מעשי השם חלק ב רפא

השליח בלשון שולחו, ואיננו נכון כי משה גדול הנבואה לא יסתיר את פניו מן המלאך. ופירש הרמב"ן ז"ל שכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה שכינה ע"כ. ויתכן לדעתנו שהדברים מיושבים מאד שאומרו וירא מלאך ה' אליו פירושו שנראה לו למשה היות בסנה מלאך ה', ואחר שחשב באמת שהוא מלאך ה' וראה עמו האש ושאין הסנה בוער הבין שהמלאך הראה לו המראה הזה להיות אש תוך הסנה ושלא יהיה נבער לרמוז ולהורות לו דבר על דבר עמוק ונסתר ולכך סר לראות ולעיין מה ענין המראה הגדול ההוא שהמלאך הראה לו ומה ירצה לרמוז בו, ועל האמת לא היה שם כי אם שכינה בעצמה רק למשה נראה לו היותו מלאך, וזה אומרו וירא מלאך ה' אליו שנראה אליו מלאך, והיתה ראייתו מלאך מלבד ראייתו האש, באופן שנראה לו שם מלאך וראה ג"כ הסנה בוער ולכך רצה להתקרב אליו

ואומרו ויאמר ה' אל משה אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. הנה יתכן היות זה טעם אל שליפת המנעל לא אל אזהרתו לבלתי התקרב. כי אם היה לבלתי התקרב היל"ל אל תקרב כי המקום הזה אדמת קדש הוא, שיובן על מקום הסנה עצמו ולא היה לו לומר המקום אשר אתה עומד. אבל יראה שאומרו אל תקרב הלום היה הכוונה לומר שלא יצטרך לקירוב יותר שכבר במקום שהוא עומד הוא אדמת קדש, ומשם יוכל להבין הענין שהוא היה רוצה להתקרב כדי שיודיעהו המלאך מה ענין המראה שהראה לו שהאש בוער והסנה לא יבער ואל מה ירמוז. והנה השכינה כאשר ראתה שסר בעיונו לדעת מה ירמוז המראה ההוא ושהיה רוצה לשאול זה מן המלאך, אמר לו הקב"ה שאין לו צורך להתקרב כי משם יודיעהו וענין שליפת המנעל כאן וכן ביהושע, כבר אמרו קצת שהכוונה אל התפשטות מן החומר, אבל לפי פשט הכתוב יראה ודאי שהיה הצווי שליפת המנעל ממש כי ענינו הכנעה כמו שנאמר במלחמת אבשלום שהיה דוד הולך ויחף דרך הכנעה וענין שנאמר ביהושע של נעלך ובמשה של נעליך לשון רבים, הטעם שבמשה היתה השכינה עצמה מדברת עמו והוצרך כאן תוספת הכנעה, אמנם ביהושע לא היה רק מלאך ולהורות ע"ז לא נאמר ביהושע רק של נעלך. ובהיות שליפת המנעל הכנעה באה הצווי ביוה"כ לעשות כן להיות תלויות עינינו ומבקשים כפרה. והנה ביהושע נאמר ויעש כן אמנם במשה לא נאמר שעשה כן, כי אחרי שאין בדבר הזה של שליפת המנעל רק הכנעה, כבר משה עשה הכנעה גדולה מזו שהסתיר פניו, ועל מה שחשב שהוא מלאך סילק מחשבתו ואמר אנכי אלהי אביך ולא מלאך ולכך הסתיר פניו, ועל מה שהיה רוצה לדעת המראה ההיא שהאש בוער והסנה איננו נבער מה ירמוז בזה הודיענו ואמר לו ראה ראיתי את עני עמי, כלומר שרמז לו במראה ההיא שכמו שהסנה בוער באש ואינו נבער כמו כן ישראל נשרפים בתוך אש של מצרים ואינם כלים, וכמו שהסנה עם היות שאינו בוער באש אין ספק שאם יתמיד האש עליו לא יצמח ולא יצליח כמו כן ישראל במצרים ע"י הענוי והלחץ עם היות שאינם כלים עכ"ז לא יצמיחו ולא יצליחו בעוד היותם במצרים ובזה ביאר לו רמז המראה שראה שהוא היה מבקש לדעת אותו. והמשיל ישראל לסנה על היותם ריקים מן המצות כמו שהסנה ריק אין בו פירות לא יצלח לכל כמו שנאמר ואת עירום ועריה. ובהיות שכל זה לא יספיק לישב דעתו של משה שהוא היה זר בעיניו קודם ענין המראה על מה הוא רומז, ועוד היה תמה כי אפי' שירמוז אל מה שיהיה למה זה הראה לו הענין ההוא יותר מלזולתו, עד שמפני זה כאשר אמר לו השי"ת מה ירמוז ענין הסנה, עוד אמר לו כי הסבה אשר הורה אליו הרמז ההוא כדי שהוא יהיה שליח להוציאם, וזה אומרו ועתה לכה ואשלחך וגו' ובדרכנו זה יתיישבו הספקות שנתעוררו בהם המפרשים כלם, וכבר טענו ג"כ על מה שנאמר אנכי אלהי אביך שהיל"ל אלהי אותו אבל יתכן שכאשר בתו של פרעה נתנה אותו ליוכבד והיא החזירתו לה כאלו היתה מניקת לנער לבד ושבת פרעה היא אמן עד שמשה חשב היותו בן לבת פרעה, הנה על כן בישר אותו השי"ת שהוא בן עמרם ולכן אמר לו אלהי אביך, וכן על דרך זה גם כן אמר לו הלא אהרן אחיך הלוי כי היה מספיק אומרו אהרן אחיך אמנם גם שם הודיעו היות אהרן אחיו שהוא משבט לוי, והנה אחר זה נמשך שהקב"ה הודיעו שטרם יקרא לפניו הצדיק שהוא יענה ולכך הקדים לומר ראה ראיתי עני עמי ואח"כ אמר וצעקתם שמעתי. אמנם אומרו שנית ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ יפלא מאד מה ענין אומרו ועתה שמורה על תכיפות הזמן ומהירותו הנה טעמו שמשה עם כל ישראל כבר היו מקובלים ענין מראה בין הבתרים ושעתיד הקב"ה לשחרר אותם אחר ת' שנה, והעד שכך היו מקובלים שעתידים מצרים לשעבדם ושעתיד לשחררם מה שאמר יוסף פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה. וכאשר היו מקובלים שישתחררו בודאי היו יודעים גם כן גבול הזמן אחר ת' שנה, והיה זר בעיני משה היאך ישתחררו עתה שלא עברו עדיין רק רד"ו שנה לכן אמר לו הקב"ה דבר בטעמו והתחיל ואמר אנכי אלהי אברהם ויצחק ויעקב, כלומר שהבטיח לשחררם אחר ת' שנה אבל אחר שראה שהמצריים לוחצים אותם יתר על מה שנגזר עליהם שלכך רוצה להוציאם קודם הת' שנה שנגזרו עליהם, ועל זה נאמר פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים, רצה לומר העשוי במצרים שלא נגזר במראה בין