מעשי השם חלק א צז

היתה אחרי שיצר את האדם בכח שניתן לאדמה מיום ג'. ומ"ש הרמב"ן ז"ל שהם מטע ה' ואינם צריכין לא לזומר ולא לעובד, כבר אנחנו אין אנו צריכים לכך, שכבר הקדמנו בפרק הקודם שהקב"ה ברא את כל האדמה שלא תצטרך לעובד שאד היה עולה מן הארץ קודם שחטא אדם בעלייתו והיה עושה מה שיעשה האדם בעבודתו לחרוש, ובירידתו יעשה מה שיעשה המטר בהשקאתו וכ"ש בגן עדן. ומה שנא' לעבדה ולשמרה, הרמב"ן נדחק להשיב במה שכינה הגן לשון נקבה, ומהרי"א כתב שאומרו לעבדה ולשמרה שב אל הנשמה שהוזכרה שניתן בו נשמת חיים ואין אנו צריכים לכך שאינו שב אל הגן ולא אל הנשמה שלא הוזכרה שם סמוך לזה, אבל הענין הוא כאלו אמר לעבוד ולשמור שהכוונה לעבוד את ה' ולשמור מצותיו כאשר אבאר, כי על כן הושם באותו האויר הזך והמקום המשובח, ולכך סיפר שבאותו המקום המשובח היה לו עוד יתרון על שאר האדמה שהיה הנהר משקה אותו הגן כדי להשביח הפירות כפי המסופר בהם עץ נחמד למראה וטוב למאכל

והנה אזכירך אתה המשכיל הנכסף להוסיף דעת, שמה שאומר שהושם האדם בגן לעיין במושכלות, הוא מבואר בפשט הכתוב ממה שנא' אחר שחטא ששלח אותו לעבוד האדמה אשר לוקח, ובמה שנא' ויקח אלהים את האדם ופרש"י פיתה אותו בדברים שיכנס, זו אגדה היא, ולפי הפשט יפלא מאד למה לא ירצה ליכנס במבחר המקומות בגן עדן. אבל לדעתנו הכוונה באומרו ויקח לשון לקיחה לומר שהניח אותו שיהיה שם בגן ולקחו לעבודתו ולשמור מצוותיו, והיה כאלו יאמר שהפרישו לו ויחדו לעבודתו כמ"ש בלויים לקחתי אותם לי, שאחרי שהקב"ה ברא שמים וארץ וכל צבאם לתכלית נפש הצדיק שתשיג הנצחיות, וספר אח"כ בריאתו היסודות והצמחים והמאורות והשרצת המים והעוף והבהמה והחיה, יספר שיצר האדם בשני יצרים כמו שדרשו ז"ל שנכתב בשני יודי"ן, שפירוש הב' יצרים הוא שיהיה בעל בחירה ורצון, או כמו שפירשנו שנתן לו נפש חיונית ונפש משכלת (דהיינו) מה שנאמר עליה נשמת חיים. הנה עוד סיפר שלתשלום הכנתו על צד היותר שלם ששם אותו במבחר המקומות ומבחר האויר המחכים, ואמרנו שאע"פ שנאמר לעבדה ולשמרה אין פירושו לעבוד הגן שלא היה צריך עבודה, אבל פי' אמרו לעבדה ולשמרה ר"ל לעמוד על משמרת עבודתו יתב' בענין ההשגה שלכך הושם שם, והעבודה היא השגת השלמות, והשמירה היא השמירה מן המכשולות באמונות ולכך לא אמר לעבדו ולשמרו לשון זכר שהיה נראה שב אל הגן, אבל אמר לעבדה ולשמרה יאמר לעבודה ולשמירה, וכן לאהבה את ה' שהוא מקור בה"א נוספת, וכן והיה לך ולכם לאכלה, והכוונה כדי שיתבודד בעיון המושכלות, ואחר כל זאת יחד אותו לעבודתו ולשמור מצותיו כדי להודיע שהוא אדון הכל ושהוא ברא הכל ושעל כן יחוייב לשמור מצוותיו, וזאת היתה הלקיחה האמורה כאן שלקחו לעבודתו כמ"ש בלויים לקחתי אותם לי. והעד הנאמן על זה שהרי כבר אמר וישם שם את האדם אשר יצר ומה צורך לחזור ולומר ויקח את האדם ויניחהו בגן עדן, ועוד שגם אח"כ נאמר וישלחהו וחזר ואמר ויגרש את האדם שהוא ג"כ כפל. האמנם מבואר היות הכוונה לומר שלקחו לעבודתו, ומה שספר קודם ששם אותו בגן לא היה אז עדיין לקיחה, וכן אמרו וישלחהו לעבוד ר"ל ששלחו ממה שנתמנה לעבודתו, ואומרו ויגרש ר"ל כדי שלא יאכל מעץ החיים, ובהיות שהלקיחה היתה לעבודתו בא תיכף הצווי וציווהו שלא יאכל מאותו העץ אשר בתוך הגן. וכבר טען הרמב"ן ז"ל על תרגום אונקלוס שתרגם באמצעית וז"ל, ולדבריו עץ החיים ועץ הדעת שניהם היו באמצע, וא"כ נאמר שהוא כאלו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה ובה שני האילנות האלה ויהיה האמצע הזה אמצע רוחב, עכ"ל. וא"כ אינו אמצע האורך, והוא ז"ל פירש קודם וז"ל, נאמר לפי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא נקרא בתוך, עכ"ל הרי לך שמחמת דוחקו פירש שתוך הוא מקום ידוע בגן. ולדעתי יתכן לומר בזה בלתי שנצטרך אל הלחץ הזה, וטרם בואנו אל פירושנו נקדים להתעורר ספק אחד שיש לטעון על פירוש זה, שאם הדבר כן שיש מקום ידוע שנקרא תוך א"כ לא היה צריך לומר הכתוב מכל עץ הגן אכל תאכל אבל היה מספיק לומר לו מן העץ אשר בתוך הגן לא תאכל כיון שהוא במקום מיוחד שנקרא כן, אבל אם פירושו באמצע כיון שאינו מקום מיוחד היטיב לומר שמהסביבות אכל ולא מהאמצעי. ועוד שהל"ל ועץ החיים ועץ הדעת טוב ורע בתוך הגן כיון ששניהם היו בתוך הגן שם באותו המקום המיוחד שנקרא תוך, ולמה יאמר ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע שנראה שבעץ הדעת טוב ורע לא הודיע לו מקום עוד ספק ב' יתעורר כל משכיל אומרה האשה לנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו וכיון ששני האילנות היו בתוך הגן כתרגום אונקלוס או כפירוש הרמב"ן א"כ יובן מדבריהם שמשני האילנות היה הצווי שלא יאכלו והלא הציווי לא היה רק על האחד ולמה לא הזכירה אותו בלשון שציוה השי"ת שקראו עץ הדעת אבל נתנה סימן היותו בתוך הגן שאין זה סימן מספיק להודיע העץ שציוה כיון שגם עץ החיים היה בתוך הגן. אבל לדעתנו פשט הכתוב מבואר מאד כפי מה שת"א שתרגם אמצעית שעל נכון תרגם כן, שלא היה שם רק אילן אחד והפרי היה נמשך ממנו דעת טוב ורע ועצו היה עץ חיים, ולפעמים נקרא עץ חיים על שם עצו,