מעשי השם חלק ב רפו

שאמרנו שמשה אדוננו כאשר ראה והכיר בטעותו שלא אמר להשם יתברך בתחלת הענין, שאינו ראוי לשליחות להיותו כבד פה וכבד לשון, אבל קבל לעשות השליחות, והיה זה מגונה שקודם יקבל השליחות ואחר שהשיב טענותיו יאמר שאינו ראוי לשליחות לכן נתנצל ואמר לפני הש"י שהוא אינו בעל דברים ר"ל אינו בקי בטענות שאומרו דברים הנה הוא כאלו אמר טענות, כמו מי בעל דברים יגש אלי שפירושו טענות. וזה אומרו שהוא אינו איש יודע בטיב טענות שאם הייתי יודע בטענות תכף בראשונה היה לי לומר שאני כבד פה וכבד לשון קודם שאקבל השליחות. באופן שהכניס פרכתו ונתנצל פה לומר שמאז דברו אליו היה לו לומר שהוא כבד פה וכבד לשון, וזה אומרו גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וגו':

ומה שנא' כבד פה וכבד לשון, לדעתי כבד פה שב אל כללות הפה שהם השפתים והלשון והחיך והשינים והגרון, וכבד לשון ר"ל שהיה כבד בפיו הלשון של המצרים, שכבר היה זמן רב שיצא משם ושכח לשונם, ולכך אמר כבד פה וכבד לשון. וכדומה לזה אמר ישעיה יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, שודאי יש לטעון שבכלל הפה הם השפתים, אבל בגלות החל הזה ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה, שראיתי בקצת מקומות זריזים מאד בענין הפה להחמיר באסור והיתר. מחמירים חומרות יתרות מאד ובתפלה זריזים מאד. ולענין אסורים החמורים כרבית וגזל ושנאת חנם ודומיהם נכשלים מאד, אמרתי אכן זהו שנאמר בפיהם ובשפתם כבדוני כי בפיהם נאמר על המאכל של איסור והיתר, ובשפתם נאמר על התפלה. ועל כן השלים הנביא ואמר שזו מצות אנשים מלומדה:

ונשוב לעניננו שלכך לא אמר לו הקב"ה ומי שם לשון רק מי שם פה שהוא כולל, ואומרו או מי ישום אלם אמר כן כאלו יאמר אני עשיתיך במום זה וכך אני רוצה אותך שכיון שאני שמתי בך המום הזה א"כ כבר ידעתי שיש בך מום זה) שלפי טבע הענין בכל שליחות שישלח מלך לזולתו יאות לשלוח איש שיהיה כבד פה כדי שלא ידבר רק באמצעות מליץ, כי אמנם השליח ידבר מה שהוא מצווה משולחו למלך ההוא. אבל לענות למלך על מה שיאמר לו צריך חריצות גדול, וזו היתה טענת משה שאינו איש דברים, ועל זה השיב לו השי"ת שכן הוא רוצה שיהיה כבד פה כדי שאהרן והיה נביאו, כי כאשר ידבר השליח ע"י מליץ יהיה לו פנאי לחשוב מה להשיב למלך, משא"כ כאשר ידבר הוא בעצמו עם המלך בלתי מליץ, ובהיות שהשליח צריך להיותו בקי בדבור וגם במענה לענות על דברי המלך, אמר לו הקב"ה כי אמנם על דבור ראשון שהוא ידבר למלך אמר לו והוריתיך את אשר תדבר, ועל המענה שיצטרך לענות למלך אמר לו שנתן אותו כאלהים לפרעה ואהרן יהיה נביאו ומליץ שלו, באופן שיהיה לו פנאי לחשוב על התשובה, א"כ היותו כבד פה הוא יותר נכון לשליחות מן הבחינה הזאת, ואחר שבארנו שאומרו לא איש דברים ר"ל שאינו יודע בטענות, הנה באה התשובה נכונה לומר והוריתיך את אשר תדבר:

ואומרו אחר כל אלה שלח נא ביד תשלח, לא ח"ו שהיה בועט בשליחות לבלתי לכתו לפרעה, אבל אדרבה זו היתה קבלת שליחותו ית' והוראת רצונו להיותו שליח רץ ומהיר לדבר ה', שאומרו שלח נא ביד תשלח היא בקשה מאתו ית' שב אל מה שאמר לו הש"י ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכיתי וגו' ואח"כ ישלח אתכם, ועל זה ביקש משה מאתו יתב' שאותה היד שהוא עתיד לשלוח שנאמר ושלחתי את ידי שישלח אותה תכף, והיה אומרו שלח נא ביד תשלח כאלו אמר בי אדני שלח עתה ביד שאתה עתיד לשלוח, לפי שאין אני איש דברים להרבות בטענות, ועל זה חרה אפו יתברך עליו שהכוונה האלהית היתה ברבוי האותות והנפלאות כדי לפרסם האלהות, כמו שנא' למען ספר שמי בכל הארץ, ובהיות שבקשתו של משה שישלח עתה אותה היד היתה כוונתו כדי למעט הדברים כמו שאמר לא איש דברים אנכי, לכן השיב לו יתב' הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, ובזה השיב לו על מה שטען ששכח הלשון של המצריים ושהוא כבד עליו, והוא כאלו אמר הלא ידעתי שאהרן שלא זז ממצרים הוא בקי בלשון ויהיה מליץ ביניכם כאשר אמרנו

פרק ח

הן מה שנאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור יאות להתעורר בכמה ספקות. ספק א' מה זה אשר הקדים הכתוב לומר לקיחת אשתו ובניו ואח"כ יספר מה שנאמר לו במדין הדברים שידבר אל פרעה ואחר זה ישוב לומר מה [שקרה] לו בדרך במלון, והנה הסדר הנכון כפי סגנון הענין שיספר מה שנאמר לו במדין ואחר זה היה נאות לספר לקיחת אשתו ובניו ומה שקרה לו תכף בדרך במלון. ספק ב' מה הוא הצורך לומר אם הרכיבם או באו ברגליהם, ובמה שנאמר ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו לא נאמר שרכבו כלל, וכבר תמצא בחלק ב' פ"ז טעם אל מה שנאמר ותרכבנה על הגמלים, וכל לב משכיל יתעורר לדעת ענין ספור הרכיבה מה התועלת הנמשך ממנו

אמנם יראה שרצה להורות לנו הכתוב שצפורה היתה תוך ימי לידה עד שהוצרך משה להרכיבם, ועוד אמר שהרכיבם על מין החמור, להיות ידוע שהרכיבה קשה לחולים מפני התנועה הבלתי שוה אם על הסוסים וכש"כ על הגמלים אמנם מין החמור רכיבתו נאותה בתנועה ישרה