מעשי השם חלק ב רע

זה מה היתה כוונת הכתוב שבשום מקום לא הזכירו בשם זה, וראה כאן להזכירו בשם זה סותר לטענתו שכל טענת אברהם היתה על היותו מצטער שעבד יורשו והיאך יזכירהו לשבח בהיותו דולה ומשקה מתורתו והרי זו טענה לשלא יצטער כל כך אם יירשנו כיון שהוא דולה מתורתו

ספק ה' אומרו ואנכי הולך ערירי כאלו הוא מתייאש מלהוליד והלא באותם הזמנים היו מולידים זקנים הרבה ממנו

ספק ו' היאך יתכן שתהיה המראה ההיא עם כל ההבטחות האלו לענין תועלות מדומות אשר הבל המה וראש המאמינים יעשה כל כך עיקר מהם, עד שהוא דואג שהעבד יירש הממון אחריו, או שהעבד יהיה ממונה על הממון

ספק ז' אומרו לא יירשך זה כי אם היוצא ממעיך והיה מספיק אומרו אשר יצא ממעיך הוא יירשך

ספק ח' אומרו והאמין בה' וגו', שנראה שמה שאמר לו בפעם ראשונה והבטיחו על רבוי הזרע כמו שנאמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ יראה שח"ו אברהם לא האמין, וזה לא יתכן ספק ט' לחקור הכוונה על אומרו ויחשבה לו צדקה ומה ביאורו

ספק י' אומרו במה אדע כי אירשנה והוא מופלא שכבר חשבוהו כמהרהר אחר מדותיו במדרשם ז"ל

ספק י"א מה האות שהגיע אל אברהם באלו המשולשים עד שחייבו אמתות ההבטחה ההיא, ואם היה הענין רמז כמו שפירשו אם כן היאך הובטח על ידי הרמזים יתר עז על ההבטחה ראשונה, ומנין לו שיתקיים עניין הרמזים ההם

אמנם יתיישב דעת המשכיל בכל הספקות האלו במה שאמרנו כי זאת הבשורה אשר בשרו היותה בשורה טובה ומופלגת, גם יתבאר היטב אחרי ישוב הספקות הנזכר במקראות אשר הזכרנום. ונאמר שאחרי שאברהם השיב למלך סדום הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, שאמר כן להיות רצונו להכריז אלהותו יתב' ולפרסם שהוא אדון הכל וחדש הכל יש מאין, לכן אמר לו הקב"ה שכן יתמיד וישקוד על הפרסום ההוא ושלא יירא, ולהראות לו אהבתו הנעימה אליו אמר אנכי מגן לך. שאין ספק שאחרי שהוא יהיה מסלק ומכזיב אמונתם גם הם ירדפוהו ויבקשוהו לסלקו מן העולם ועל זה היה צריך למגן ועוד הודיענו כי כשהקב"ה יציל את הצדיק מיד האויב על ידי אבוד והמתת האויב לא תתפרסם עוצם אהבתו אל הצדיק, שאפשר שאבודו ומיתתו של האויב ההוא היה מפני רשעתו ממקום אחר ולא מחמת אהבת האל יתב' את הצדיק ההוא, אבל כשהקב"ה מציל את הצדיק על דרך היותו מגן לו ולא יניח לאיש לעשקו הנה בזה תתפרסם עוצם אהבתו יתברך אל הצדיק ההוא, וכן היה אמר דוד ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי. שפירושו שכשהקב"ה הוא מגן בעדו זה הוא כבודו לפי שתתפרסם אהבתו אליו, כאשר הורחב הביאור שם במראה בין הבתרים ואחר שאמר לו השי"ת שהוא מגן לו אמר לו שלענין ההכרזה שהוא משתדל בכל עוז לפרסם אלהותו יתברך שכרו הרבה מאד, וכאשר שמע אברהם ששכרו הרבה מאד על ענין ההכרזה שהוא משתדל בה, אמר ה' מה תתן לי כלומר אם תתן לי שכרי שפירוש מלת שכר הוא חלף עבודת ההכרזה שאני עושה הנה יהיה מעט מזער לפי שאין ההכרזה שאני עושה בעולם כוללת לכל הנבראים, כי אני הולך ממקום למקום להכריז ערירי ר"ל יחידי עם בן משק ביתי [שגם[ הוא דולה מתורתי ובהיותנו ב' אנשים לבד א"א לנו לעשות הפרסום כראוי וזה אומרו מה תתן לי, ואמר עוד הן לי לא נתת זרע לא ח"ו שהיה לו ספק על ההבטחה שהבטיחו אבל ר"ל שאם היית נותן לי זרע מימי הבחרות היו גם כן זרעי בעוזרי לענין ההכרזה, ולכך אמר שגם ההכרזה הזאת שאני עושה בן ביתי יורש אותי בפעולה הזאת ואחרי מיתתי הוא לבדו ידלה מתורתי, כי כבר היה בטוח שיתן לו זרע כמו שהוא ית' הבטיחו אבל היה ירא פן יתן לו הזרע סמוך למיתה שלא יספיק לו הזמן ללמד לזרעו אמונותיו שיכריזו גם הם. ולכך השיב לו השי"ת שלא יירשנו זה, ר"ל לא יירשך זה העבד בפעולה הזאת אבל עבד אחר והוא יהיה יוצא ממעיך שעל ידו יתפרסם אלהותי, ובהיות שתאוות לבו של אברהם וכל מגמת פניו היתה שתהיה ההכרזה בשלמות, ועם היות שיבשרהו בזרע לא יספיק לו לתשלום כוונת ההכרזה אם לא יהיה רבוי מופלג לכן בשרו שיהיו ככוכבי השמים, וגם במראה הזאת לא אמר לו כעפר הארץ אבל אמר ככוכבים, כלומר שכמו שהכוכבים מאירים לכל העולם ומספרים כבודו יתב' כמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל כמו כן יהיו זרעו שיפרסמו אלהותו ית' בכל העולם, כי בקשת אברהם ותאותו על רבוי הזרע לא היתה כוונתו רק להשלים על ידם כוונתו השלמה בענין הפרסום באלהות דאל"כ אין רבוי הזרע בשורה לחכם כלל, שכמו שזרעו יקרא זרעו ג"כ יקרא זרעו של אביו וימשך עד אדם הראשון שכלם זרעו כי ברכת רבוי הזרע לאברהם הרי גדולה ברכת קרח על ברכתו שאם זרעו של אברהם הוא אלף אלפי אלפים הרי זרעו של תרח אלף אלפי אלפים ואחד, אמנם אין ספק שכל בשורה על רבוי הזרע לאדם הוא בשורת קיום מינו באמונותיו ובדעותיו לא הרבוי במה שהוא רבוי, והנה אחר שאמר לו הש"י כי שכרו הרבה מאד האמין אברהם שהקב"ה יתן לו טובה הרבה אבל לא יהיה נקרא שכר רק צדקה יקרא, כי השכר לא יאמר רק על מה שהוא חלף העבודה, ובהיות בעיני אברהם פעולתו בהכרזה קטנה מאד