מעשי השם חלק ב רעב

במספר צבאם לכלם בשם יקרא, ואלו דברי אגדה והם דברים של אמת בענין החבוב שהקב"ה מחבבן וכופל שמותם תדיר אבל קשור הפסוקים וחבורם בוא"ו הוא כמו שפירשתי עכ"ל הרמב"ן ז"ל ולדעתי אין צורך לכל הדוחקים הללו אחר שנדקדק בלשון הכתוב שקודם בפרשת ויגש נאמר ואלה שמות וגו' יעקב ובניו ולא נאמר איש וביתו, והטעם בענין זה הוא לומר שכשבאו למצרים היו כלם נקראים בני יעקב, ולא היה נזכר רק בית אב אחד והוא ישראל באופן שהיו נקראים בית ישראל לבד, וכל בניו ובני בניו לא היה להם בית אב שיקראו על שמו רק על שם יעקב, ולכך אמר שם אלה שמות בני ישראל יעקב ובניו. אבל כאן אחר שסיפר ביאתם במצרים אמר איש וביתו כלומר שאחר שבאו במצרים ונתיישבו שם נקראו בשם בית אבות ונעשה כל אחד בית אב לעצמו, שראובן בית אב אחד ושמעון בית אב אחד וכן כלם שלא היו סומכין עוד על שלחנו של יעקב והעד מה שנאמר ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו, כי יפלא אומרו ואת אחיו וחזר לומר ואת כל בית אביו, אבל יובן שרצה להודיע שעתה נשתנו שמותם, שקודם כשיצאו מארץ כנען לא היה להם שם אחר זולת בני ישראל אמנם אחר שבאו מצרימה היה השם הכולל בני ישראל ועוד היה להם שם פרטי כל אחד בית אב שלו, עד שקודם לא היה נאמר על אחד מהם רק פלוני הוא בן יעקב ואפילו שהיה מבני בני בניו של יעקב, אבל אח"כ יאמר פלוני הוא מבני ראובן או מבני שמעון ואפילו היה מבני בני בניהם, והיה אומרו כאן ראובן שמעון לוי ויהודה וגו' כלומר כל זרעו של ראובן היו נקראים על שם ראובן וכל זרעו של שמעון היו נקראים על שם שמעון והעד הנאמן על דברינו אלה שכאן לא אמר ובני ראובן חנוך ופלוא כמו שנאמר בפ' ויגש, כי אם היה הענין כפרש"י ז"ל שחזר ומנאן או כפי' הרמב"ן שיחזור לתחלת הענין או כפי' הראב"ע שרצה לומר היותם מעטים, הלא לכל הפירושים הללו היה ראוי להזכיר בני ראובן ובני שמעון וכן כלם כמו שהזכירם פ' ויגש, אבל יאות מאד לפי דרכנו שיהיה אומרו ואלה שמות בני ישראל ראובן שמעון וגו' ויהי כל יוצאי ירך יעקב ע' נפש כאלו יאמר שכל הע' נפש היו נקראים על שם אבותיהם ראובן ושמעון, וזה אומרו ויוסף היה במצרים כאלו יאמר שלעולם בניו היו נקראים בני יוסף, והוא שאמר הכתוב עוד ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, לתת טעם על המשפחות שנמנו שנאמר לחנוך משפחת החנוכי וכן כלם שלא נעשו ראשי משפחות רק מן השבעים שירדו למצרים, עם היות שכל בני יעקב הולידו גם כן במצרים לא נעשו ראשי משפחות רק אלה. וכן הביא הרמב"ן ז"ל ראיה שהיו ליוסף בנים זולת מנשה ואפרים ממה שנא' בטרם תבוא שנת הרעב כנראה שאחר הרעב נולדו לו, עם היות שבפ' פנחס לא הוזכרו רק מנשה ואפרים, וכן יובן שגם לשאר השבטים היו בנים עכ"ז לא נמנו ראשי משפחות רק אותם שהיו מכלל מנין ע' נפש, וזה גם כן נתינת טעם אל מה שבני מנשה ואפרים הוזכרו לראשי משפחות כמו משפחת המכירי וכל האחרים, לפי שהוא היה במצרים ושלכך אפילו בני בניו שלא נמנו מכלל השבעים שעדיין לא נולדו אפילו הכי היו לראשי משפחות כיון שעשאם יעקב במצרים כראובן ושמעון. וענין הוא"ו שכתב פה ואלה שמות הוא להוסיף על הראשונים כאלו יאמר שקודם לא היה שמם רק בני יעקב ועתה יהיה להם שם נוסף על שם זה מאיזה בית אב ומאיזו משפחה הם, והטעם שהביא הכתוב זה בראש החומש קודם שהזכיר מה שאמר פרעה הבה נתחכמה לו. לפי שהוא הקדמת נתינת טעם שבראות פרעה משפחה כזו היותם נחלקים לשנים עשר ראשי אבות וכל בית אב לכמה משפחות ועכ"ז כלם לב אחד יחד נקראים בני איש אחד דהיינו בני ישראל, הנה זו היתה סבה להתעורר שנתיירא מהם, וזה אומרו הן עם בני ישראל, וכן ונלחם בנו ועלה, וכן אמר הבה נתחכמה לו הכל בלשון יחיד. להורות שכל יראתו היתה היותם נקראים בני איש אחד. וכבר באומרו רב ועצום ממנו פירשו קצת המפרשים ממנו בעצמו שאינם מתערבים עם שאר אומות, ופירשוה כן לראותם שהוא אומר היותם רב ועצום מן המצרים ואח"כ אמר פן ירבה שנראה שעדיין לא רבו כל כך. ומהרי"א כתב שאין מלת ממנו שבה רק על העוצם לא על הרבוי, ואינו נכון כי מה שנאמר רבים ועצומים ממך יסתור זה ששב גם אל הרבוי כמו שנאמר כי אתם המעט. ואין צורך לדעתי לכל זה שאומרו רב ועצום ממנו הוא כאלו יאמר מתרבה ומתעצם יותר מן המצרים, וכמוהו על כל רב ביתו, וכן ארך אפים רב תבונה שפירושו מרבה תבונה שכן השלים הכתוב וקצר רוח מרים אולת ואלו היתה כוונת הפסוק לומר שמי שהוא ארך אפים הוא רב תבונה הל"ל וקצר רוח רם אולת לא מרים אולת, ואם כן כמו כן אומרו כאן כי רב הוא רוצה לומר מתרבה הוא, שכבר ראה פרעה שבשבעים נפש ירדו ועתה נהיו לכמה מאות אלפים. ואם מאז שירדו ישראל למצרים היו מתרבים מצריים בערך זה לכל שבעים מהם הנה היו לכמה אלפי אלפי אלפים, ולכך אמר פרעה שישראל רב ועצום מהם אחרי שהם מולידים יתר מהם על אחד כמה וכמה

וקרוב מזה אל הפשט יתכן לומר שודאי ישראל לא היו אז רבים מן המצריים, אבל היה להם רמות הלבב על המצריים להיותם מזמן יוסף מושגחים מן המלכות, וכמו שהוא ידוע עד היום שכל הצרות גם הגרושים לא היו לנו רק מהיותנו מתנהגים בגאוה ורום הלבב, וזה היה תרעומתו של פרעה, וכדי להוציא מהם רמות הלבב ויהיו