מעשי השם חלק א צט

במפורסמות בשום פנים ולא להשיגם עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות והוא גלוי ערוה לא היה זה מגונה אצלו ולא השיג גנותו. וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות כמ"ש כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית, ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צוה בה והגיע לו השגות המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות, ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה הופשט ממנו ובאי זה ענין שב, ולזה נאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ולא אמר יודעי שקר ואמת או משיגי שקר ואמת, ואין בהכרחי טוב ורע כלל אבל שקר ואמת. והתבונן אמרו ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם לא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אח"כ לא היו שם סנוורים על העין שהוסרו, אבל נתחדש בו ענין אחר שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם. ודע כי זאת המלה ר"ל פקח, לא תפול בשום פנים אלא על ענין גלות ידיעה לא ראות חושית חדש, ויפקח אלהים את עיניה, אז תפקחנה עיני עורים פקח אזנים ולא ישמע, כאמרו אשר עינים להם לראות ולא ראו. אבל אמרו על אדם משנה פניו ותשלחהו, פירושו וביאורו כאשר שנה מגמת פניו שולח, כי פנים שם נגזר מן פנה כי האדם בפניו יכוון לדבר אשר ירצה כוונתו, ואמר כאשר שנה פנותו וכיון אל הדבר אשר קדם לו הציווי שלא יכוון אליו שולח מג"ע, וזה העונש הדומה למרי מדה כנגד מדה, הוא הותר לאכול מן הנעימות וליהנות בנחת ובבטחה וכאשר גדלה תמותו ורדף אחר הנאותיו ודמיוניו כמו שאמרנו ואכל מה שהוזהר מלאכלו, נמנע ממנו הכל ונתחייב לאכול הפחות שבמאכל אשר לא היה לו מקודם מזון, ואף גם זאת אחר העמל והטורח כמו שאמר וקוץ ודרדר תצמיח לך וגו' בזעת אפיך וגו'. וביאר ואמר וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, והשוהו כבהמות במזוניו ורוב עניניו כמו שאמר ואכלת את עשב השדה. ואמר מבאר לזה הענין אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, עכ"ל הרמב"ם ז"ל בכל הפרק ההוא

והנה הבאתי כל דבריו שמתוכם תראה כי הוא חשב שעל פי דרכו זה סרו כל המבוכות והותרו כל הספקות, ואני לא כן אדמה אבל אחשוב שעל פי דרכו זה נתוספו המבוכות ורבו הספקות. וזה כי לפי דבריו היתה הכוונה האלהית באדם שילך ערום ולא ידע בין טוב לרע שפירושו מגונה ונאה, ובאמת מוסכם הוא באמונת אומן שלא נברא האדם רק לקיים התורה ושקדמה לעולם, ואם המין האנושי לא היה יודע בין טוב לרע היאך אמרה תורה ונשמרת מכל דבר רע, ועל הטוב נאמר ועשית הטוב והישר, ואמר ראה נתתי לפניך את הרע ואת הטוב. ואם היו ערומים היאך ינטו על ציצית ועל בגדי כהונה לכבוד ולתפארת, ועל המגונה ציותה תורה ויתד תהיה לך על אזנך ולא יראה בך ערות דבר, ובראיית ערות האח והאחות אמרה חסד הוא ונכרתו שניהם ועוד יפלא מאד בחק משפטיו הישרים שבשביל פנותו אל המגונה והנאה יענש בקנס מיתה הוא וזרעו עד סוף כל הדורות ויגורש מגן עדן ותקולל האדמה בעבורו, וכל המצוות שבאו בתורה עושה תשובה ומתכפר. ועוד כי כפי טענתו שאמר האשה נתנה שוגג היה, ואפילו העברות החמורות כע"א וג"ע וחלול שבת השקולה וחלול ה' מיתה מכפרת כמו שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ועכ"ז לא יומתו בנים על אבות, ומה היה החטא הנפלא הזה, עוד יפלא בדבריו ז"ל שהוא אמר שהמגונה והנאה הוא מן המפורסמות לא מן המושכלות, והתורה מעידה שהעץ הזה הוא נחמד להשכיל. ואין לך לומר שמה שנאמר נחמד העץ להשכיל הם דברי האשה כי ספור התורה הוא שספרה שכן ראתה האשה שהוא נחמד להשכיל כנראה שעל האמת כן הוא, וגם קראה אותו עץ הדעת, ואם נרצה לומר שתהיה הכוונה על המפורסמים זה זר מאד. גם יפלא בעיני במ"ש שלא הוכו בסנוורים, ושמלת פקח לא תפול בשום פנים רק על גלות ידיעה לא על ראות חושית, שהרי אלישע אמר הך את הגוי הזה בסנוורים ושם נאמר שהכה אותם בסנוורים, ואח"כ אמר אלישע פקח עיני אלה ויראו ואמר כן על הסרת הסנוורים וראות חושי' כמבואר שם. וזה ידוע שאין טענתי זאת על הרמב"ם ז"ל נוגעת אל הענין הזה, כי פה ודאי על גלות ידיעה אמר כן שהרי נאמר וידעו כי ערומים הם, אבל נפלאתי על מה שאמר היות הדבר כולל שכל מלת פקח הוא גלות ידיעה, גם הביא לו הכתוב שנאמר משנה פניו ותשלחהו ופירש אותו, ולא הביא תחלת הכתוב שנאמר תתקפהו לנצח ויהלוך משנה פניו ותשלחהו, כי לפי דרכנו אשר נבאר בס"ד יובן כל הכתוב הזה ראשו וסופו באופן נאות. והנה בדברי הרמב"ם ז"ל מלבד המבוכות שאמרו הנה לא פורש על פי דרכו אם נבראו העצים הללו כפשוטם והיתה האכילה כפשוטה או שהיו דברים ע"ד הרמז, כי לשונו יסבול הפירושים

לזה אמרתי להתעורר בשאר ספקות בענין זה ובפשוטי כל הכתובים שנאמרו בו ואחריהם ההשתדלות בישוב הענין ובהיתרן. ראשונה שאחרי היות ידוע שההבחנה בין הטוב והרע יהיה פירושו מה' שיהיה הוא שלמות לאדם, ואם אין לו הבחנה בהם הוא חסרון וגנאי גדול, והעד שכן נאמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, א"כ למה ימנענו מן השלמות. עוד יש לשאול על מה שנאמר ביום אכלך ממנו מות תמות, שאם אמרו ביום ר"ל בו ביום איך נתקיים זה. ומה