מעשי השם חלק ב רעד

כוונתו להרוג כל הזכרים הלא סוף הענין תכלה כל האומה, ואם היה רוצה בכליונה למה לא יכלה אותם בחרב, וכבר כתב הרמב"ן שהיה נראה גנאי דומה למרד למלך שיהרוג עם כבוש תחתיו ואין זה מספיק שהריגת הילדים אשר לא חטאו הוא ודאי יותר אכזריות ויותר מרד מזה. ומ"ש הרמב"ן שהיה מראה פנים לעצמו שהוא עושה בסתר, אינם דברים ולא מנהג הדיוט כן כל שכן שאינו מנהג מלך לעשות בסתר, ועוד מי מעכב על ידו שלא יעליל עליהם שהם מורדים במלכות ועל ידי עלילה זאת יהרגם. ועוד שהכתוב מכריז שהיו תוהים על עבודתם ואומרים מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו

לכן ודאי נראה כמו שאמרנו שהיה רצונו בהם אבל לא ברבויים יותר מדאי מפני היראה שלא ימרדו כפשט הכתוב שנאמר ונלחם בנו ולא היה חפץ בכליונם, אם כן ראוי לשאל מה היתה כוונתו בהריגת הזכרים שאדרבה הם ראוי לעבודה יותר מן הנקבות לכך נראה שפרעה היה מתחכם בזה שלא יתרבו ממה שהם וגם לא יתמעטו, וזה היה צריך התחכמות גדול, ולא היה רוצה להרוג הגדולים שהם ראוים לעבודתו וכל מחשבות לבו היו לתועלתו לא לכלותם, כי מי הוא המלך אשר לו עבדים שירצה לכלותם ואדרבה קונים עבדים בכסף מלא אבל הענין היה שכאשר נראה בעיניו שאם ישראל יתרבו עוד תפול יראת מרידה למלכות ובאותו הכמות שהיו לא היה לו חשש מרד כמו שנאמר פן ירבה, הנה אמר להרוג הזכרים שלא יתרבו אבל החיה הנקבות, שכאשר יראה שיתמעטו הזכרים יותר מדאי ואינם כדי עבודתם של מצרים, הנה ידוע שזכר אחד מספיק לכמה נקבות, ובדרך זה היה בטוח שלא תחסר עבודתו וגם שלא יתרבו עד שיוכלו למרוד בו. ולא היתה גזרת פרעה להרוג הזכרים רק לאותם הפרים ורבים על פני השדה, ולכך הקדים לומר ותמלא הארץ אותם, שעל אותם שמלאו את הארץ בקש התחכמות לא על אותם שהיו בארץ גשן. וראה שבשגם יתמעטו וימותו כל הזכרים מהם כבר ישארו זכרים שיספיקו אחרי היות שם הרבה נקבות, עד שבהתחכמות זה היה מתמיד לו עבדים כפי הצורך ולא היה מתיירא ממרד, ולכך צוה למילדות להרוג הזכרים:

והמילדות שנאמר שהיו שתים יש לשאול מה שכבר טען ראב"ע שהיאך אפשר שיהיו שתי מילדות לכל כך עם רב. והשיב הוא שהיו שפרה ופועה שרות על המילדות ולכן צוה להם אבל הצווי היה לכל המילדות. אבל יתכן לומר קרוב מזה סמוך אל מה שארז"ל שפרה שמשפרת את הולד ופועה שמפעפעת, שזה ידוע עד היום שהיולדת כאשר תלד המילדת נותנת הולד לזולתה והיא מתעסקת לשפיר, ואם כן הם שני מינים ושניהם נקראים מילדות. באופן שמה שנאמר כאן ויקרא פרעה למילדות ר"ל לשני מיני המילדות, ששם מין האחת שפרה ושם מין השני פועה ואת כלם קרא, אבל ודאי לדעתי היו המילדות מצריות לא עבריות, ומה שנאמר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות ר"ל שמילדות את העבריות לא שהם עבריות. וזה יהיה פלא שעם היותם מצריות היה בהם יראת אלהים ולא עשו כדבר פרעה. וזה אומרו וייטיב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאד, שיש לשאל למה התחיל בלשון יחיד וירב העם והשלים לשון רבים ויעצמו אבל נראה היות פירושו שע"י זה נתעשרו המילדות ע"י רבוי העם. ואומרו ויעצמו שב אל המילדות שנתעשרו, וכבר נאמר כי עצמת ממנו מאד על העושר, ולכן נאמר לשון רבים שב אל המילדות וכאשר ראה פרעה שלאותם בני ישראל שהיו על פני השדה לא הועילה לו תחבולת המילדות, לפי טענתם שאמרו כי לא כנשים המצריות, הנה ביקש לו דרך אחרת ועשה בתים במצרים שישבו בהם אותם בני ישראל שהיו על פני השדה. ועל זה נמשך ואמר סמוך לזה שעשה להם בתים, ואז צוה לעבדיו להשליכם ליאור, והנה ודאי לא היה הצווי לכל העם שאם כן היו צריכים כל העם ללכת בכל בתי ישראל לבקש הילדים לקיים מצות המלך. אמנם אחר שעשה להם בתים ביניהם צוה לכל שכן הקרוב לבית העברי שיראה הילד שישליכהו ליאור, ומה שהוא צוה גם כן לכל עמו להרוג הילדים אחר שעשה הבתים הללו לבני ישראל היה לשתי תועלות מועילות להשלמת כוונתו. תועלת ראשונה שהמילדות אמרו לו בטרם תבא אליהן המילדת וגו', ואמרו כן לפי שהמילדות היו במצרים והם היו על פני השדה אם כן טרם תבא אליהם ממצרים הם יולדות ולכך הביאם תוך מצרים ועשה להם בתים וגם למילדות עשה בתים אצלם ותועלת שנית שאם ינצלו קצת הילדים מידי המילדות הרי ציוה לעמו שהם שכניהם שישליכום אל היאור והודיע הכתוב ענין הבתים הללו שבנה במצרים לכוונתו הרעה. והשי"ת פרע לו מדה נגד מדה, שפרעה הביאם תוך מצרים ועשה להם בתים שידורו בם להרוג את זכריהם ושם בין כל בית ובית מישראל בית של מצרי, והקב"ה פסח על הבתים של ישראל והרג את בכוריהם וגם נצלו אותם כמו שנאמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה שזה לא היה להם אם היו נשארים בשדה,. ולכך נאמר אני יוצא בתוך מצרים, שבגשן לא היו שם כלל מצריים כמו שנאמר גם כן בהדיא אשר עמי יושב עליה. ובזה יתיישב שבאהרן לא הוצרכו להצפינו לפי שעדיין לא עשה הבתים, והגרושין שדרשו ז"ל שעשה עמרם לא היה רק אחרי עשיית הבתים תוך מצרים. ולהעמיד דברי מדרשם ז"ל יתכן לומר שהשרות שהיה להם המינוי על המילדות היו יוכבד ומרים או יוכבד ואלישבע, אחת על המין שמשפרת ואחת על המין שמפעפעת אמנם לא היו המה בעצמם מילדות, וכשקרא