מעשי השם חלק ב רצב

מאד שהתראה ראשונה שעשה משה לפרעה על פי ה' היתה, ואם מאן אתה לשלח הנני הרג את בנך בכרך, ואח"כ הכהו בט' מכות אחרות חוץ ממנה. אבל הענין הוא לדעתי כי כל ט' מכות הללו היו התראה למגפה בבכורות. וכן תמצא בהדיא החכם הטבעי אבן סינ"א שהביא בספר ד' מן הקאנון מאמר ד' פ"א באותות המגפה ענין עפוש המים ואמר וז"ל, הנה יקרה לאויר מה שהודענוך בספר הכללי כמו שיקרה למים מהשתנותו באיכותו לחום וקור ובהשתנותו בטבעי לעובי ועכירות כמו שיתעכרו המים ויתעפשו. וכמו שהמים לא יתעפשו על ענין פשיטות אבל למה שיתערב מהם מגשמים עפריים רעים ימזגו בהם ויחדשו לכללם איכות רע וכו' עד ולפעמים יקרו עפושים בתוך הארץ לסבות יוסבל מציאותם והפסידו המים והאויר עכ"ל. הרי לך שלפעמים בהפסד ועפוש האויר יתעפשו גם המים, באופן שמכת הדם שהוא עפוש המים היה אות לעפוש האויר במגפה, וכן תמצא באבן סינ"א באותו פ' עצמו באותות המגפה וז"ל שם פ"ג, ואמנם האותות אשר על דרך ההתחברות לסבה כמו שתראה הצפרדעים הנה הרבו ותראה הרמשים הנולדים מן העפוש ירבו ע"כ, הרי לך שהצפרדעים והכנים והארבה הם אותות למגפה. עוד שם בפרק ההוא וז"ל ותראה ב"ח רעי הטבע כמו אל עלאק הסיאנסמ"ש וכיוצא בהם יברחו מקיניהם ואולי יעזבו בניהם ע"כ. הרי לך שהערוב גם הוא אות למגפה. וענין הדבר במקנה פשוט היותו אות גם כן למגפה. גם בפ"ב כתב בקדחת המגפה וז"ל, ולפעמים יקרו עמה שחיני הפה וצמחים קטנים צהובים הרי שגם השחין אות למגפה

ומה שנאמר בשחין לאהרן ולמשה קחו מלא חפניכם ואח"כ משה זרקו לבדו והיה זה זר מהרי"א כתב שהיה ד' חפנים לד' רוחות העולם. ובאמת אין בפירושו זה בנותן טעם, אבל לפי פשט הכתוב הוא שאמר שיקחו כשיעור חפניהם, וזהו אומרו מלא חפניכם כמו אם יתן לי בלק מלא ביתו. וכבר אמרנו שזו היתה המכה שרצה השי"ת שיעשו משה ואהרן יחד וקצת מכות משה לבדו וקצת אהרן לבדו וקצתם הקב"ה לבדו וכמה יאות דרכנו זה שיובן מה שנאמר במכת הברד ומטר לא ניתך ארצה. כי יראה סיפור אין צורך בו כלל כי מה יוסף או מה יגרע אם ניתך מטר או לא ניתך. אבל יתבאר היטב שהעבים יבשים בלי מטר גם הוא אות למגפה, וז"ל אבן סינ"א בפ"ג ויעברו עבים יבשים ומטר אין. גם נתבאר שם שהחשך סימן ואות למגפה, וז"ל ן' סינ"א פרק ג' אותות הדבר ממה שיורה הדבר העמימות והערפל ע"כ הרי נתבאר שכל הט' מכות היו מענין ההתראה הראשונה ששלח לו הנני הרג את בנך בכורך, ועל כן קראם אותותי אלה שכבר היו מכות מזיקות וגם אותות למגפה כדי שישוב מזדון לבו. עוד תראה כי היה ענין העשר מכות מורים על שהוא ברא כל מעשה בראשית ברא השמים אמר נטה ידך על השמים ויהי ברד להורות שהם נכנעים למצותו. ברא היבשה שהוא העפר היה כנים. ברא הרוח ויהפוך ה' רוח שהופכו כרצונו. ברא מים היו לדם. ברא עשב מזריע נתנו מאכל לארבה. ברא עץ עושה פרי הכהו הברד. ברא מאורות הביא עליהם חשך. ברא שרץ העוף הביא במצותו הארבה, ברא שרץ המים הביא הצפרדע. ברא חייתו ארץ הביא הערוב ולפי שהחשוב שבנבראות הם המאורות נכנע קצת בענין החשך. וזהו אשר התעללתי כי לא הכה המאורות קודם אבל באחרונה, ולא הוכו הבכורות רק באחרונה שנבראו באחרונה

ובמה שלפעמים נאמר בא אל פרעה ולפעמים נאמר התיצב או ונצבת, כבר טען מהרי"א זה ואמר שקצת ההתראות היו בסתר וקצתם בגלוי אבל לדעתי ההתיצבות נאמר על העזות כמו שנאמר שדתן ואבירם יצאו נצבים והיה זה בכלל השחוק, שלפעמים היה אומר למשה בא דבר שהוא בלשון בקשה ולפעמים אמר התיצב להכעיסו, והיה הענין שכל מקום שנאמר כבד לב פרעה או והכבד את לבו שפירושו שהכבדות בא מעצמו, הנה תכף יאמר למשה לשון התיצבות כי על כן הקדים לומר כבד לב פרעה, כאלו יאמר אפילו שתתיצב לפניו בעזות לא ישלחם, כי הכוונה היתה שלא ישלחם כמו שנאמר למען רבות מופתי, ועל כן היה אומר שכבד לבו מאן לשלוח אם כן התיצב להכעיסו, אבל כאשר נאמר שהשי"ת הכביד לבו לא נאמר אחריו שיתיצב מפני שכבר הגיע אליו רכות הלב מעט, ברוך הוא וברוך שמו אשר מאד עמקו מחשבותיו

פרק יב

כבר בארנו פרק ז' ענין האותות בהפיכת המטה לנחש ורפואת היד מצורעת לפי הפשט שהם מופת על שנראה אליו ה' ולא מלאך. ועוד נאמר בנסתר שענין הפיכת המטה לנחש ושחזר להיות מטה בכפו, היה לפי שכאשר בא משה לומר לישראל דברי ה' שאמר והייתי להם לאלהים, שאמנם היתה זאת בשורת נתינת התורה היה קשה בעיניהם. כמו שארז"ל כפה עליהם ההר כגיגית, כי היו יראים שמא לא יוכלו לכבוש את יצר לב האדם הרע, לכן הראה להם שהנחש שהוא מכונה היצר הרע בו נהיה למטה בכפו וגם זאת היתה בשורה להם שתפסוק מהם זוהמת הנחש בהר סיני. אמנם לפרעה נהיה לתנין להראות לו שהתנין יהפוך לעץ, כי מלך מצרים הוא מכונה בשם התנין הגדול ואמנם ענין היד המצורעת רמז להם במה שבשרם אח"כ ואמר כי אני ה' רופאך. ובזה נתבאר שהיו אלה האותות