מעשי השם חלק ב רצו

שהם כבר דברו שהוא יתן זבחים ועולות והרי בזה נתן להם רשות שיקח משלו. עוד יתכן נכון מכלם לומר שנתקיים מה שאמר משה גם אתה תתן בידינו במה שלקחו פסח מצרים, שכיון שנאמר משכו וקחו נראה שהיה אומר להם שיקנו במשיכה לבד משל המצריים כקונה מן ההפקר, דאל"כ היה מספיק שיאמר קחו לכם כמו שהיה הצווי שאמר לו הקב"ה ויקחו שה לבית אבות שה לבית. ומה שפרש"י ז"ל במה שנאמר משכו שכתב מי שיש לו צאן ימשך משלו. זה באמת לא היה צריך הכתוב לאומרו, שודאי מי שיש לו לא יקנה. וזה היה הנס הגדול שהיו לוקחים משל מצריים ולא היו רשאים לומר דבר, כי כבר היה לו לומר מקננו ילך אתנו גם אתה תתן בידנו, שהחדוש הוא מה שהוא יתן משלו, אבל אחר שאמר גם אתה תתן בידנו מבואר הוא שגם שלהם יקחו. אמנם במה שאמרנו יתיישב, שקודם אמר שיתן בידם ר"ל שיהיה להם רשות לקחת משלהם לעשות זבחים דהיינו קרבן פסח, ואח"כ שגם מקניהם ילך עמם לעבוד במדבר. וכבר ידעת שהיד נאמרת על הרשות, וכמוה ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים שפירושו מרשות מצרים, וכמו כן אומרו תתן בידנו ר"ל שיתן ברשותנו לקחת

אמנם ענין השאלה הזאת לאמר שישאלו אשה משכנתה זר ורחוק מההקש השכלי שאמר לו מלא כל הארץ לו הכסף ולו הזהב והוא שופט כל הארץ ובמשפט יעמידה ובחר לו ישראל לסגולתו כדי לתת להם תורה והישרה נכונה, ואפילו בנתינתו להם הארץ לא רצה שיאמרו א"ה ליסטים אתם כמו שדרש רבי יצחק ושלכך התחיל התורה בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, והיאך הסכימה מדת משפטיו ישרים שישאלו אשה משכנתה ושינצלו את מצרים, וזה יהיה חסרון להדיוט שבהדיוטות על אחת כמה לאומה נבחרת אשר בחר בם בורא עולם מכל האומות והבדילם מהם במדותיהם ובדרכיהם, שודאי לא יתכן להנהיגם בתחלת הנהגתם בפעולה מגונה כזאת וכבר רצו לומר שענין השאלה הזאת היתה שלא על מנת להחזיר, שכן נמצא לשון שאלה בענין מתנה כמו שנאמר בגדעון ויהיה מספר נזמי הזהב אשר שאל, והיתה השאלה ההיא שלא על מנת להחזיר. אבל לדעתי אין הנדון דומה, שענין שאלת גדעון לא היתה לעצמו רק לעשות אפוד לרבים, אבל לא יצדק לשון שאלה כשרוצה הדבר לעצמו. ועוד שהשאלה היתה אשה משכנתה ואשה רשות אחרים עליה ואיך תתן ממנה, ועוד בשגם ימצא לשון שאלה בשואל מתנה, ודאי לא יתכן שיאמר שפלוני השאיל לשמעון והוא בתורת מתנה. ובעניננו נאמר נתן את חן העם וישאילום ואין ראיה ממה שנאמר מים שאל חלב נתנה, כי המים מנהג העולם להשקות בלא מחיר, אבל אין מנהג העולם בדבר אחר, מה גם עתה כלי כסף וכלי זהב

אבל לדעתי הדבר הזה הוא כמו שאמרו רז"ל בהרבה מקומות הוא עשה שלא כהוגן לכן עושים גם כן בו שלא כהוגן, כי אמנם יפלא על דבריהם ז"ל היאך יתכן לנו לעשות שלא כהוגן, אבל ודאי הענין הוא לומר שעושים לו שלא כהוגן כדי להורות שמה שעשה הוא גם כן היה שלא כהוגן. וכמו כן אחרי שפרעה עשה שלא כהוגן להחזיק באנשים לעבדים שבאו תחת צל קורתו והוא שלח עגלות להביאם, ולא עוד אלא להשליך בניהם אל היאר, לכן רצה המשפט האלהי הישר שיעשה בהם שלא כהוגן כדי להתפרסם שגם הוא עשה שלא כהוגן ולא כדרך המלכים. ועוד שלפי הדין כיון שפרעה כשהביאם מארץ כנען אמר להם טוב כל ארץ מצרים לכם הוא מאז הפקיר ממונם להם ודינא דמלכותא דינא. גם יתכן להיות ענין זה מדה כנגד מדה שהמצריים שעבדום תחלה בפה רך ואח"כ בפרך, כמו כן הם נצלו את מצרים בפה רך דרך שאלה ועוד נראה לומר בזה דבר נכון מכלם שלהיות כל ענין ירידת אבותינו למצרים ויציאתם משם לטובתם שישגו ההצלחה הנצחית ושעל ידם יתפרסם אלהותו ית' ויכלתו והשגחתו בשפלים, הנה בא החיוב מצד חכמתו ית' להעשות המעשה הזה בענין ההשאלה הזאת, כי אחרי שנתפרסם יכלתו ית' במעשה הנסים בהריסת הטבע, עוד היה נמשך מן הענין הזה מחשבה בטלה לומר שיכלתו מתפשט להרוס הטבע. אבל מין האדם שהוא בעל בחירה ורצון אין יכולת בידו ח"ו להטותו אל רצונו, ובא העד לחושב המחשבה הזאת ממה שראינו שפרעה לא רצה לשלוח את ישראל ולא יכול הקב"ה להטותו שישלחם עד שהוכרח להביא עליו מכות ויסורין שע"י כן שלח אותם, והנה היתה המחשבה הזאת חסרון בחק יכלתו ית' והכתוב אמר לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפץ יטנו ואם היה עושה שפרעה ישלחם מרצונו אם כן היה נעלם יכלתו בהריסת הטבע, לכן הוציאם ע"י שהביא עליו מכות ויסורי' בהריסת הטבע ונתן את חן העם בעיניהם עד אשר השאילום, להורות שבידו היכולת להטות לב האדם אל מה שהוא רצונו ית' עם היות הדבר ההוא רע לאדם ההוא, כמו שעשה למצרים שאחר שבאו עליהם כמה מכות ויסורים וכל מחייתם הלכה לברד ולארבה ומקניהם לדבר וכל זה מחמת ישראל, אף גם זאת הטה לבבם להשאילם וינצלו את מצרים, כי על ידי כך נתפרסם היכולת בכל מיני האפשרות, הן לבטל הטבע והן לבטל הבחירה במין האנושי, כמו שנאמר לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו. וכמו שראינו בענין אחשורוש שודאי מי שלא יאמין שיש יכולת ביד ה' לבטל בחירת האדם ולהטותו לעשיית רצונו לא יאמין בענין אחשורוש שהיה נס מאתו ית' אבל יחשבו מקרה. וכן יראה נכון לנתינת טעם אל מה שאנו עם ה' ונחלתו נצטוינו בשלשה אלה ימי הצלה