מעשי השם חלק ב רעו

פרעה כאשה מניקת שמביאה הילד לאמו, חשב משה שהוא בנה של בת פרעה, וזהו שנאמר ויהי לה לבן שמשה חשב שהיא אמו, וע"כ קראה אותו אז משה בלשון הקדש כדי שידע משה שמילדי העברים הוא ושאינו בנה, וזהו שהסמיך הכתוב ואמר ויצא אל אחיו כאלו יאמר שאחר שנודע אליו היותו מילדי העברים יצא אל אחיו וסיפרה התורה שמשה היתה מדתו להציל עשוק, שע"כ הכה את המצרי ואמר לרשע למה תכה רעך, והציל בנות יתרו מיד עושקיהם, ותכף בחר בו ה' לגאול את ישראל על ידו אבל הם לא נגאלו עד אשר צעקו אל ה':

ובמה שנא' שני עברים נצים דרשו רז"ל במדרש שמות רבה שהם דתן ואבירם, ויתכן שיצא להם זה ממה שאמרו מי שמך לאיש וכן אמרו בפרשת קרח כי תשתרר עלינו גם השתרר, וגם יצא להם זה שכאן קראם נצים וגם שם פרשת פנחס נאמר אשר הצו על משה בהצותם על ה'. גם דרשו ז"ל שם במה שנאמר למה תכה רעך רשע כמותך. ודרשו ג"כ שהם הם שאמרו נתנה ראש והם שהותירו מן המן, ויצא להם זה ממה שנאמר שם ויותירו אנשים וכאן נאמר אנשים עברים שהיה מספיק שיאמר שני עברים, ומה שדרשו שהם אמרו נתנה ראש יתכן שיצא להם ממה שנאמר איש אל אחיו שדתן ואבירם אחים היו בני אליאב. וכאן מה שדרשו רעך רשע כמותך דרשו כן מאחר, שלא קראם אחים, וזה מבואר שהוא ודאי אמר לכל אחד מהם רשע שלא יכה רעהו, והעד שכן השיבו שניהם מי שמך לאיש שר ושופט עלינו שכנראה על שניהם היה שופט. ומה שנאמר ויאמר לשון יחיד וכן להרגני ודאי היה דתן המדבר שהוא גדול מאבירם ויתכן שבקשו לדרוש כן שהם הם היו בכל הרשעיות והמרידות לפי שיפלא שדתן ואבירם נכנסו בעובי הקורה לחלוק עם משה יותר מקרח מבלתי שיהיו מבקשים לא כהונה ולא שררה, ולכן דרשו ששנאה ישנה היתה להם על משה שקראם רשעים ומפני זה היו מבקשים למרוד בו על דרך הוכח לץ וישנאך:

ומה שנא' ויהי בימים הרבים ההם פי' הרמב"ן שירמוז על הימים שהיה משה בורח. כי בנעוריו ברח וכבר הובא בספר ילקוט בשם רז"ל שהלך והיה מלך בכוש, ואפשר ראו על ככה ממה שנא' כי אשה כושית לקח. אבל לפי הפשט יתכן שאומרו ויהי בימים הרבים ההם שב אל כל הימים שישבו במצרים, והעד מה שנאמר פ' חקת ונשב במצרים ימים רבים וירעו וגו' ואמר הכתוב שלא זעקו אל ה' רק אחר ימים רבים שאם היו זועקים קודם לכן היה גואלם:

ובמה שנאמר וישמע אלהים את נאקתם וכן וירא אלהים וידע אלהים, פרש"י נתן עליהם לב. והרמב"ן האריך בזה. ולדעתי הכתוב בעצמו פירש הדברים, שכאן נאמר שמיעה וראיה וידיעה, ושלשתם ביאר הכתוב שנאמר ראה ראיתי את עני עמי ואת צעקתם שמעתי כי ידעתי את מכאוביו, שגם שלשתם ביאר זולתי ששינה הסדר שכתב הראיה קודם לשמיעה. וזה לפי ששם שסיפר ענין הצעקה שצעקו סיפר תכף שמיעת צעקתם, אבל כאן שהיה הקב"ה מספר למשה הענין רצה. להודיעו שטרם שצעקו הוא ראה את ענים, על דרך מה שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, אבל לא גאלם עד שצעקו וכיון שבאתי אל הכתוב הזה אבארהו לך, שכבר יש לשאל בכתוב הזה שקודם אמר שטרם יקראו והוא יענה ואח"כ כפוחת וגורע מהבטחה זו אמר עוד הם מדברים ואני אשמע שכנראה שלא ישמע רק אחר הדיבור אבל יתכן לומר בכתוב הזה המשל למי שמבקש מאתו ית' לרפאות את החולה והנה קודם שיקרא כבר הקב"ה ענה ושלח לו רפואה. ואמנם הצדיק המתפלל על החולה הזה אינו יודע שכבר ענה לו השי"ת ושלח מלאך וירפאהו והוא שוקד ומתמיד בתפלות והקב"ה שהוא חפץ בתפלתן של צדיקים עם היות שכבר הפיק רצונו קודם שיקרא אליו עכ"ז הוא שומע תפלתו, ואפילו שאין צורך לו לאותה תפלה שכבר הפיק רצונו ומעתה לא היה צריך לשמוע התפלה אפילו הכי הוא שומעה מאהבתו לשמוע תפלתן של צדיקים, והוא אומרו והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, ר"ל אחר שעניתי להם וכבר הפקתי רצונם עודם מתפללים ואני שומע

ונשוב לענין שכן הקדים לומר ראה ראיתי ושמעתי צעקתו, שהרצון לומר שטרם שהם צעקו כבר הוא ענה וראה עניים ועכ"ז שמע צעקתם: ומה שיש לשאל בפרשת הסנה הוא, שתחלה אמר הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ואח"כ אמר מדוע לא יבער והיה לו לומר מדוע איננו אוכל. והטעם כי בתחלת ההשקפה נראה לו שהסנה בוער אבל אחר שראה שאיננו אוכל אמר אם כן אינו בוער שאם היה בוער היה אוכל ואחר שהביט אל נכון והבין שאינו בוער אמר מדוע לא יבער. אמנם יש לשאל מה טעם אומרו ומשה היה רועה וגו' וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה. שהיה מספיק אומרו ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין ויבא הר האלהים חרבה ומה לו לומר שנהג את הצאן אחר המדבר, ורש"י ז"ל על פי האגדה אמר להתרחק מן הגזל וגם צ"ל שקראו כאן הר האלהים על שם העתיד: אבל יתכן עוד קרוב מזה אל פשוטן של דברים שהודיענו הכתוב שמשה היה רועה את הצאן אחר המדבר מקום התבודדות, והיה מתבודד והולך עד שבא אל הר האלהים, שכבר היה מאז נראה ההר ההוא הר חמד, והלך שם להיותו נכסף מאד השגת הנבואה ולכך קראו משה מאז הר האלהים: ועל מה שנאמר וירא מלאך ה' אליו הרמב"ן כתב בשם הראב"ע כי אלהים כאן הוא המלאך וטעם אנכי אלהי אביך ידבר