עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מעשי השם חלק ב

מעשי השם חלק ב רפג

Ma’asei Hashem part 2 283 · מעשי השם חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

הפשט שמשה אדוננו גם יחידי סגולה אשר בדור ההוא כבר היו יודעים שם המפורש וכמו שדרשו ז"ל על מה שנאמר הלהרגני אתה אומר שהרגו בשם המפורש, אמנם שמות הקודש המורים על המדות לא ידעום עדיין שאותם השמות הם הוראה כפי ענין הבחירות אשר יתחדשו בקיום דברי התורה ויעודה על המניעה מן הקיום, אבל קודם קבלתם התורה והמצות לא היה שם צורך אל ידיעת שם אחר רק המורה על האלהות ביחוד היותו אלוה והוא שם המפורש ולא היה ידוע רק ליחידי סגולה, וכאשר ראה שהקב"ה בשרו שהוא יהיה שליח לתת התורה לישראל כמ"ש תעבדון את האלהים על ההר הזה, ראה שיהיה צורך בידיעת שאר השמות אשר כפי המדות, אם מצד נתינת התורה והמצות ויעודם, ואם להיותו שליח שלוח אל כל כללות העם אשר אי אפשר להבינם שם המפורש. ולכך אמר הנה אנכי בא אל בני ישראל, ר"ל הנה נתבאר שאני שלוח אל כלל כללות עם בני ישראל כיון שאמרת שעל ידי יקבלו התורה, אם כן מה הוא השם שאוכל לומר להם שבאותה מדה אני שלוח. והקב"ה השיבו אהיה אשר אהיה, שענינו באומרו אשר אהיה ר"ל שמדת רחמים קודמת והבחירה בבלתי נאות תחדש מדת הדין, כמו שארז"ל ארורים הרשעים שמהפכים מדת הרחמים למדת הדין, באופן שהשיב לו על פי שאלתו שם כפי המדות ואמר שהוא ית' אין בו השתנות, ובשגם יתן עונש לרשעים הוא בעצמו, ולכן אמר אהיה אשר אהיה, וכבר אמר הנביא על ענין זה כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים, כי אין דבר רע יורד מן השמים, ואח"כ חזר וביאר שלא יאמר להם שהוא שלוח רק ממדת רחמים, שמדת הדין אין לה מקום רק אחרי התחדש בחירה רעה בנבראים, ולכך אמר לו שלא יאמר להם רק אהיה שלחני אליכם

והנה יש לשאל מה הענין שאמר הקב"ה למשה ב"פ השם של ד' שיאמר אותו להם. שקודם אמר ה' אלהי אבותיכם וגו' שלחני אליכם וחזר שנית ואמר שיאמר לזקנים אלהי אבותיכם. וידמה לומר בזה שמה שנאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור רצה להודיע היותו שם המיוחד שהיה לו קודם שברא העולם וכן אחר בריאת העולם. באופן שאין השם הזה מורה על דבר כלל, כי שם אלהים וכן שאר השמות כל אחד יורה על מדה אבל השם המיוחד אינו מורה על דבר ואין בו הוראה כלל ולכן הזכיר השם הזה ב"פ לומר שכן הי' שמו מקודם שברא העולם וגם אחר שבראו

גם יתכן כפירש"י ז"ל במעט הרחבת ביאור על דבריו ז"ל, שבהיות בלתי אפשר לומר לכללות עם שם המפורש, אמר בראשונה למשה לומר להם שם של ד' כפי מה שנקרא בלשון אדנות, וכאן ניתן רשות לקרות שם הנכתב בד' אותיות בלשון אדנות ולא מצאנו רשות לקרות בתורה על פה מה שלא נכתב לפנינו זולתי כאן. וביאר לו ששם ההוי"ה כפי מה שנכתב הוא שמו לעולם אבל כפי מה שנקרא בלשון אדנות הוא זכרו לדורות שאין מזכירין באותיותיו, ולשם של ד' כפי הנכתב אמר שהוא השם המיוחד לו והנקרא בלשון אדנות הוא זכרו שכן מזכירין אותו, וזהו שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, שמאחרי ששאר השמות מורים כפי המדות, והמדות ענינם כפי בחירות המין האנושי, כי מפני בחירה בלתי נאותה הוצרכה מדת הדין, לכן נאמר שאז תמלא הארץ דעה את ה' וכן נאמר אריה כבקר יאכל תבן, שכל זה נאמר להורות על שלא תמצא בחירה רעה, אם כן יהיה שמו אחד, כי לא יצטרך לקראו בשאר השמות, , וזהו שאמר דוד ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור, שהכוונה באומרו ה' שמך לעולם ר"ל אפילו קודם הבריאה היה שמו כפי מה שנכתב, ובאומרו ה' זכרך הוא כפי מה שנקרא שהם בנקודה אחד שב"א וחול"ם וקמ"ץ, כי ע"כ ארז"ל שכהן גדול היה מבליע את השם בנעימות, שאחרי היותם בנקודתם שוים ותנועת השפתים אחת, הנה לא היו מכירים בו אפילו חבריו שתוך אורך הניגון היה מבליעו

ומכאן ראיה שאין מקום להשיג על שלוחי צבור שמנגנים בשם בעצמו ואפילו שמרבים מוצאות על ידי הניגון. ועוד אמרתי להביא סמך לזה ממה שנאמר רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה שהל"ל רננו צדיקים לה' אבל אמר בה', ועוד מה ענין אומרו לישרים נאוה תהלה שנראה כאומר לישרים היא נאוה ולא לזולתם. אמנם יתכן על הדרך שאמרנו שאפילו בשם ה' בעצמו יאות הניגון והרינה, שלישרים היא נאוה תהלה והרינון אפילו בשמו ית' בעצמו מאחר שכל כוונתם לשם שמים, וע"ד זה יובן ג"כ מה שנאמר ויאמר עוד אלהים אל משה, כי אומרו עוד יורה על היותו נותן לו רשות יותר ממה שניתן לו קודם לכן, והוא שקודם לכן לא ניתן רשות לומר לכללות עם רק השמות אשר הם כפי המדות, אבל שם ההוי"ה לא ניתן רשות כלל ואח"כ נתן לו עוד רשות שיאמר להם שם של ד' כפי מה שנקרא, אמנם עם היות שנתן לו רשות לומר להם שם ההוי"ה שיהיה נכתב באופן אחד ושיהיה נקרא באופן אחר, הנה זרזו שגם זה יש בו טעם עמוק ונסתר ושלא יאמר זה לכללות העם רק לזקני ישראל מהם יבינו לזה טעם למה לא תהיה הקריאה כפי הכתובה: ועוד נתבאר במאמר זה סיבת שינוי הקריאה מן הכתיבה, כי אחרי שהיו אז בזמנים ההם אמונות לענין האלהות שחשבו מן הנמנע היות נמשכים שני הפכים מפשוט אחד, עד שעל כן בא באמונתם היות האלהות שנים ח"ו אחד מריע ואחד מטיב, וכן כ' הראב"ד בספר הקבלה שהיתה אמונת מאנ"י, באופן שאם ניתן לבני אדם שם ההוי"ה כפי מה שנכתב היו