיו ושאז יהיה הוא עבד להם וקנה עבד קנה ממונו. וכבר נתבאר ענין זה באריכות בח"א פ"ל במה שקלל נח את כנען וכיון שזכו מפי נח הרי היא ירושה להם. ולכך הקב"ה שבחר בנו כאשר נתן התורה דבור ראשון צוה על האלהות וכן דבור שני על השבת שגם הוא על אמונת האלהות שחידש העולם, ואחר שצוה על האמונה באלהות תכף צוה בכבוד אב ואם. וכמה נאה גילה לנו הכתוב זה באומרו למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. וכבר קצת מפרשים נלאו למצא הפתח מה ענין שכר זה לענין זה. ולמה אמר למען יאריכון ימיך על האדמה, ובשילוח הקץ לא נאמר רק והארכת ימים ולא אמר על האדמה. ועם היות שבהרבה מצות נאמר למען תאריכון ימים על האדמה, יאות ג"כ נתינת טעם בכלם שכלם היו כנענים עושים הפכם, כמו שנאמר כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם, אבל בעשרת הדברות לא נאמר רק בכבוד אב ואם. ולדעתי הטעם שאמר השכר הזה שיאריכון ימיהם על האדמה, היה כאומר לא יתקצרו ימיך כמו שנתקצרו ימי כנען על האדמה הזאת על אשר בזה את אביו ולא כבדו כי על כן קללו שיהיה עבד עבדים לאחיו, ואתם שהייתם עבדים למצרים אחיו של כנען זכיתם בארצם. וישתבח שמו יתב' שנתן לנו תורת אמת אשר בה רמז לנו כל הנסתרות

פרשת בשלח

פרק יט

כי קרוב הוא, פירש הרמב"ן ז"ל אבל הנכון שיאמר כי לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים אשר הוא קרוב וטוב לנחותם בדרך ההוא, עכ"ל, וזה הפך ממה שפירש למעלה בחשבון הת"ל שנה, ששם כתב שלכך הלכו במדבר מ' שנה לפי שלא נשלם עון האמרי, אם כן לא היה טוב לנחותם דרך קרוב כיון שעדיין לא הגיע הזמן שתנתן להם הארץ. אמנם לבא אל ביאור הפרשה הזאת נקדים הספקות אשר יאות ההתעוררות בהם

ספק א' אומרו ויהי בשלח פרעה, כי אין כאן ענין אל השליחות שכבר נאמר, שפרעה שלחם, אבל היה לו לומר ויהי כהוציא ישראל ממצרים ולא נחם אלהים

ספק ב' שלא היה לו לומר ולא נחם אלהים בוא"ו, שמאחר שזהו הספור שרצה לתת טעם למה לא נחם בדרך הקרוב, אם כן הל"ל ויהי בשלח פרעה את העם לא נחם בלא וא"ו

ספק ג' מה הענין הזה מועיל שילכו בדרך רחוקה או בדרך קרובה כדי שלא ישובו, שהלא אפילו שיוליכם בדרך רחוקה וכי בשביל זה לא יוכלו הם לשוב בדרך הקרובה

ספק ד' שמאחרי שענין עליית חמושים וענין לקיחת משה עצמות יוסף היה קודם שיסיעו לדרך פעמיהם, אם כן היה לו להקדים ולומר ויהי בשלח פרעה את העם וחמושים עלו בני ישראל ויקח משה עצמות יוסף וגו' ולא נחם אלהים וגו'. או הל"ל קודם פ' בשלח ענין עליית חמושים ולקיחת העצמות

ספק ה' למה גזרה החכמה האלהית בתחבולה ההיא לאמר שישובו ויחנו לפני פי החירות כדי שירדוף אחריהם פרעה, והלא כבר שלחם כפי רצונו, ואם כן מה היתה הכוונה בכל הענין הזה, ומה היה חטא פרעה עד שנתחייב טביעה בים כיון שכבר הודה ונכנע. ועוד שבמראה בין הבתרים לא נתייעד לאברהם ענין הטביעה