מעשי השם חלק ב רצא

שמה שהקב"ה בא עליו בנחת אינו מבלתי יכולת אבל הוא ממדת רחמיו על כל מעשיו, ושלכך לא תהיה מדת רחמיו למכשלה לו שיחשוב שהוא מבלתי יכולת ויקשה לבו כמו שנאמר בעבור זאת העמדתיך. ואף גם זאת לא הועיל כי לעולם חשב היות אלו המכות הנקלות מבלתי יכולת להכות גדולות מהם, וכן יתבאר בס"ד בפי' ההגדה, וכן יתבאר מתוך הסימנים שנתן ר' יהודה דצ"ך עד"ש באח"ב שרבו נותני הטעמים לסימנים הללו אבל אנחנו על פי דרכנו זה פרשנום עם מה שנאמר אשר התעללתי במצרים שפירושו שחקתי, שזהו ביאור השחוק שהמכה הראשונה היתה דם ביאור חוץ לעיר רחוק מגוף האדם, הנה חשב פרעה שאין יכולת לשום אלוה על השר שלהם ליגע בגופם, באה המכה השנייה הצפרדעים יותר קרוב אל הגוף כמו שנאמר ועלו ובאו בביתך. והן ראיתי שמהרי"א כתב שאלו הצפרדעים הם אותם שנקראים בלשון ערב תמסא"ח, ופירש שמה שארז"ל שהיו מסרסים אותם ר"ל שהיו אוכלים בניהם ונשארים בלתי זרע כסריסים. ובאמת לא ידעתי למה העלים הכתוב מלומר שהיו אוכלים בניהם, ועוד אני אומר שלא ראה מהרי"א תמסא"ח, שאם היה רואה לא היה אומר כן, כי אני ראיתים בנילוס ותמה אני אם אפשר שיכנסו בבתים לרוב גדלם וכל שכן בתנוריהם ובמשארותם, והיו אוכלים גם הגדולים אם היה הצפרדע הוא הנקרא תמס"ח. ובאמת ראיתי שתמס"ח אחד בלע איש עם חרבו על ירכו וקשתו וחציו. גם כתב הוא ז"ל שבאו מן הים של כוש והכתוב אומר ושרץ היאור. אמנם לדעתי אין אנו צריכים לכל זה שהם הצפרדעים שמקרקרין כשארז"ל מקרקרין במעיהם עד היום. כי מה שהכניס את מהרי"א ז"ל לומר כן מפני שנאמר רק ביאר תשארנה ב"פ אין זה תימה, לפי שמשה אמר לפרעה כן שכבר היתה אפשרית הסרת הצפרדע על אחת מג' פנים, או שימותו כולם גם מן היאר, או שישובו אל היאר, או שימותו מה שחוץ ליאר כאשר היה. ולכן אמר אחרי שרצה פרעה לאות שהוא מעשה ה' ענין ההסרה. כי העליה כבר עשאוה החרטומים וחשב שמשה דרך אצטגנינותו ידע שאז יעלו הצפרדעים, אם כן אמר משה אם ישובו אל המים אין זה אות כי אל מקומם הטבעי הולכים. ואם ימותו כלם הרי יאמר גם כן שבאצטגנינותו ידע שימותו כלם, לכך אמר לו לאות מובהק שביאר תשארנה, ולחזור הענין שיכיר באות ההוא חזר לומר שנית רק ביאר תשארנה. וכן היתה שאלת פרעה שביאר תשארנה, שכן אמר ויסר הצפרדעים ממני ומעמי, כי יהיה לו לאות כשיסיר ממנו ומעמו ולא מן היאר, ולכך נאמר שמשה צעק על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, כי היה מספיק אומרו ויעתר אל ה' כמו שנאמר בערוב אבל על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, ר"ל כי אותם לבדם ימית וביאר תשארנה, ועל זה הוצרך צעקה, וזו היא שנתקרבה המכה אליו בביתו ובחדריו ולא שת לבו גם לזה, באה מכה ג' קרובה ממש אל הגוף והיא מכת הכנים. וכבר בראותו שבאה המכה והגיע עד הגוף באה לו קצת מן היראה. אבל כאשר בא הערוב הנה חזרה המכה הזאת להתרחק מן הגוף יותר ממה שהיו הכנים. וכבר הוקשה לקצת מפרשים מה שנאמר במכת ערוב ויעש ה' כן מה שלא נאמר כן בשאר המכות, ואין זה קושי שרצה השי"ת שקצת מכות יעשה משה לבדו וקצתם אהרן לבדו וקצתם שניהם, דהיינו השחין, וזו עשה הקב"ה בעצמו לכן נאמר ויעש ה' כן. וכמו כן נאמר בדבר ויעש ה' את הדבר הזה, ובבכורות וה' הכה כל בכור, ומשה עשה ברד ארבה חשך. ואהרן דצ"ך ומשה ואהרן יחד שחין. גם זה היה מכלל מה ששוחק בו שקודם ראה שאהרן עשה דצ"ך במטהו ואח"כ ראה שנעשו ערוב ודבר בלתי שום מטה ואח"כ חזר במכת שחין מלא חפני שניהם ואח"כ ברד ארבה חשך חזר ע"י משה, עד שבאה מכת בכורות על ידו ולא ע"י אחר ובהתחלפות הפועלים תהיה הוראה הליאות כאשר יעשו בעלי המלאכות הכבדים שמתחלפים מפני הליאות, ומפני זה היה ההתחלפות שחוק להראות הליאות דהיינו חסרון יכולת:

ונשוב לענין שכאשר בא הערוב חזר להקשות לבו ולחשוב שאין לו יכולת ליגע בגוף האדם, בא הדבר בבהמות בב"ח כבר היה זה מיתה בגוף הב"ח, עכ"ז חשב שאין לו יכולת בגוף האדם, בא השחין שהוא דבק בבשרו ובעורו יותר מן הכנים כבר היה לו יותר יראה. אבל עכ"ז לא חשב שיש לו יכולת להרגם שאם היה לו יכולת להרגם כבר היה הורגם כמלך ב"ו שהורג הממאנים לעשות רצונו, באה המכה הז' והיא הברד חזר להתרחק מגוף האדם חזר ונתחזק באמונתו לומר שאין לו כח להרוג אותם, בא הארבה והוא קרוב מן הברד כי הברד לא הזיק רק בשדה אבל הארבה כסה עין הארץ ותחשך הארץ, אח"כ באה המכה הט' והיא מכת החשך קרובה אל הגוף ממנו. שהרי נאמר ולא קמו איש מתחתיו, עד שבאחרונה באה מכת בכורות שאמרו כלנו מתים. אם כן נתבאר היות זה השחוק שנאמר עליו אשר התעללתי, שראשונה היתה רחוקה וב' קרובה ממנו וג' קרובה ממנה וד' חזרה להתרחק וכן חמשית קרובה ממנה וששית קרובה ממנה ושביעית חזרה להתרחק, וזהו הסימן שנתן ר' יהודה ג' ג' וד'. וגם מה שראינו שבקצת מכות נאמרה התראה ובקצתם לא עשה לו התראה היה מכלל השחוק שהיה אומר מקרה הם כל אלה וקצתם נודע למשה על ידי אצטגנינות או כשוף וקצתם לא נודעו ואל יפלא בעיניך לאמר מה ענין כל המכות האלה לא זולתם, כי כל המכות האלה הם היו אותות והתראות על המגפה במכת בכורות כי כבר יפלא