מעשי השם חלק ב רעה

פרעה למילדות לא קרא רק המילדות ועליהם יקרא תגר למה לא הרגו הילדים לא על השרות שלהם שאינם מילדות ועליהם נאמר שיראו את האלהים, וכאשר עשה פרעה לבני ישראל אשר בשדות בתים תוך מצרים הנה ודאי עשה גם כן בתים לשרות של המילדות הממונות על המכס, ועל זה דרשו שפרעה עשה להם בתים והקב"ה עשה להם בתי כהונה ומלכות, והיה בשכר שהם שתיהם עמדו לדבר על לב המילדות המצריות לבלתי הרוג הילדים, ובדרכנו זה יתישבו המקראות על פשוטם ומדרשם ז"ל לא יזח כלל

פרק ה

היטב דרשו ז"ל במה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא שנתמלא הבית אורה, ואין זה תימה שפה שעתידה לדבר עם הקב"ה ופנים שנאמר עליהם פנים אל פנים דבר ה' שיהיו מאירים. אמנם עם מאמרם ז"ל [שאמרו] שילדה אותו בן ו' חדשים ויום אחד והכריחו כן מפני אומרו שלא יכלה עוד הצפינו רק ג' חדשים, וע"ז כתב ר"י ערמאה בעל העקידה שמה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא אמר כן לפי שהיולדת לששה חדשים הנה היא חושבת אותו נפל, וזהו מה שנאמר שהיא הכירה שהיה שלם באיבריו ולכך הצפינה אותו והוא נכון ויתכן עוד לומר לפי הפשט סמוך אל מה שארז"ל שבא גבריאל והכה את משה כדי שיבכה, גם אמרו ז"ל שהיו מוליכים המצריים ילד שיבכה כדי שגם הילד בבית יבכה, ובזה יובן לפי הפשט כי כאשר ראתה שמשה לא היה בוכה ע"כ אמרה שהוא טוב ולכך הצפינו, שכן אומרים על הילד שאינו רגזן לבכות שהוא ילד טוב, והעד שלא היה בוכה שהוצרך גבריאל להכותו שיבכה. וכאשר ראתה כי טוב הוא ואפשר להצפינו לכך ותצפנהו. ומה שהצפינו ג' חדשים ולא יכלה עוד הצפינו אפי' שנאמר שילדו אותו לט', יתכן שכשהיה קטן פחות מג' ירחים לא היה קולו נשמע, וכשנהיה בן ג' חדשים היה קולו עב ולכך נתייראה, וזהו שאמר הכתוב והנה נער ודרשו ז"ל קולו כנער באופן שאפי' שהיה טוב ולא היה מרבה לבכות אבל כשהיה בוכה היה נשמע קולו, ומה שנהיה קולו עב כנער אחר ג' חדשים לא קודם זה, לפי שבהיותו בן ג' ירחים היה מתן תורה שבז' באדר נולד וביום ו' בסיון שנשלמו ג' ירחים הוא עד מתן תורה, ומאז נתן לו הקב"ה קול חזק שישמעו ס' ריבוא כמו שפרש"י במה שנא' והאלהים יעננו בקול שנתן לו קול חזק. וכבר הרבו המפרשים לתת טעם אל מה שבחרה יוכבד להשליכו ליאר. והמדרש ידוע שאמרו שהאיצטרוגלין מצאו באצטגנינותם שכבר לקה במים, וכל אלה דברי אגדה אבל לפי הפשט לא יכלה עוד להצפינו בבית הצפינו בסוף על שפת היאר לחזור לקחתו כדי להיניקו, וזהו שנאמר בבת פרעה ותרא את התבה בתוך הסוף כי הצפינתו תוך הסוף

ואומרו ותשלח אמתה דרשו ז"ל שנשתרבבה ידה ורש"י פי' שפחתה וא"כ אומרו ונערותיה הולכות על יד היאר מאמר אין צורך בו כלל ויותר נכון ע"פ מדרשם ז"ל שמה שנא' ונערותיה הולכות אמר כן לומר שאפי' שנערותיה הולכות על יד היאר לא שלחה אחת מהם אבל היא בעצמה שלחה ידה. אמנם אם שלחה שפחתה לא היה צריך להודיע שנערותיה היו הולכות על יד היאר והוא דבור נותר: ותפתח ותראהו את הולד מדרש אגדה נער בוכה ילד היה ומנהגו כנער. וכתב הרמב"ן על אגדה זו וז"ל ועל דעתי אין צורך לכל זה כי הילד מיום הולדו יקרא נער כמו שנא' מה נעשה לנער היולד וכן ויבקש דוד את האלהים בעד הנער, ויקרא ילד והוא גדול כמו שנאמר בישמעאל וישמע אלהים את קול הנער וכן והנער נער, לומר שהוא ילד קטן בן כ"ד חדשים כאשר נגמל מחלב מיד העלתהו עכ"ל הרמב"ן

ואני נפלאתי שבכל אלה שהביא הרמב"ן לא ראינו שיאמר ילד ונער גם שניהם כמו שאמר כאן, והוא טעם האגדה האמורה שלכך דרשו כן כי היה מספיק אומרו ותפתח ותראהו את הילד והנה בוכה ועל מלת נער הנותרת דרשו כן. ועוד שלדעתי ילד נקרא גם הגדול כמ"ש הרמב"ן אבל קטן שלא נתנער משדי אמו לא יקרא נער והראיה שהביא רמב"ן ממה שנאמר מה נעשה לנער היולד אינה ראיה, ששם היתה הכוונה לדעת משפט הנער ומעשהו אחר שיגדל ולכך קראו נער והראיה שהביא ממה שנאמר ויבקש דוד את האלהים בעד הנער לא ידעתי מי אמר לו שלא היה גדול בן שנתים, ואפשר שלכך דרשו ז"ל שבילד בן ג' חדשים קראו נער לומר שהיה ילד ומנהגו כנער: ועל מה שנאמר ותקרא שמו משה קצת מפרשים אמרו שקראה לו שם בלשון מצרי מענין היותו משוי מן המים והתורה תרגמה אותו השם אל לשון עברי, ומהרי"א הרבה להשיב ע"ז ופירש שאומרו ותקרא שמו שב אל יוכבד לא אל בת פרעה. ואין לדבריו מקום לפי פשט הכתוב שאם יוכבד קראה לו משה לא יתכן לומר מן המים משיתיהו כי אדרבה היא השליכתו למים ולא משתה אותו מן המים, ועוד אם יוכבד קראה לו השם למה לא קראה אותו כן תכף שהגיע לידה, עוד כתב שמשה בהיותו בבית יוכבד ידע מולדתו, ואני לדעתי אין הדברים כן. וטרם בואנו אל הנרצה בענין זה נקדים שיפלא מה שאמר הכתוב ויהי לה לבן, כי לא מצאנו בכל הספור מה שנתנהגה עמו כאם לבן ואם כן מה הוצרך לומר שהיה לה לבן, ועוד יפלא שכיון ששמו של משה נגזר מהיותו משוי מן המים א"כ תכף כשמשתה אותו מן המים היה לה לקוראו בשם זה

אבל נראה שבאשר הביאה יוכבד את משה לבת