מעשי השם חלק ב רפב

הבתרים אבל מצרים עושים כן, וזה אומרו הנה צעקת בני ישראל באה אלי ר"ל שהם לא היו צועקים על העבודה והעינוי שכבר ידעו שנגזר עליהם עבודה וענוי כמו שנאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, אבל היתה צעקתם על הלחץ הנוסף כמו שנאמר ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו שלא אמר וצעקתם שמעתי מפני עבודתם רק מפני נוגשיו, ואחר שהיו צועקים כדין על הלחץ הנוסף על הגזרה הנה שמע צעקתם, וזה אומרו וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים ר"ל שמצרים מוסיפים על הגזרה א"כ הם מוסיפים לחץ על הגזרה ואני ממעט זמן הגזרה וממהר את הקץ. וזה אומרו ועתה לכה ואשלחך ר"ל שעתה יוציאם עם היות שלא הגיע הזמן, וכל זה אמר השי"ת למשה כדי לתת טעם אל מהירות הקץ נגד הקבלה המקובלת להם שיעבדום ת' שנה ובזה יתיישב על דעת המשכיל אומרו ב"פ ועתה, שקודם אמרו ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וחזר לומר ועתה שנית, כאלו אמר עתה הגיע אלי צעקתם קודם הזמן הקבוע, לפי שצועקים על התוספת שמוסיפים על הגזרה, לכן עתה לכה ואשלחך כלומר קודם זמן הקבוע מאז: ומה שנאמר אל מקום הכנעני ולא הזכיר הששה עממים ולא אמר אל הכנעני החתי וגו', יראה היות הדברים נמשכים אל מה שנאמר שנח קלל את כנען שיהיה עבד עבדים לאחיו, ואחרי שישראל היו עבדים למצרים שהוא אחיו של כנען הנה בא מקום הכנעני על פי הדין לישראל כאשר הרחבנו הדבור בפ' נח, וע"כ כאשר אמר השי"ת למשה שרצונו להעלותם על השבעה עממים הודיעו שכלם מקום הכנעני

ומה שיפלא מאד על מאמר משה אדוננו הוא שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, שהיאך יתכן שיתעלם ממנו שהשליח מתלבש ממעלת המשלח, ומה גדולה ומעלה יתירה תהיה במין האנושי יתר על מעלתו אחרי שהקב"ה מדבר עמו ומשלחו,. ואין לך מעלה גדולה על זאת במין האנושי, והיאך יאמר מי אנכי

ספק ב' על אומרו מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא וגו', והיה נאות לומר מי אנכי כי אלך להוציא את בני ישראל, שזהו עיקר השליחות להוציאם: ספק ג' מה ענין האות שנאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, כי היאך יהיה האות על השליחות היותו באמיתות על ידי מה שעתיד להיות, ועתה בעת השליחות הוא צריך לאות שה' שלחו לא אחר כך

ספק ד' מה ענין האות הזה שיהיה תשובה על מה שמשה אמר להש"י היותו שפל אנשים ושאינו כדאי ללכת לפרעה ולהוציא את בני ישראל ממצרים: אמנם יתכן לומר בהיתר הספקות הללו שמשה כאשר שמע שהקב"ה אמר לו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה, שזו היא עיקר ההבטחה שהובטחו האבות לתת לזרעם את הארץ, וראה שלא עשה אותו שליח לשני הדברים האמורים, רק להוציאם לבד ולא להעלותם כמו שנאמר לכה ואשלחך להוציא, הנה אמר משה מי אנכי כי אלך וכי אוציא כלומר כשאעשה שליחותך ואלך אל פרעה ואוציא את ישראל מה אהיה אני, שכיון שאין אתה משלח אותי רק להוצאה הרי לא נתקיימה הבטחת האבות על ידי, ומה היא הטובה אשר אני עושה להם להוציאם כיון שאין אני מעלה אותם לארץ, וכן היה שאמרו לו ישראל טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר, ולכך היתה טענתו של משה לומר שגם שילך ויוציאם הרי אין לו כלל מעלה יתירה מזה, וגם ישראל מה טוב היא להם ההוצאה ממצרים שאמנם משה חשב כשאמר לו השי"ת לכה ואשלחך שתכף שיבא אל פרעה בשליחותו ית' שתכף פרעה ישלחם, שלא נודע לו ענין האותות והמכות שצריך לעשות, עד שהקב"ה אמר לו ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה שאז ידע היותו צריך לעשות אותות ומופתים, וא"כ היטיב לומר בשגם יבא בשליחותו יתב' אל פרעה להוציאם ותיכף ישלח מה היא הטובה שעשה להם והרי יהיה הדיוט כבראשונה והם [אנה] ילכו, באופן שהיה רצונו של משה שהקב"ה יעשה אותו שליח גם כן להעלותם לא"י, שאז יהיה רשום במעלה שנתקיימה הבטחתו לאבות על ידו. ועל זה השיב לו הקב"ה שעם היות שלא יהיה שליח להעלותם לא"י, יהיה אדם רשום ומפורסם מאד וייטיב לישראל טובה גדולה. וזה אמרו כי אהיה עמך, שהנה יהיה רשום כאשר שכינתו שרויה עליו ואמר לו עוד שיהיה לו אות ורושם עצום במה שיתן להם התורה, והוא אומרו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגו' תעבדון את האלהים, א"כ אין מעלה גדולה ויתירה על זאת. והנה אין לך שליחות משובח ממה שתנתן התורה על ידך כי לעולם תהיה נקרא שלוחי, והוא אומרו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגו' תעבדון את האלהים בהר הזה. ובזה נתיישבה דעתו של משה שבשגם לא יעלה אותם לא"י כיון שיקבלו התורה על ידו נתרצה בשליחות. והוא מה שתקנו ישמח משה במתנת חלקו וגו' כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני כי מלת חלקו לא תפול רק בנשאר חלק אחר שאינו בכלל חלק זה, אבל יובן במה שאמרנו שמשה שמח ונתרצה בחלקו זה שנתן לו השי"ת שתנתן התורה על ידו בשגם לא יעלה אותם לארץ ישראל

וטעם אומרו הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו, כבר נתחבטו המפרשים איש לדרכו פנה, והרמב"ן ז"ל הביא כלם וסלקם ובחר לו דרך אחרת ע"ד נסתר. אמנם יתכן לפי