מעשי השם חלק ב רצד

ובשכוי שהוא מבחין בין יום ובין לילה אנו מברכים להשי"ת שנתן לו כל כך בינה להבחין, כ"ש שאין לבעלי חיים הבחנה להבחין בין יהודי לנכרי ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו. וע"כ אחר שאמר שיפליא את ארץ גשן מפני העם העומד עליו, ואמר שבזה ידע שה' משגיח בפרטים בקרב הארץ, הרי נתבאר בכלל זה שלא יזיקו לשום יהודי בכ"מ שיהיה. ומה שנאמר ההפלאה לארץ גשן הוא נוסף ע"ז שבעבורם לא ימצאו השרצים בארץ גשן ולא יזיקו אפי' המצריים שיהיו שם כמו שכתב הרמב"ן ואחר שהבטיח על ההפלאה הזאת שלא יזיקו לשום יהודי בכ"מ שיהיה לפי שה' משגיח בקרב הארץ, יפלא שהב"ח לא יפול עליהם הצווי ואין להם הבחנה עד שיועיל סימן כמו שנעשה בדם פסח במזוזות לפי שהמשחית כשניתן לו רשות אינו רוצה להבחין אבל יש לו השכלה ע"י סימן, וא"כ יפלא איך תהיה ההצלה מן הב"ח שאין בהם השכלה להבחין, לכן אמר שישים פדות כלומר שישים שומרים מלאכי פדות שישמרו ישראל מהשרצים, כמו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו' על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין, ששם הודיע גם כן שלא יתן הצלה מן הב"ח שאין בהם השכלה רק ע"י מלאכים שישמרום, וכמו כן שם פה מלאכים שיבדילו בין מצרי לישראל וישמרו הישראלי מן ההיזק

פרק יג

ולענין מה שנא' והפשתה והשעורה נכתה נפלאו כל המפרשים, ובפרט הרמב"ן ז"ל כתב לא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלו במקום הזה, וכתב בשם גאון שפירש קודם שתיראון ואמרתם ה' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה וזה לא ישוב לרפואה אבל החטה והכוסמת לא נכו עדיין ומעתה לא יפסד לכם דבר ואין לי טעם בפירוש הזה, כי הברד הכה כל עשב השדה וכל העץ שבר, ולא נמלטו החטה והכוסמת רק מפני שהם אפילות לא צומח כלל או מפני קטנותן לא נפסדו כי עוד תצמחנה וא"כ אפילו ירד עליהם הברד עוד ימים לא יזיק, ואין צריך להודיע לו מה שנפסד כי בסור הברד יראה. ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון ואח"כ תשנו באולתכם אבל הפשתה והשעורה נוכתה והחטה והכוסמת שהן לכל חייתכם לא נוכו במכה הזאת והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו רמז להם למה שאמר ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד עכ"ל ולפי פירושו זה לא היה צ"ל רק שהחטה והכוסמת לא הוכו ולא היה צריך לומר שהפשתה והשעורה הוכו, וכבר נמשך הרמב"ן אחרי מה שפירש במה שנאמר כי טרם תיראון וגו' פירש עוד כי קודם בא המכה יראון ואח"כ תשובו ותמרו: ולענין אומרו כצאתי העיד פירש כי פרעה היה ממהר ורוצה שתכף ישתיק הקולות והברד. ומשה הודיעו שזה א"א עד שיבא מן העיר ויפרוש כפיו ובזה יובן שפה הוצרך לומר כצאתי העיר, שבשאר המכות שאמר לו להעתיר והעתיר לא אמר כצאתי ועם היות שם גלולים אבל הענין הוא שבשאר המכות שפרעה לא היה כל כך ממהר לכך לא אמר כצאתי שכבר היה לו זמן להעתיר חוץ לעיר, אבל כאן בברד שפרעה היה מבקש תכף להשתיק הברד והקולות ולא היה אפשר לו להעתיר בעיר מלאה גלולים הוצרך לומר שבצאתו העיר יפרוש כפיו. והנה מה שפירש הרמב"ן ז"ל במה שנאמר כצאתי העיר נכון מאד כפי מדרשם ז"ל שאמרו שלא רצה להתפלל בעיר מלאה גלולים, אבל יפלא שאיך יתכן שמשה יאמר לפרעה שאין נכון להתפלל בעיר שהוא מלאה גלולים, וא"ת שלא היה חושש ממנו, א"כ כאשר אמר פרעה זבחו לאלהיכם בארץ למה לא אמר לו שהיא מלאה גלולים, ועוד לא מצינו שאין להתפלל לש"י בעיר שיש בה ע"א ושתהיה כל העיר אסורה להתפלל בתוכה, ודניאל היה מתפלל בביתו וכוין פתיחין ליה ולא היה חושש לע"א של נבוכדנאצר וכל הגלולים של הכשדים. ועוד שהרמב"ן ז"ל אמר טעם על נכון למה אמר משה לפרעה בזאת התפלה שאינו רוצה לעשותה בעיר מפני הגלולים ולא אמר כן בשאר התפלות והיה טעמו על מהירות פרעה למנוע הברד. אבל אין טעמו זה מספיק להשיב למה הוצרך הכתוב לומר שיצא את העיר יתר על שאר התפלות שעשה שלא נאמר בהם רק ויצא מעם פרעה, וכבר היה מספיק מה שסיפר הכתוב שאמר לפרעה כצאתי העיר

אבל לדעתי לפי הפשט יתישב מאד אחר שנדקדק גם כן אומרו פה פרישת כפים ולא הזכיר תפלה כמו שנא' בשאר התפלות ויעתר או ויצעק, והענין הוא שבכל נגע או מחלה שיהיה במקום אחד הנביא אשר יתפלל להסרת החלי או המכה ההוא יתפלל שם במקום המכה, כמו שנאמר באלישע ויבא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה', וכן אמר שם נעמן הנה אמרתי אלי יצא יצא ועמד וקרא בשם ה', כנראה שהמנהג והראוי כן להתפלל במקום היות המכה על הסרתה. וכ"ש כאשר לא יתפלל כלל רק יעשה מעשה להסיר החולי, כמו נטיית המטה וכדומה לזה, שודאי צריך להיותו במקום המכה ובאותו הצד שהיא המכה. ולכך אמר משה לפרעה שבצפרדע ובערוב שהיה צריך הסרה בקום עשה, וכן בארבה כמו שנאמר וסרו הצפרדעים. וכן וסר הערוב, וכן ויסר מעלי שנאמר בארבה ע"כ הוצרך תפלה. אבל לענין הברד שאין צורך רק בשב אל תעשה, כמו שנאמר הקולות יחדלון, לא הוצרך תפלה רק רמז בעלמא, ולכן בפרישת כפים זולתי תפלה יספיק. ואמנם ודאי היה צריך פרישת כפים