מעשי השם חלק ב ש

רק כל בכור, וכבר נאמר ומצרים מקברים כל בכור. ובזה יאות מה שנאמר וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית. כי ביאר מאד הדברים היותם כאשר אמרנו, כי הפסיחה פירושה שבמקום המצוה היתה שכינה שרויה, באופן שהיה המשחית פוסח עליהם שעל בית המצרי לא היתה שם נראה שכינה שורה, ובעבור זה היה רשות למלאך המשחית ליכנס שם, אבל בבית הישראל ששכינה היתה נראת שרויה שם מפני מצות הקרבן לא היה רשות למלאך המשחית ליכנס במקום שכינה, ולכך נאמר ולא יהיה בכם נגף ולא אמר ולא תמותו וכן נאמר בהדיא ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם, ובס"ד אאריך יותר בפירוש ההגדה ויתבארו הדברים בארוכה בכתובים האלה:

ובמה שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. כבר במראה בין הבתרים שנאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כתב רש"י ז"ל שמשנולד יצחק היו ת' שנה ששים של יצחק כשנולד יעקב וק"ל שהיה יעקב כשירד למצרים הרי ק"ץ ורד"ו שהיא קבלה מאבותינו הרי ת', וכאן כתב ושלשים שנה היו משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק. והרמב"ן ז"ל הביא פירושו של רש"י וכתב שהוא דעת רבותנו, אבל הקשה שהרי אברהם היה בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ואחר זה היה מראה בין הבתרים. ותירץ הרמב"ן ז"ל ששנו בסדר עולם שאברהם היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, וחזר לחרן ועשה שם ה' שנים שנא' ואברהם בן חמש ושבעים שנה. ובאמת קשה שכל מסעותיו של אברהם הוזכרו חוץ מזה והרמב"ן ז"ל לא נתקררה דעתו בדרך זה של סדר עולם. וכתב שלפי הפשט יתכן כי ה' אמר לאברהם ידוע תדע כי טרם תתי לך את הארץ הזאת גם יהיה זרעך בארץ לא להם ימים רבים ארבע מאות שנה, ולא חשש להודיע השלשים כי אמר לו עוד ודור רביעי ישובו הנה להודיע שלא ישובו מיד לסוף עד הדור הרביעי שיהיה שלם עון האמורי, ירמוז לשלשים שנה הללו, כי עמדם במדבר מ' שנה לא היה אלא מפני עון האמורי שלא שלם. ויהיה שיעור הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה שישבו שם למלאת להם כן בארץ לא להם וכו' ועוד חזר בו הרמ"בן ז"ל מפירושו זה ופירש באופן אחר וגם הביא פירש הרא"בע, ולא נאריך להביא כל פירושיהם והדוחקים אשר בכלם דרך הפשט שכבר נתעורר הרמ"בן ז"ל בקצתם. אבל גם לפירושו רבו הדוחקים. תחלה אומרו שמה שהלכו במדבר מ' שנה היה בשביל שלא נשלם עון האמורי, ואין פשט הכתוב כן, אבל אדרבה נאמר בהדיא היותו בעון המרגלים שנאמר יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה. ועוד לומר שהגזרה היתה ל' שנה יותר ושלא חשש הקב"ה לומר אותם הל' שנה לאברהם, גם זה לא יתכן שהש"י לא יאמר לנביא רק השיעור המכוון, ובמכת בכורות ארז"ל משה אמר כחצות והקב"ה שיודע השעות אמר בחצות שדקדק אפילו ברגע אחד. ובפירושו השני שאמר שהוא מחוור מן הכל והשלשים שנה הם תוספת עליהם בעבור הדור ההוא עכ"ל, גם זה יהיה נגד מה שקבעו ז"ל בסיפור יציאת מצרים שהקב"ה ממהר את הקץ. ומהרי"א כתב פ' לך לך שמה שכתוב בסדר בא אל פרעה שלשים שנה וארבע מאות שנה, היו כפי האמת על הדיוק תכ"ה והכתוב לא חשש כי אם לחשבון הגדול וכל זה נדחקו מבלתי יכולת לתקן ענין החמשה שנים הנוספים:

אבל יתכן לדעתי לישב כל הדברים על נכון בצמצום רב הן הסימן של רד"ו שהוא מסורת קבלה מאבותנו, והן מה שנא' במראה בין הבתרים ועבדום וענו אותם ת' שנה, והן מה שנאמר פה ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה ות' שנה ויהי מקץ שלשים שנה ות' שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים ונקדים קודם בואנו אל הביאור התעוררות על מה שנאמר כי יצאו כל צבאות ה', מה ענין הכל הזה ומה ירבה. ועוד שהיה מספיק אומרו יצאו בני ישראל כמו שהוזכר כמה פעמים בתורה ובפרשה זאת בעצמה נאמר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל ולא אמר צבאות ולא אמר כל כמו שנאמר כאן. וקודם זה ג"כ נאמר ויסעו בני ישראל ולא אמר ויסעו כל צבאות ה' מרעמסס. ואחר שנתעוררנו לדקדק ענין זה נבא אל ביאור החשבון ונאמר, שהנה אברהם היה בן ע"ה שנה בצאתו מחרן, ובזה יהיה החשבון שנא' במראה ההוא ישר ונאמן כמו שכתב רש"י. שמנינם מלידת יצחק ס' עד שנולד יעקב וק"ל שהיה יעקב כשירד ורד"ו המקובל מאבותינו הרי ת', אבל אמרו כאן שלשים שנה ות' שנה היה מפני שבאותה שנה שיצא אברהם מחרן שהיה בן ע"ה ירד למצרים מפני הרעב, ומאז מונה הכתוב, הרי לך כ"ה עד לידת יצחק וס' עד לידת יעקב וק"ל כאשר ירד למצרים וה' שנים שכלכל יוסף את אחיו, שנא' עוד ה' שנים אשר אין חריש וקציר, שאותם אינם נמנים בכלל הרד"ו שנה, שהכתוב אומר רד"ו ושברו לנו אוכל א"כ אין המנין רק מאז שהתחילו לאכול משלהם, כי אותם הה' שנים היו אוכלים על שלחנו של מלך. ולכך כשרצה להודיע לאברהם ימי הצער שנגזר על זרעו לא מנה רק מלידת יצחק. ולא מנה בכלל המנין הה' שנים שיאכלו משלחנו של מלך, שאותם לא היו ימי צער. אבל כאן רצה להודיע החשבון מאז שהתחילו המשפחה הזאת של אברהם להיותם באים למצרים כפופים תחתם. א"כ כיון שהכוונה פה למנות כמה שנים עברו מעת שהתחילה משפחה זאת לרדת מצרים ועד שיצאו ממנה, הנה הוכרח למנות הכל בין