מעשי השם חלק ב רפט

אח"כ שנא' דבר אל פרעה את כל אשר אני דובר אליך, וכאן כיון שהזכיר משה ואהרן הפסיק ביחוסם. והרמב"ן ז"ל ביקש לו דרך אחרת, ואפשר יהיה לדעתי מה שנא' ויצום אל בני ישראל ואל פרעה להוציא, ר"ל שאחרי שיהיו שניהם שלוחים גם פרעה גם ישראל יאמינו וישמעו ויקבלו שהם שלוחים להוציא, שלמבשר כבר היה מספיק אחד. ואם כן אין זה התחלת ענין אבל גמר תשובה לאומרו שישראל וגם פרעה לא ישמעו אליו היותו שליח, שעכשיו ששניהם שלוחים יאמינו ומה שהזכיר שבט ראובן ושבט שמעון. לדעתי יתיישב עם מאמרם ז"ל שאמרו בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי ע"י תליתאי, ופירשו המפרשים משה אהרן ומרים, שאפשר ג"כ היות תליתאי דהיינו משבטו של לוי שהוא שלישי. ולכך בתחלת ספור הענין בהוציאו אותם ממצרים יחס ראובן ושמעון ולוי שהוא השלישי, וכבר צדקה לאה אמנו שאמרה הפעם ילוה אישי אלי, שהוא הענין שרמז בו שע"י שבט לוי ילוה הקב"ה לכנסת ישראל לתת להם התורה. וזהו שאמרה כי ילדתי לו שלשה בנים שהגיעו הדברים למראה בין הבתרים כמו שפירשנו שם בח"א מחבורנו על החמשה משולשים שהראה לו השי"ת לאברהם ואח"כ הראה לו מתן תורה: עוד ידמה לומר נכון מזה אחר שנדקדק בלשון הכתוב שבראובן גם בשמעון לא אמר אלה שמות בני ראובן או בני שמעון עם היות שכבר הזכיר שמותם רק בלוי, אבל רמזה התורה שלא ראובן ולא שמעון נתנבאו על גלות מצרים רק לוי. והעד על זה שהנה לא תמצא בשמות בני ראובן ושמעון דבר שיורה על הגלות, אבל לוי נתנבא על ענין הגלות העתיד להיות, וקרא שם לבניו לאות. והנה קרא הראשון גרשון על שם הגרות, והשני קהת על שם החולשה והצרה העתידה לבא על ישראל, ולכן קראו קהת על דרך שנאמר קהה הברזל, וכן שני בנים תקהינה, והשלישי קרא מררי על שם וימררו את חייהם ולרמוז התורה טעם אל מה שזכה לוי להיות הגואלים מבניו ולא מבני האחים הגדולים ממנו הביא את ראובן ואת שמעון, ולא כתבה אלה שמות בני ראובן ובני שמעון לפי שלא הוקבעו שמותם על הוראת דבר, אבל בלוי אמר ואלה שמות שקבע שמותם על ענין הגלות שהיה לוי מצטער מאז, ולכך זכה על דרך שנא' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, ולכך לא הוצרך להביא גם כן שאר השבטים הקטנים מלוי, רק הגדולים ממנו, לומר שעם היותם גדולים לא זכו לכך: ואמנם יפלא קצת מה שחזר הכתוב לומר דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך. תחלה יש לשאול שאלת מה באה לרבות דפשיטא דשליח נאמן עושה שליחותו, ועוד כיון שכבר אמרנו שהקב"ה צוה לשניהם למשה ולאהרן כדי שישמעו ישראל וגם פרעה א"כ מה חזר משה לומר ואיך ישמע אלי פרעה. עוד יש לדקדק למה שינה הלשון לומר איך ישמע אלי ולא אמר איך ישמעני כמו שאמר קודם לכן. ועוד מה זה שנא' ויהי ביום דבר ה' אל משה והיה מספיק אומרו וידבר ה' אל משה בארץ מצרים לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך. גם צריך ליישב אומרו אני ה' שרש"י ז"ל פירש כדאי אני לשלחך ולקיים, וזה דוחק שכבר נאמר אני ה' בראש הפרשה ופירש"י נאמן לקיים דברי שהבטחתי לאבות

לכך נראה שאומרו ויהי ביום דבר ה' אל משה שב אל מה שאמר לו ואני אקשה, שלא מצאנו שאמר ענין ההקשאה רק למשה כמודיע אליו הסוד שהוא יקשה לב פרעה. ולכך אמר לו דבר אל, פרעה את כל אשר אני דובר אליך, ברצותו לומר שאפילו מה שאמר לו הקב"ה מה שעתיד להקשות לבו שגם זה נתן לו רשות שיאמר אותו לפרעה, ועל כן אמר אני ה' כלומר כל משפטי ישרים ולפיכך תודיעהו שאני מקשה את לבו, וכדומה לזה נמצא שמכיהו היה נביא אמת ואמר לאחאב שהקב"ה אמר מי יפתה את אחאב, והיאך יתכן שנביא אמת יגלה סודותיו ית' שהוא אמר מי יפתה והנביא מגלה אותו לו, אבל כך הם דרכי ה' ומשפטיו ישרים לא ילקה אלא א"כ יתרה. ועל זה לא נאמר בדבור זה לך אל פרעה או בא אל פרעה דבר, רק דבר את כל אשר אני דובר אליך, כי לא היה זה צווי רק נתינת רשות שידבר לו אפי' מה שהקב"ה דבר אליו דרך סיפור שהוא עתיד להקשות לבו של פרעה שיאמר אותו לפרעה. ומטעם זה לא אמר משה איך ישמעני רק איך ישמע אלי, כי קודם היתה כוונתו לומר שלא יקבל פרעה שהוא שליח הש"י, שאפי' ישראל לא האמינו ולא קבלו, ולכן אמר לא ישמעני לעשות רצוני במה שאני אומר בשמך, אבל עתה לא היתה הכוונה רק כשאמר לו שידבר לפרעה ענין ההקשאה אמר שפרעה לא יקבל ממנו, וזהו שנאמר לא ישמע אלי פרעה ר"ל לא ישמע מה שאני אומר לו ענין ההקשאה בשם עצמי. וזה השיב לו הש"י שאפילו שמשה יאמר לו בשם עצמו ענין ההקשאה, יהיו דבריו לפני פרעה כאלו הם דברים בשם אלהים, וזה אומרו ראה נתתיך אלהים לפרעה. ועוד שאחר שאמרנו שמה שנא' את כל אשר אני דובר אליך שכוונתו לומר שיאמר לו ענין ההקשאה, ושמשה אמר שפרעה לא יקבל דבריו אמר לו השי"ת שכמו שאין כח בעם לשמוע קול אלהים אבל ישמעו לקול הנביא כמו שאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים, כמו כן אמר הקב"ה שפרעה יהיו בעיניו דברי משה כדברי אלהים, שיתלה החסרון בעצמו שאין בו כח להבין דבריו וישמעם מפי אהרן כאלו הוא נביאו, וזה אומרו נתתיך אלהים לפרעה. ועתה גילה הקב"ה למשה ליישב דעתו במה שהוא שאל