מעשי השם חלק ב רצז

שהוקבעו דהיינו בהצלת מצרים ימי הפסח, ובהצלתנו בימי אסתר ימי הפורים, ובהצלתנו על ידי חשמונאי ובניו ימי חנוכה, כי אמנם כמה וכמה הצלות הצילנו הקב"ה ולא הוקבעו הימים ההם. אבל בהיות שאין ההצלה אשר ירצה להציל איש את הנאהב לו מיד מכהו, רק בג' אופנים, או שהאוהב ילחם עם הרודף וימיתהו, או שיתן כח לנאהב להמיתו, או שהרודף בעצמו ימית עצמו, והנה אלו הג' מינים מן ההצלה הם הם הימים אשר הוקבעו לזכרון לפי שהם סוגים עליונים לכל מיני ההצלות. ועל הג' הצלות הללו צפה דוד המע"ה ואמר לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזידונים ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ, והנה במזמור הזה, דרשו ז"ל אדם ולא מלך זה המן. וזה ידוע שמלת אזי [מורה] על זמן ואם היתה נבואת דוד על הוראות זמן אחד, כבר היה מספיק שיאמר אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו עבר על נפשנו המים הזידונים אמנם אומרו אזי בכל ענין וענין נתבאר היות הכוונה על זמנים מתחלפים, ובהיות ענין המזמור מסודר על המן כמו שדרשו ז"ל התחיל בו ואמר שלולי ה' שהיה לנו, גם אחרי שהרגו ישראל ע' אלף במלכות אחשורוש הנה אותם שנשארו בחיים היו בולעים אותנו מפני שהרגנו קרוביהם בחרון אפם, וזה אומרו אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו. ועל הצלת ים סוף שנאמר שניער פרעה וחילו אמר שלולי ה' שהיה לנו אזי המים שטפונו, כמו שדרשו ז"ל שרו של ים היה אומר אלו עובדי ע"א ואלו עובדי ע"א. ועל ההצלה הג' שמלכות יון שהיה בימי חשמונאי היו רוצים להעבירנו על דת. אמר אזי עבר על נפשנו המים הזידונים כפי מנהגם, ואמר אח"כ ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, שכבר הם היו בולעים אותנו שלענין בליעה אין צורך לשניהם. וברוך ה' שאפילו עם שיניהם לא יכלו לנו. ואמר אח"כ על כל הג' הצלות הללו שהצד השוה שבהם הוא שהאויב נהרג ואנחנו נמלטנו, ע"י הקב"ה, או אם על ידינו, או אם ע"י עצמם. והנה בים סוף נאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון והוא המין האחד, מן ההצלות. ובחשמונאים מסר גבורים ביד חלשים והוא המין השני. ובפורים הטה לב אחשורוש שישליט ישראל על עמו בעצמו והוא המין הג' שאמרנו שהוא ימית עצמו:

ובמה שנאמר ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, כתב הרמב"ן שלא היו מצרים שונאים אותם וכו' עד ולא יתכן לפרש כי ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים הוא חן ההשאלה כי עתה בזמן ההבטחה לא יאמר ויתן ה' אבל היה אומר ואני אתן, עכ"ל. ולפירושו זה יפלא מה שהסמיך אומרו ויתן ה' את חן העם אל מה שנאמר וישאלו, ועוד מה תועלת היה לישראל מאהבתם או משנאתם. אבל נראה לומר שכאן היתה השאלה ששאלו, ושם שנאמר וה' נתן היתה השאלה כמו שנאמר וישאילום, באופן שהוצרכו לחן שלא יהיו שונאים אותם כדי שהם ישאלו, שאין אדם יכול לשאל משונאו ולא ימלאנו לבו ויתבייש ואח"כ בעת הנתינה הוצרך נתינת חן שנית כדי שיחנו וישאלום. ושתי נתינות החן היו לענין ההשאלה, ועל כן הסמיך כאן הדברים אל אומרו וישאלו איש מאת רעהו ושם הסמיך אל אומרו וישאילום

פרשת בא

פרק יד

במה שנאמר למען רבות מופתי פירש"י ז"ל מכות בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים עכ"ל. והרמב"ן ז"ל כתב עליו ולא יתכן זה בעבור שאמר ולא שלח את בני ישראל מארצו עכ"ל. ולדעתי פירש"י ז"ל הוא על נכון, כי כבר פירשנו בפ"ו ממאמרנו זה שהקב"ה אמר למשה כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה, שהכוונה לומר שמעולם לא יתרצה שילכו מכל וכל אפילו ביד חזקה אבל ישלחם לעבוד ה' ע"מ שישובו וגם זה לא יתרצה אלא ביד חזקה, אם כן זהו שאמר פה הכתוב ולא ישמע אליכם פרעה שילכו מכל וכל, למען רבות מופתי רצה לומר מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער אותם כמו שפירש"י ז"ל. ובא האות על זה מה שנאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, כי עד היום ההוא שניער אותם לא יצאו מתחת ידם ורשותם. ומה שטען הרמב"ן ז"ל ממה שנאמר ולא שלח, אין זו טענה כי אדרבה היטיב לומר הכתוב שפרעה לא שלחם אפילו במכת בכורות, ר"ל לא שלחם מכל וכל רק על מנת שישובו, ובא האות שלא נאמר עד כאן רק ושלח את בני ישראל, אבל כאן הוסיף לומר מארצו שפירושו ודאי שלוח מן הארץ מכל וכל. וכבר יפלא היאך הסכים דעת עליון לשלוח דברים ע"י עבדו נאמן ביתו לומר שישלחם לעבוד ה' שהמובן שישובו, ואח"כ שילכו מכל וכל. אבל נתיישב הענין הזה עם התעוררת שנתעורר במה שנאמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד, כי למה יאמר נביא ה' דברים כאלו וכי הוא לא היה יודע מה שיעבוד ומי הכריחו לומר דברים הללו, ועוד הלא נאמר כי ממנו נקח לעבוד. אבל נראה שמשה אדוננו כאשר אמר לפרעה נלכה נא דרך שלשת ימים, שהמובן הוא שכוונתם לשוב כדי שלא יאמר פרעה משה בדאי הוא אמר לשוב ואח"כ הוא בורח ואין דעתו לשוב, לכך הקדים לומר לו שאנחנו לא נדע מה נעבוד, כאלו אמר אנחנו נכנסים לעבודתו וכל אשר