מעשי השם חלק ב רפז

שוה מאד בלתי נרגשת וכן ראיתי בארץ הערב שמוכרין החמורים ולהראות תנועתו השוה יוליך הרוכב קערה מלאה מים בידו וירוץ והמים אינם נשפכים, ולהורות שצפורה היתה חולה אמר שהרכיבם על החמור:

כבר אמרו רז"ל לענין מה שנאמר ויבקש המיתו שעל שנתרשל על המילה נענש מיתה. וקצת תימה שיתחייב מיתה על מה שאין בו חיוב מיתה, ובפרט שהיה עסוק במצוה באותו השליחות הנכבד להוציא ישראל מצרה ועוד יפלא להבין ענין מאמר צפורה שאמרה חתן דמים אתה לי ואחר שניצול אמרה חתן דמים למולת. גם יאות להבין סמיכות סיפור ענין זה אל ענין ההתראה שעשה לפרעה, שאומרו ויהי בדרך במלון נראה כאלו הוא סיפור דבק אל מה שנאמר למעלה אבל יתכן מאד בהיתר הספקות הללו שמשה לא מל את אליעזר בהיותו עסוק במצות השליחות, והש"י כדי להזהירו על המילה אמרו ברמז ההתראה שיעשה לפרעה, כדי שגם הוא יזדרז למול את בנו, ולפיכך אמר לו בני בכורי ישראל שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, מה שלא מצינו אח"כ שאמר משה לפרעה רק שלח עמי ויעבדני ולא נאמר בני בכורי ישראל ולא אמר שלח את בני רק פה שאמר לו הש"י כן כדי שיבין הדברים וישלח את הבן לאחור למול, כי הש"י לא צוה לו שיקח אשתו ובניו עמו, אבל היה ראוי כדי שלא ימול ויצא לדרך שיהיה סכנה לתינוק שיניח התינוק והאשה, ולכך אמר לו שלח את בני, ר"ל ברמז שישלח את צפורה ואת בניה לעבוד הש"י במילה, ואם לאו, שיהרוג בנו בכורו, באופן שהיתה התראה לפרעה ושגם משה עצמו יקח משל מן ההתראה ההיא וישלח את הנער לאחור למדין כדי שימול, וזהו סמיכת הענין באומרו ויהי בדרך במלון שכאשר ראה הקב"ה. שמשה לא הרגיש בהתראה הנה בקש להמית את גרשום בכורו אמנם צפורה הבינה בהתראה ההיא ותכף שראתה שבנה בכורה היה בסכנה מלה את אליעזר. ולהיות ענין החיתון נאמר על התקרבות שיקרב איש אל זולתו, לכך גם הבן הנימול שהוא נכנס ומתקרב תחת כנפי השכינה יקרא חתן. באופן שאמרה על אליעזר חתן דמים אתה לי, כלומר גרשום בכורי נהרג בשבילך וכאשר ראתה שנתרפא הפכה הדברים לטובה ואמרה חתן דמים למולת, כלומר הדמים שאמרתי לא יהיה פירושם הריגת גרשום אבל דמי מילה, כי נראה אליה שבאומרה חתן דמים אתה לי הרי פתחה פיה לשטן ולכך החזירה כוונת הדבור לטובה, וכאשר הבין משה שאותה ההתראה היתה ג"כ לו שאמר לו שלח את בני, הנה שלחה לאחור את צפורה ובניה, וזהו שנאמר אחר שלוחיה, כי במה שנאמר שלח את בני ויעבדני היה הצווי שישלח צפורה והנער למדין:

ובמה שנאמר בני בכורי ישראל כתב רש"י ז"ל לשון גדולה כמו גם אני בכור אתנהו זהו פשוטו, ומדרשו כאן חתם הקב"ה על המכירה וכבר יפלא לפשט וגם למדרש אומרו בכורי, שאם לשון גדולה לא יתכן לומר בכורי) וגם למדרש הל"ל בן בכור, אבל אומרו שהוא בכור לו יתב' צריך ישוב. לכן יתכן לומר שאמרו בכורי הוא יובן עם מאמרם ז"ל שאמרו צא ולמד משפופרת שיעקב היה טפה ראשונה. א"כ היטב לומר בני בכורי, כלומר לי היה בכור אבל לאנשים היה עשו בכור שיצא לאויר העולם ראשון, אבל להקב"ה שבורא הטיפות יעקב הוא הבכור כיון שנשלמה טיפת יעקב קודם לטיפת עשו. אמנם לכל זה יפלא שהיה נראה מזה שגם עשו נקרא בנו אבל הוא פשוט לא בכור, והתורה אמרה בנים אתם לה' אלהיכם לא שאר העמים, לכן לא יתכן לומר שכבר ידוע שלימות המשיח נאמר יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכל האומות יכירו מלכותו יתב' כמו שנראה מכל הנבואות, ולכן נאמר בני בכורי ישראל שהם האומה הראשונה שהכירו אביהם שבשמים א"כ הם בכור לו, אבל שאר האומות יכירו באחרונה וכלם יהיו בנים כאשר יכירו אביהם, אבל ישראל הם יהיו במעלת הבכור, ומה שנאמר בנים אתם ולא אומות על הזמן שקודם לימות המשיח אמר כן. וגם מטעם זה נקרא ראשית תבואתו כי גם כל האומות עתידים להיות תבואתו להכיר בוראם, אבל ישראל הם ראשית ועוד שזכו לתורה שנקראת גם כן ראשית

פרק ט

הן יפלא מאד מה שנאמר פן יפגענו בדבר או בחרב. ראשונה שלא נאמר זה בשליחותו שיאמר כן שנית יפלא היאך יתכן שהם אנוסים שפרעה איננו רוצה לשלחם ושיבא להם העונש בדבר או בחרב, ואנוס רחמנא פטריה ולא יתכן כן בחק יושר משפטי ה' אמת, וגם לא יתכן לומר שדברי משה אדוננו יהיו דרך איום במה שהוא חסרון בחק המשפט האלהי, ובמה שפירש הראב"ע שאומרו יפגענו שב אל ישראל ואל מצרים, לא נתיישב זה בלשון הכתוב. גם מה שארז"ל פן יפגעך היו צריכים לומר אלא שחלקו כבוד למלכות, יפלא מאד שמפני כבוד המלכות יפתח משה אדוננו פיו לשטן. אבל הנכון בעיני שאומרו פן יפגענו בדבר או בחרב, ר"ל שהעבודה הזאת אשר הש"י מצווה להם היא כדי לכפר עונותיהם ולהגין עליהם מן הרעות. ואם לא יעשו העבודה הזאת הרי כשיקרה לעולם דבר או חרב יפגע להם, ר"ל יקרה להם ג"כ מאחר שלא עשו העבודה להגין עליהם, ולפי דרכנו זה יהיה אומרו בדבר או בחרב ר"ל כשיקרה דבר או חרב בעולם, ואומרו פן יפגענו ר"ל פן יפגענו העון ולא יצילם מן הדבר, ובזה נתן טעם ואמר שלכך הם מוכרחים להשתדל שישלחם שאם לא ישתדלו הרי הם עוברים