מעשי השם חלק ב רפח

ברצון על רצונו יתברך, באופן שהעון במניעת ההשתדלות יפגעם כאשר יקרה דבר או חרב, ואמר דבר או חרב לפי שיגיע להם ג"כ נזק מזה, כי עפוש האויר בדבר הוא דבק וכ"ש חרב

ואומרו למה משה ואהרן שהזכירם בשם כתב הרמב"ן ז"ל שדרך כבוד הזכירם בשם ואין דעתי נוחה לדרוש לכף זכות לרשע ההוא. אבל נראה שהיתה כוונתו לומר שמשה ואהרן בודים הדברים מלבם לא מאת ה' לכן הזכירם בשם, כאלו יאמר משה ואהרן הם העושים מעצמם, שכאשר הלכו משה ואהרן לפני פרעה הלכו עמהם רבים מבני ישראל, וכדי שיבינו העם שמשה ואהרן בודים הדברים מלבם ושאין דבריהם מפי ה' אמר להם כן, והזכיר שמותם כאלו הוא אומר להם אין הדברים הללו באים רק ממשה ואהרן, ואח"כ הפך פניו כנגד העם ואמר לכו לסבלותיכם וגירש אותם מפניו, ולדעתי שהרבה מאד מהמון העם של ישראל הלכו אחרי משה ואהרן לראות מה ישיב פרעה, ועל כן אמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ, לפי שכלם היו צועקים נזבחה לאלהינו כמו שאמר פרעה על כן הם צועקים לאמר נלכה וגו' ולענין מדרשם ז"ל שהביא הרמב"ן שבאותה צרה שלא ניתן להם תבן היו ו' חדשים. לפי פשט הכתוב אין הדברים נראים כן רק שני ימים. כמו שנאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבון כתמול שלשום גם תמול גם היום, ואפשר שבפעם ראשונה שבאו משה ואהרן אל פרעה לא הספיקו לעשות האותות לפני פרעה עד היום הג' ועל כן נאמר והיה כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ומה שטענו כל המפרשים על אומרו והצל לא הצלת את עמך, שכבר הודיעו השו"ת שלא ישלחם ולא ביד חזקה, הרמב"ן ז"ל השיב על הראב"ע ופירש דרך אחרת ע"ש, ולדעתי אין כאן טענה כלל שלא אמר משה שלא הצילם מארצו שישלחם לחירות, אבל אמר שלא הצילם מהרעה שחדש לעשות לבלתי תת להם תבן, ונתיירא שלא ימשך זמן והם בצרה הזאת להיותם מוכים, לכן בשרו הקב"ה ואמר עתה תראה כלומר תכף תראה מה שאעשה לפרעה, כי תכף כשבא משה ועשה האותות לפני פרעה עוד לא שיעבד אותם כבראשונה, וזהו שנאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם שנראה כפל ענין במלות שונות, אבל אין הדברים כפל רק הכוונה לומר שתכף יצילם מן הסבלות דהיינו אותה הצרה ואח"כ יצילם מכל העבודה, אבל לא ירצה לשלחם. והעד כי במכת הדם שהיא הראשונה נאמר ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כנראה שכבר היתה ההצלה מן העבודה לא חסר רק שלא שמע אליהם לשלחם

פרשת וארא

פרק י בענין אומרו הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, טענו קצת מפרשים ז"ל דהאי ק"ו פריכא היא, שכבר נאמר שלא שמעו אל משה מחמת קוצר רוח ועבודה קשה. הרמב"ן ז"ל נלחץ לומר שמשה חשב שמחמת פחיתותו לא שמעו אליו, אבל לדעתי יתיישב הענין באופן אחר, כי משה כבר סיפר לישראל ב"פ שהקב"ה שלח אותו להוציאם ממצרים, אחת קודם שדבר אל פרעה, ואחת אחר שדבר עם פרעה והרע להם לבלתי נתון להם תבן, והנה בפעם הראשונה נאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים, וזה יפלא שאחר שהקב"ה אמר למשה שהוא שלחו להוציאם כמו שנאמר ואמרת אליהם פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים, ואח"כ נאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה', הרי ודאי אמר להם שהש"י אמר פקוד פקדתי אתכם, וא"כ היה מספיק אומרו ויאמן העם ולמה הוצרך לומר ששמעו כי פקד ה' כיון שהאמינו לכל דברי אהרן הרי הפקידה בכלל. אבל נראה שישראל, ר"ל זקני ישראל, כאשר ראו דברי משה האמינו ושמעו וקבלו ממנו כי פקד ה' את עמו אבל לא האמינו שהוא יהיה השליח המוציא אותם אבל חשבו שהוא שלחו הקב"ה למבשר לבד, כי נראה בעיניהם שאיננו כדאי לכך להיותו ערל שפתים. ולכן נאמר וישמעו כי פקד ה' כאלו אמר שהאמינו חצי הענין לא כלו, ובפעם השניה שדבר לא דבר רק עם אותם שהיו בעבודה קשה, האנשים המוכים המתרעמים עליהם, והיה הדבור הזה אליהם לנחמם ולדבר על לבם ליישב דעתם, וגם אלה לא שמעו אבל מקוצר רוח ומעבודה קשה. ולפי שבפעם הראשונה לא האמינו שיהיה משה השליח ושהוא יוציאם. לכך נאמר בפרשה הזאת אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, וכן נאמר וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא כלומר אין משה המוציא אבל אני בעצמי. וכאשר אמר הקב"ה שנית למשה בא דבר אל פרעה שהכוונה לשולחו שהוא יוציאם, הטיב לומר הן בני ישראל לא שמעו אלי כלומר לא קבלו ממני שאני אהיה השליח ואני אוציאם, בראותם פחיתותי שאני ערל שפתים אם כן איך ישמעני פרעה ויאמין שאני השליח להוציאם. באופן שאין הדברים שבים אל מה שנא' ולא שמעו אל משה מקוצר רוח אבל הדברים שבים אל תחלת השליחות שנאמר וישמעו כי פקד ה' שלא האמינו היותו רק מבשר לא שליח להוציאם והיה זה מפני היותו ערל שפתים לא האמינו שיהיה שליח לדבר עם פרעה. והעד שלא האמינו היותו שליח להוציאם, שהזקנים לא הלכו עמו, אבל נשמטו אחד אחד כמ"ש רז"ל, וכן הכתוב אומר ואחר באו משה ואהרן ולא הזכיר הזקנים

ועל מה שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל. נתחבטו המפרשים שרש"י ז"ל והראב"ע כתבו שזה הוא הצווי שהוזכר